ספר זה, הראשון בסדרת "שרלוק הולמס", יצא לאור ב-1887.
ארבעים שנה עסק קונן-דויל בכתיבת קורותיו של הבלש המוזר, המשעשע, חריף השכל והמבריק. לאורך השנים פורסמו קורותיו של הבלש בארבעה רומנים וחמישה קבצי סיפורים.
כיאה לספר שמציג לקוראים גיבור ספרותי חדש, אנחנו פוגשים לראשונה את הולמס באמצעות ד"ר ווטסון המספר.
ווטסון, הרופא הצבאי, נפצע במלחמה באפגניסטן, ועתה שב ללונדון ומחפש שותף לדירה.
חברו של ווטסון מפגיש בינו ובין גבר צעיר, נעים הליכות עד גבול מסוים, סקרן ללא גבול (בתחום הפשע), בעל ידע שימושי עצום במדעים מסוימים, וחסר עניין לחלוטין בהומניסטיקה, הלא הוא שרלוק הולמס.
הולמס מוצג מיד כמהיר אבחנה בפרטים, חריף שכל ומיומן להדהים בהסקת מסקנות מפרטים שוליים של מה בכך.
הוא גם יהיר ואקסצנטרי למדי בהתנהגותו חסרת העכבות.
פן מעניין נוסף באישיותו הוא מודעותו לפרסום בתקשורת (עיתונות), אך הוא בז לפרסום זה.
אין לו שום עניין בתהילה כמפענח פשעים.
התעלומה הראשונה היא כמובן רצח, ולאחר כמה ימים מתרחש רצח נוסף.
הולמס מפענח את הרציחות באמצעות 1. חריפות האבחנה שלו בסימנים שונים שהושארו בזירות הפשע,
2. חבורת נערי רחוב שמסייעים לו לברר פרטים עלומים מירכתי העיר,
ו-3. תחבולה נאה שמנצלת את העיתונות.
במחצית השנייה של הרומן מתרחקת העלילה מרחק רב מסמטאות לונדון האפלוליות אל מרחבי המדבר שבארצות הברית.
את שורשי הרצח הכפול נועץ קונן-דויל במפתיע בסיפור עוול שהתרחש בתוככי הכת המורמונית.
המרקחת שרקח קונן-דויל מרתקת ומבריקה במיוחד.
אקזוטיקה (רצח בצל כת דתית חדשה ואכזרית) נמהלת בברק בלשי, וכל זה נכרך באופיו הייחודי של כרך הענק הלונדוני עתיר הרחובות והסמטאות.
עיר הענק שגרים בה מיליוני אנשים, שמעצימה את האנונימיות ושיש בה רבבות רבבות פינות אפלות ונסתרות היא גיבור-משנה בסיפור זה, ורק עילוי כשרלוק הולמס מסוגל למצוא בה את ידיו ורגליו ולשלוף ממנה את הרוצח - מה שנדמה לכאורה כמשימה בלתי אפשרית.
ספר בכורה מבריק שהיה לקלאסיקה, מהמוצדקות בקלאסיקות בכל הזמנים.

















