ביקורת ספרותית על פחות זה יותר - כך יציבות תציל את העולם מאת ג'ייסון היקל
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 באוקטובר, 2022
ע"י סטודנט חיפאי


כנראה לא שמעתם על תנועת האי-צמיחה (degrowth) או בשמה העברי החדש, "תנועת היציבות". זאת לא תנועה פוליטית, וגם לא חברתית. כלומר, אין ממסד שקוראים לו תנועת היציבות. תנועת היציבות היא תנועה מבוזרת בעיקר, של א.נשים ברחבי העולם (בעיקר המערבי) שמזדעזעים ממשבר האקלים, ומן הסכנות שטמונות לנו אם נמשיך בסדר הכלכלי הקיים, צמיחה אין־סופית.
בספר זה "פחות זה יותר", ג'ייסון היקל, מהכותבים הבולטים של תנועת היציבות, מנסה לנסח, מעין מניפסט, להצלת כדה"א, וספציפית, לשינוי השיטה. היקל טוען במהלך הספר, כי כמה טענות מעניינות. ביניהן, הטענה הראשית שלו, (לדעתי) היא שבעולם עם משאבים סופיים, אי אפשר לקיים כלכלה עם צמיחה אין־סופית. ספר זה, מתיימר לפתור לנו את הקונפליקט, בין קפיטליזם לשמירה על כדה"א, ומציג אלטרנטיבה, אלטרנטיבה פוסט-קפיטליסטית ירוקה, למען כלכלה בריאה.
הספר קל לקריאה, הוא כתוב בשפה יום־יומית, שאפשר להבין בקלות. הוא לא משתמש במונחים תיאורטיים מרוכבים, ולרוב מספק הסברים מספקים לתופעות, או למונחים שהם מחוץ ללקסיקון של הקורא הממוצע. היקל כותב בטון אופטימי, ולא מטיף. הוא מנסה לשכנע את הקורא בצדקתו, בעזרת דאגה הדדית. הטיעון העיקרי שלו במהלך הספר, הוא שכדי להציל את כדה"א צריך לעבור הלאה לפוסט־קפיטליזם. יש עוד מיליון סיבות טובות למה צריך לעבור הלאה מהשיטה הנוכחית, וכאן האנליזה שלו היא קצת מוגבלת. כלומר, כל הספר מתרכז בנושא של איכות הסביבה אל מול כלכלה מוטית רווחים. לכן מי שמחפש ספר רחב יותר, שדן על בעיות אחרות שמאפיינות את החברה של ימינו, כגון הומופוביה, גזענות, וסקסיזם, לא ימצא את מה שהוא מבקש. אני הייתי ממלי. על הספר הזה.
הבעיה שלי עם הספר, היא בדיוק מה שתיארתי לפני פסקה. הוא מתמקד רק על הנושא של איכות הסביבה, ולכן הפרספקטיבה שלו מוגבלת. יותר מכך, הוא לא מספק ניתוח מעמדי־כלכלי של הבעיה, ושל השיטה, אלא משהו יותר כולנני יותר. הטיעונים הישנים של תנועת האקלים, כמו "כולנו אשמים, כולנו צריכים לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלנו" כבר לא מחזיקים מים. תשובה ואני לא מזהמים באותה מידה. 100 תאגידים אחראים ל-70% מסך פליטות הפחמן בכדה"א. נוסף על כך, כל הקמפיין של טביעת רגל פחמנית אישית, מומן על ידי תאגידים, שיפילו את האשמה על מעמד הביניים והנמוך שהם האחראים למשבר. אבל בואו לא נהיה תמימים.
אני חושב שקהל היעד של הספר, הוא נוער וצעירים, שפתוחים לשינוי. שיכולים לחשוב על אלטרנטיבה, ושמודעים למשבר האקלים ולבעיות שהוא יכול לגרום להם. זה ספר לאנשים אופטימיים, שיכול באמת להשפיע ולתת טיעונים מרתקים. מי שיותר מידי שקוע בתפיסות קדומות לא יוכל להנות מהספר... אני למדתי המון מהספר, למרות מגרעותיו. ואני חושב שהוא משכנע וגם משכיל.
הפרק הראשון בספר, דן בסיפור לידתו של הקפיטליזם. התנאים החברתיים שהביאו לו, כל מיני מיתוסים שאנחנו חושבים שנכונים, והיקל מנפץ לנו, ובעיקר, וזה היה הדבר הכי מעניין בפרק הזה, המחשבה הפילוסופית שהובילה לסלילת הקפיטליזם. הוא מדבר בעיקר על ההבדל בין ה"אנימיזם" וה"דואליזם" גישות פילוסופיות נוגדות, אחת טוענת שעל האדם לקיים מערכת יחסים הדדית עם הטבע, שכן האדם חלק מהטבע והטבע חלק מהבריאה. הגישה השנייה גורסת שהאדם הוא עליון מן הטבע, ושהאדם צריך וחייב לנצל את הטבע עד כמה שיכול כדי לשרת את האדם. (מוזמנים לתקן אותי בנוגע להגדרות אם לא הבנתי נכון). היקל בפרק זה מספק אנליזה מרתקת על התפתחותו של הקפיטליזם בימי הביניים, כיצד הוא קשור לקולוניאליזם ועוד..
הפרק השני בספר, מתעסק בסתירה בין כלכלה מבוססת רווחים, לבין כלכלה מבוססת צרכים. כיצד תאגידים רב-לאומיים, מתעסקים בדבר אחד, צבירת רווח והון, וזוהי מטרתם העיקרית, בעוד שיקולים אחרים כמו איכות הסביבה, רווחה, ודאגה לזולת הם ערכים שנמצאים בתחתית הרשימה.. ושמערכת כלכלית שכזו איננה יכולה להתקיים יד ביד עם כדה"א בריא ומתפקד. נוסף על כך, היקל מדבר על התמ"ג, אותו מדד שכולנו מייחסים שמייצג את הרווחה הכלכלית של מדינות, ומציג שתמ"ג אינו תבחין לרווחה כלכלית של מדינה. כלומר, חלקית. הוא טוען שעד שלב מסוים יכול להיות שכך הדבר, אך המדד הזה לא רלוונטי כיום לרוב העולם המערבי. מה גם, שאפילו מדינה שבה רוב האוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני, אך השווקים בה נמצאים בצמיחה מתמדת, יכולה להיחשב למדינה עם תמ"ג גובה למשל. ראו למשל את סין. לאחר מכן, הוא מפרק את מיתוס ה"צמיחה הירוקה", ומציג את הקונפליקט כ"בין אקולוגיה וגידול".
מכאן, הייתי יכול להמשיך כל פרק ופרק, ולספר על מה הוא משוחח. אבל אני אחסוך מכם את זה. כל הפרקים הבאים מתייחסים לעולם פוסט־קפיטליסטי, וכמובן מגובים בנתונים מדעיים שמחזקים את טענתו.
לסיכום, "פחות זה יותר" של ג'ייסון היקל, הוא מניפסט פוסט־קפיטליסטי אופטימי, שמשרטט את האלטרנטיבה לעולם חדש טוב יותר, לכדה"א ירוק ומשגשג. והוא מצליח בכך. למרות מגרעותיו הניתוחיות, הוא מספק סקירה עמוקה וכוללת של התופעה, של הפתרונות לה, ושל הטיעונים שמגבים אותה, ועל כך זה ספר משמעותי למי שמתענין במשבר האקלים. 4/5 כוכבים.

- היקל, ג'ייסון. "פחות זה יותר" הוצאת "רדיקל", (2022)
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סטודנט חיפאי (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רץ, זאת תנועה די קטנה, ו-99% מחבריי לא שמעו עליה. לכן הסקתי.
רץ (לפני 3 שנים)
כנראה לא שמעתם על תנועת האי-צמיחה (degrowth)- למה אתה חושב שלא שמענו?
פרפר צהוב (לפני 3 שנים)
ככל שיש יותר בני אדם יש יותר חלקיקי פלסטיק מזהמים ועוד הרבה בעיות שלא קורות מכמות קטנה של אנשים.
כמה אנשים כדור הארץ מסוגל להכיל ולהאכיל, על בתיהם, שדותיהם, מפעלים, דרכים וכו'? כבר היום מינים של בעלי חיים נכחדים, יערות מחוסלים למטרות שימוש בעץ ויצירת שטחי עיבוד להאכלת עוד ועוד בני אדם. פרו ורבו זה לא רעיון חכם ומוצלח מאוד ברמה העולמית.
מספיק לחשוב איך ישראל תראה עם מאה מיליון תושבים.
נצחיה (לפני 3 שנים)
ככל שיש יותר בני אדם יש גם יותר רעיונות
מחשבה משותפת ושיתוף כוחות שמאפשר ניצול יעיל יותר של אנרגיה וחומרי גלם וכן הגעה למקורות אנרגיה וחומרי גלם שלא היה אפשרי להגיע אליהם בכמות קטנה יותר של אנשים. למשל מעמקי האדמה, מעמקי הים, או החלל. ביחס לכדור אחד קטן, המשאבים הם אינסופיים.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים)
נצחיה, המשאבים אינסופיים?? למה את מתכוונת?
ככל שיש יותר בני אדם בעולם ועלייה בצריכה כך גם יש עליה בזיהום, בניצול הקרקע, מקורות המים והאנרגיה.
סטודנט חיפאי (לפני 3 שנים)
שיהיה לך לבריאות. יום טוב
נצחיה (לפני 3 שנים)
האמת שהמשאבים אינסופיים
Ranran (לפני 3 שנים)
מה שיפה בסימניה זה שכל אחד יכול לכתוב ביקורת על איזה ספר שבא לו. באותה המידה, כשאתה כותב ביקורת, אפילו שזאת רק סקירה, לאחרים יש זכות לכתוב תגובה שמייצגת עמדה שונה, בין אם אתה רוצה ובין אם לא. אגב, רוב השמאל היום מחזיק בעמדות שלי ולא שלך (בפועל ולא בדיבורים), אז אל תיקח עליו בעלות.
סטודנט חיפאי (לפני 3 שנים)
וחוץ מזה לא הטפתי לשום דבר. סימניה הוא מרחב לספרים, כל הספרים, ואם תרצה ואם לא גם ספרים שמאליים יש. וביקורת ספרים היא לא הטפה.
סטודנט חיפאי (לפני 3 שנים)
לרן חוץ מזה שאתה התחלת בשפה המכוערת " לא משנה כמה יגלגלו סוציאליסטים מהמדרגות, הם ימצאו דרך להיכנס מהחלון". אתה צריך לעשות בדק בית.
סטודנט חיפאי (לפני 3 שנים)
רן רן, סימניה זה המקום האחרון שאני רוצה לקיים בו ויכוח פוליטי. קראתי ספר, כתבתי עליו ביקורת, זכותי לעשות זאת בלי שיתקיפו אותי. אתה לא רואה אנטי-קפיטליסטים מספיקים כל עמוד של ספר שמתווך כלכלה "חןפשית", נכון? חי ותן לחיות. יש מספיק פלטפורמות לויכוחים, ומה שבטוח שאני לא אשכנע אותך ואתה לא תשכנע אותי.
Ranran (לפני 3 שנים)
שון, ככה הפוליטרוקים שלך לימדו אותך לנהל וויכוח, כשאין תשובה אז פשוט תתחיל להעליב אישית? למה אתה לא יכול לענות לעניין? מוזר שכתבת על דעות קדומות, כשאתה בעצמך חוטא בהן. איך הגעת למסקנה שאני ליברטריאן? לא שיש בזה משהו רע, פשוט זאת לא דעתי, אך היא בוודאי עדיפה על מה שאתה מטיף.
חני (לפני 3 שנים)
תודה על סקירה מרתקת שון. אני בהחלט חושבת שהנושא
מתווך על ידי מסגרות חינוך.
וכן הדור של היום עירני הרבה יותר
לנזקי האקלים ולבועה שאנחנו חיים בה.
אני יכולה לומר שעשינו כמה שינויים בבית
בנושא. וכולנו מגוייסים.אם פעם הגענו
לארצות ותהינו מדוע לא מספקים שקיות
בסופרים היום אנחנו לא תמהים יותר. רואים
את נזקי השקיות והפלסטיק בים הורגים חיות שנחנקות . יש מודעות! לא מספיק אבל יש.
וגם הקהילה הבינלאומית מבינה את גודל החשיבות ומתגייסת כולה.
אני רואה הרבה שינוי בעניין, טיפה בים
אך עדיין זה משהו.
סטודנט חיפאי (לפני 3 שנים)
לליברטריטנים דלה שמאטע טיילור סוויפט אמרה פעם, haters gonna hate hate hate hate hate
Ranran (לפני 3 שנים)
אם אתה כל כך דואג לאיכות הסביבה, אז אתה הראשון שצריך להלל את הקפיטליזם. אם כל המשאבים היו בידיים פרטיות (של אנשים מרושעים שחושבים רק על רווח כלכלי), אז דווקא הם היו מנסים שמור אותם לעוד הרבה שנים, הרי זה מקור ההכנסה שלהם. סוחר נפט/עץ/ברזל/מה שתרצה הוא האחרון שרוצה שהמשאב שלו ייגמר. יש מתאם ברור בין התערבות ממשלתית בכלכלה לבין זיהום (הפוך ממה שכתבת). לדוגמא, התוצר של ארה"ב הוא בשליש יותר גבוה מזה של סין ובכל זאת סין מזהמת כפול מארה"ב. איך אתה מסביר את זה?
בנוסף, עסק פרטי בהרבה יותר יעיל מעסק ממשלתי. לא צריך ללכת רחוק כדי לראות את זה - בחברת החשמל, הנמלים, הרכבות ועוד ועוד חברות בארץ אפשר לראות את הנפוטיזם, השחיתות והקומבינות משתוללים.
יצחק תשובה, שקיבל "תספורות", שמחזיק במונופול בחסות המדינה ושהחזיק בכלי תקשורת, הוא הדוגמא שלך לקפיטליזם?? זה יותר דומה לאוליגרך רוסי.
המושג "כלכלה מבוססת צרכים" מעוררת בי אימה. מי בדיוק אמור להגדיר את הצרכים שלי? תן לי לנחש, מדינה שאנשים מוסריים יעמדו בראשה. ראינו לאיפה התפישות האלה הובילו אותנו.
לא משנה כמה יגלגלו את הסוציאליסטים מכל המדריגות, הם עדיין ימצאו סיבה להיכנס דרך החלון.
אגב, אין אף כלכלן בעולם שטוען שהתמ"ג מייצג את הרווחה הכלכלית של מדינות.
ממליץ לך פשוט להיכנס לגוגל ולרשום "מי המדינות הכי קפיטליסטיות בעולם?"
פרפר צהוב (לפני 3 שנים)
סקירה מעניינת לנושא שכנראה לא יקודם.
הקפיטליזם עובד כנראה משום שאנשים הם תאוותניים וצריכים מוטיבציה כדי לעבוד, דהיינו: כסף. הקומוניזם והסוציאליזם הטהורים לא החזיקו מעמד, מכל מיני סיבות, ואחת מהן היא שאם אין תמריץ, כנראה גם לא יתאמצו. תמיד יהיו "פראיירים" (אם או בלי מרכאות) שיתאמצו יותר עד שימאס להם. זה יכול לעבוד בדור המייסד, כמו בקיבוצים, אך בהמשך הרעיון התמוסס. עם זאת, קיימות כלכלות שמצליחות להיות גם קפיטליסטיות וגם סוציאליסטיות, כמו גרמניה, כך שיש מקום למדיניות מאוזנת.
כדי לגרום לעולם משגשג צריך להקטין את הילודה באופן משמעותי, להקטין את השימוש בפלסטיק ובמזהמים למינימום ולשנות את אופי האדם. השינוי השלישי הוא הכי בעייתי, כך שספק אם יתרחש שינוי בעתיד הקרוב או בכלל. אולי הדור הצעיר יצליח לשנות משהו, אבל זה בספק.
yaelhar (לפני 3 שנים)
ביקורת מאד מעניינת.
לא חושבת שנוער וצעירים פתוחים במיוחד לשינוי, אלא הם מוכנים להפוך נושא ששבה את דמיונם לנושא היחיד הנדון.
מורי (לפני 3 שנים)
מעניין מאוד מה שכתבת. קודם כל, מהי אהבה (ריקי גל, היכן את כשצריך אותך?). בבוא האהבה, הכל ייפתר.
מארק (לפני 3 שנים)
לא קראתי אך שמעתי עליו, והרעיונות שלו נשמעים כמו דרך שפויה להמשיך ולהתקיים כאן





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ