ביקורת ספרותית על סרוטונין - הספרייה של בבל # מאת מישל וולבק
ספר טוב

---

כבר שלושה חודשים שאני מצוי במעין "מחסום קריאה". אינני מצליח לקרוא יותר משלושים עמודים בקריאה אחת (מעט מאוד עבורי), ולא הצלחתי להתקדם משמעותית בספר כל תקופה זו. במקרה, לפני כמה ימים נתקלתי ביריד ספרי עודפים ופגמים קלים של אחת הרשתות הגדולות בקניון בעיר שלי, ומצאתי את הספר הזה, שהיה נראה לי מעניין במבט ראשון, עבור 21.90, אז לקחתי אותו. הכריכה משכה אותי, וגם התיאור האחורי סיקרן אותי.
אין לי ביקורת מתוחכמת לכתוב, כבר נכתוב ביקורות טובות על ספר זה, לכן אין ברצוני לכתוב משהו נוסף בסגנון, כן ארצה לציין מספר נקודות אשר עוד לא נאמרו על הספר ושהרגשתי שהן יחודיות, ונוסף על כך כמה מחשבות שלי על הספר, שלדעתי יכולות אולי לעזור לכם.ן להחליט אם לקרוא אותו, או לשנות את הדרך שאתם.ן חושבים.ות עליו.
ראשית, הספר הזכיר לי מאוד את "שנת המנוחה והמרגוע שלי" מאת אוטסה מושפג. אותו ספר שרוחש תהילה רבה בחודשים האחרונים (אני אישית תיעבתי את הספר, מכרתי את העותק שלי ישר אחרי שסיימתי אותו). הז'אנר קצת דומה לדעתי, מדובר בדמויות ראשיות שקל (וצריך) לתעב. פלורן, הדמות הראשית, הוא אדם בלתי נסבל. הוא פריווילג, הומופוב, שוביניסט, אדם חסר ערכים, רכושני, וחסר מצפון ומוסר. את הדמות הראשית שכבר הספקתי לשכוח את שמה ב"שנת המנוחה..." תיעבתי יותר. אולי כי היא ישנה רוב הזמן, ולא הצלחתי למצוא אמפתיה אליה. פלורן הוא אדם מריר ומגעיל. והוא מודע לכך, ולא מתנצל על כך. אם כבר, הוא עושה "דווקא"/"פרינציפ", הוא מתווכח עם "אקולוגים מיליטנטיים" ובעיקרון פלורן הוא גם די פלצן.
(הפסקה הבאה מכילה קלקלן)
שנית, רציתי להגיד שהספר הזה היווה עבורי, בראייה אחרונית לאחר סיום קריאת הספר, כסוג של צוואה. צוואה ללא רכוש, זכרון דברים של אדם גוסס הנוטה למות. ממואר באורך 300 עמודים של אימפוטנט פלצן ושוביניסט. לאורך הספר מתאבדים כל הזמן אנשים מסביבתו של פלורן, וגם הוא נקלע לסיטואציות אבסורדיות "פר אקסלנס" שהיה קשה ממש לעכל. לי לפחות, היה ברור מבערך רבע הספר שהוא הולך למצוא את מותו בסוף הספר. אין דרך אחרת כשמדובר באדם כזה. אין לו שום סיבה לחיות.
לסיכום, "סרוטונין" הוא ספר שמגולל את קורות השנה ה-46 לחייו של פלורן, אגרונום פריזאי פלצן, בדרכו לחפש משמעות ולהיפרד מהאנשים החשובים לו בדרום צרפת ובספרד. הוא דמות מתועבת, אבל זה חלק מהז'אנר. וזה היה קצת משעשע לראות מה עובר לאנשים כאלו בראש. זה ספר שכתוב היטב, עם המון תיאורים חשובים, וכמה ציטוטים שגרמו לי להרהר. קריאה קלילה, אני סיימתי בתוך 3 ימים.
- "סרוטונין"/מישל וולבק. הוצאת בבל, (2018)

» ביקורות נוספות של סטודנט חיפאי
» ביקורות נוספות על סרוטונין - הספרייה של בבל #