#
קורה לעתים די רחוקות שאתה נתקל בספר שגורם לך לעצור את הנשימה. מפני שהוא טוב כל כך, שלא היית משנה אפילו אות, לא מדלג על שום משפט. כי הסופר מצא וזיקק איזו אמת פנימית והצליח להלביש אותה בסיפור שימחיש אותה. כזה עבורי הוא הספר הזה.

שני אחים – פיל וג'ורג', בשלהי שנות השלושים שלהם – מנהלים חווה חקלאית גדולה ועשירה במונטנה בשנת 1925. הם בעלי מעמד גבוה בסביבתם, גרים בבית חווה בן 16 חדרים, עם סממני עושר בולטים – אך ישנים בחדר אחד בו ישנו יחד מילדותם, משתמשים במכונית ישנה ומעשנת, מתלבשים כמו פועלי החווה הפשוטים. הם שונים האחד מהשני כמו השמש והירח, שלעולם לא ייפגשו. פיל הבכור הוא גבוה, רזה, נאה, מבריק, חובב קריאה, משכיל, בעל ידיים "חכמות" שיודעות לעשות הכל. הוא גם בריון אכזרי, אוהב לחשוף מניעים ולבייש אחרים, מבחין בפרטים, מסרב להתאים את עצמו למה שנהוג ויש לו דעה נחרצת בכל עניין. אחיו ג'ורג' הצעיר ממנו בשנתיים הוא מוצק ושמנמן, שתקן, איטי במחשבתו ובמסקנותיו, נשר אחרי שנה מהקולג', קורא רק עיתון מקומי, סלחן וידידותי. לאחים יש גם הורים שהיו עשירים ומפונקים והגיעו לחווה בסוף העולם מסיבה שאינה מפורטת. הם ניסו לחיות כחוואים אך לא הצליחו להסתגל לנורמות החיים הפשוטים ומעוטי התרבות שם. ההורים עזבו את החווה ומתגוררים במלון מפואר בסולט לייק סיטי ואינם מבקרים בחווה.

הספר הזה מתאר תקופה של תמורות בחיי האחים, תמורות שמתחילות במעשה אכזריות קל-ערך שנראה על פניו לא חמור במיוחד יחסית למעשיו של פיל, מעשה - שכמו אותו פרפר שכנפיו מרפרפות - גורם לסופת-אש ענקית המאכלת כל, וגורמת לך לחשוב על צדק קוסמי, מה שלא תהיה משמעותו של הביטוי.

מזמן לא קראתי ספר שהצליח לאפיין כל כך טוב דמויות, שמעשיהן – גם החריגים ביותר – השתלבו והתאימו להם. מדובר בשלושה צמדים של דמויות, שכל צמד מאפיין זווית שונה של הסיפור. חלק מהדמויות כלל אינן מכירות את האחרות. העלילה היא מלאכת מחשבת של תיאור המחייב את הקורא להבנת רמזים ופיענוח איטי של מה שהסופר תכנן. האווירה אפלה ולעתים מאיימת, אך רק לקראת הסוף הבנתי שהיא כוללת תעלומות מסוגים שונים. הכתיבה אינטליגנטית ומאפשרת לקורא להשלים את הפערים בדרכו. יש בספר גם שימוש בהומור (מיוחד, עם גרעין של אכזריות בליבו) המתגלה במיוחד כשהסופר מתאר מפגש בין שונים.

באחרית-דבר ארוכה (17 עמודים) שכתבה אני פרו ("הר ברוקבק") על הספר הזה היא מספרת בין השאר על כך שהסופר נפרד מהוצאת ספרים שהעורך בה דרש ממנו לשנות את מה שכתב, והוציא את הספר בהוצאה אחרת. החלטה שיחד עם איפיון הסופר כעקשן העומד על דעתו, איפשרה לקרוא את הספר הנפלא כמו שנכתב על ידי סוואג' בלי "תיקונים" שאני מתארת לעצמי מה הם היו ב 1967, כשהוא יצא לאור.

אהבתי מאד. הוא גרם לי לחשוב ובעיקר - להעריץ את סוואג' שזה ספרו היחיד שתורגם לעברית.

השנה היא 1925. מערב ארה"ב. פיל וגורג' הם אחים שמנהלים חווה אמידה מאוד לגידול בקר בדרום-מערב מונטנה, לאחר שהוריהם הזקנים עברו לעיר הגדולה, ושלמרות הונם הרב והיותם החוואים החשובים ביותר בעמק, הם אנשי עמל שבזים לגינוני העושר וחיים חיים פשוטים למדי.
בכל סיפור שבמרכזו עומדים שני אחים אפשר לצפות להתכתבות כזו או אחרת עם הארכיטיפ העתיק ביותר של קין והבל. גם בסיפור הזה. פיל הוא מוכשר מאין כמוהו בעבודות המשק בעל ידי זהב, נפח, רוכב מיומן, עם מוסר עבודה חמור וקשוח, ובמקום שבו גברים נשפטו על פי מיומנויותיהם הוא היה ראש וראשון. נוסף על כך הוא מתואר כחד מחשבה, יודע שפות, קורא נלהב ונגן מוכשר. פיל בז לכל חולשה, סולד מגינוני התנשאות, ומזהה בקלות רפיון, חוסר עומק או יומרנות, וממהר להשפיל ולפגוע. גורג' לעומתו הוא אדם איטי ומגושם במקצת, בעל מחשבה איטית וטוב לב, שקט, עצור ואצור. שניהם בשנות הארבעים לחייהם, ישנים באותו חדר בבית בו ששה-עשר חדרים.
הזמן חולף שנה רודפת שנה, סערות ובצורת, כפור ושמש קופחת. הכל הולך למישרים עד שגורג' פוגש את רוז אלמנתו של הרופא באחת הנסיעות לעיר הקרובה, אישה רגישה ופשוטה, נושא אותה בחשאי ומביא אותה לחווה. לאלמנה בן שקט וחולמני, רגיש וחכם, פיטר, המתעתד להיות רופא, כאביו, וגורג' טוב הלב מממן את לימודיו בעיר. פיל לא מסוגל לקבל את האישה של גורג' בחווה, והמתח המרובע הזה, בין האחים, בין פיל לרוז, ובניהם לבין הבן פיטר שמגיע בחופשת הקיץ לחווה, צובר מתח ודרמה עד לסופו המצמרר של הרומן המבריק והייחודי הזה.

סוואנג' הוא אומן של מילים. הוא יודע לספר סיפור דרמטי, לטוות עלילה, ולפתח קשרים ורמזים עדינים בין הדמויות ובין אירועים שהולכים ומתבהרים, ובעיקר הוא מצליח בדבר החשוב ביותר בספרות גדולה, לתאר דמויות מורכבות ומרתקות שהולכות ומשתכללות עם התקדמות הרומן. בשפה פשוטה וחסרת מליצות סוואג' מיטיב לתאר את המערב הישן של ארצות הברית, את אתוס הקשיחות והגבריות, את הבקר והצאן, את הגדרות והמרחבים, את הסערות והשלגים, הבצורות וערפילי סתיו. את נוף מולדתו שלו. סוואג' מנסה ומצליח לשמר את האווירה הייחודית, ממש בשנים האחרונות לפני נקודת המפנה, כשהסיפורים על החלוצים של המאה ה-19 עוד קיימים בזכרונם של זקני החוואים, והטכנולוגיה עוד לא פרצה וכילתה את צורת החיים הישנה.
סיפור איכותי ביותר ומומלץ.

לספר אחרית הדבר שכתובה היטב, מדייקת דברים, מרחיבה אודות הסופר ומבהירה כמה עולמו של הסיפור מורכב מפיסות ההיסטוריה האישיות שלו ושל משפחתו.

כמו סטונר, "כוחו של הכלב" הוא תגלית מחודשת של יצירת מופת. כך כתוב על הכריכה וזו חתיכת הבטחה. האם היא מתממשת?
לא.
הספר כתוב בצורה די סתמית, אפיון הדמויות לוקה בחסר בלשון המעטה, הסיפור לא ממש מעניין, אבל הפוטנציאל קיים. לכל זה נוסף תרגום גרוע של יעל אכמון. אני לא יודע מה כתוב במקור, אבל אני לא רוצה לראות בתרגום קלבסה, דוגמה אחת.
ובמה דברים אמורים? סוואג' רקח לנו הבדלים ופערים, ומהם אכן נוצרים סיפורים טובים. השנה היא בערך 1925, המיקום הוא סולט לייק סיטי, חור מוכר בארה"ב. גשם יורד לעיתים רחוקות, קוצים גדלים מעצמם וזה לא המקום לפרי וירק. לפרות כן. פיל וג'ורג' הם אחים בסביבות גיל ארבעים, עשירים בשל חוותם הגדולה. פיל הוא הדמות היותר אינטלקטואלית מהשניים, דבר המשמש אותו בעיקר לרדת על אחרים, אבל גם להתחבב עליהם. אפיון גרוע, כבר אמרתי. ג'ורג' הוא היותר "כבד", איטי יותר וחושב יותר, אבל מיושב בדעתו ולא שולף החלטות.
בלי קשר אליהם, רוז וג'ון בעלה, מתיישבים בהרנדון הסמוכה. רוז מנהלת פונדק וג'ון הוא רופא לא מצליח. בהזדמנות מסויימת פיל נקלע לפונדקם, מעליב את ג'ון בגלל בנו, פיטר, הנחשב בעיניו לרכרוכי.
זמן עובר, ג'ון הרופא כבר לא בתמונה, ג'ורג' מרחם על רוז, בסוף מתחתן עמה, מביאה לחוותם, שם היא זוכה לבוז והתעלמות מפיל, אותו פיל החושב שבנה בן השש עשרה רכרוכי. הרכרוכי ופיל הלעגן מתיידדים משום מה.
וכך זה נמשך. הספר קופץ מסצנה לסצנה, הדברים סתמיים בעיקרם, שום דרמה מיוחדת. מה כן? שנאה, בדידות, קור, אלכוהול. שום תקווה, שום קרן אור, שום סטונר.
בסופו של יום, פיטר לא היה יכול להניח ללעג הסמוי, ולעיתים הגלוי, של פיל לאמו. לפיטר, שהוא בעל שאיפות להיות רופא כאביו, ולומד רבות לקראת תפקיד זה, משתמש במעט מהידע הזה כדי לממש את הפתגם: כל כלב בא יומו.
קריאה סבירה ולא ממש מתגמלת. לא להתרשם מאחרית הדבר של אני פרו.

פיל וג'ורג' ברבנק הם אחים וכה שונים זה מזה.
כבני ארבעים וטרם נישאו. עדיין חולקים אותו חדר בחווה במונטנה מילדותם בתחילת המאה הקודמת.
פיל הגבוה והשדוף הינו הקשוח ומשולח הרסן. ישיר, חסר מעצורים ובז לרוב בני האדם באשר הם (כולל יהודים ואינדיאנים) ומבטא זאת בבירור בשפה בוטה ומדי פעם מכנה את אחיו 'שמנצ'יק'. אינו טורח ללבוש כפפות גם בעבודות קשות בחווה וידיו מיובלות ופצועות תמיד. גינוני נימוס לא מעניינים אותו והופעתו מוזנחת מה שמתבטא גם בשיערו הפרוע ופוקד את המספרה פעמים בודדות בשנה. עם זאת אין ספק בחריפות שכלו ויכולתו ללמוד כולל ניגון בבנג'ו שלמד בכוחות עצמו.
ג'ורג' המוצק הצעיר ממנו בשנתיים הוא המיושב והחברותי יותר, הרגוע ובעל ההליכות השקטות. בעוד פיל מנהל ביד רמה את הצד הפיזי של החווה עם הפועלים אליהם הוא מתייחס כאל שווים הוא מטפל בצד הכספי.
למרות שונותם האחים מסתדרים ביניהם טוב למדי. הדינמיקה העדינה מתערערת עם נישואיו הפתאומיים של ג'ורג' לרוז, בעלת פונדק ואלמנתו של מי שהיה הרופא המקומי. פיל אינו מסתיר את טינתו אליה כולל מילים חריפות וזלזול בבנה המתבגר המתעתד ללמוד רפואה בו הוא רואה נער רכרוכי המתבטא ב'סיסי' ו'מיס ננסי' המעליב בעגה המקומית. יחד עם זאת הזמן עושה את שלו ונוצרת ידידות תמוהה בין החוואי הקשוח לצעיר ופיל מלמד אותו את אמנות שזירת העור.
פיל נתפס בעיני כמעין בן דמותה של קאיה מ'שירת סרטני הנהר' מבחינת המראה המוזנח וחוסר היכולת ליצור קשרים חברתיים בצד התבונה, אלא שהיא מתבגרת והוא תקוע באותו מקום.
דברים יתבהרו עד הסוף המפתיע שבאיזה מקום הוא יותר ה'איך' ולא ה'מה'.
הספר מתאר יפה את החיים הקשוחים בחוות מרוחקות באיזור מונטנה ואיידהו לפני כמאה שנה. העבודה המפרכת והחורפים המקפיאים. והצורך להגיע לעיר הסמוכה לצורך הצטיידות, טיפול רפואי בסיסי ומדי פעם בילוי עם 'נערות עובדות'...
לא כל כך התחברתי לסגנון האיטי למדי ומהורהר לעתים למרות שיש בו איכות ומשהו שונה. הכתיבה נתפסת בעיני כמין שיקוף של החיים הפשוטים הזורמים באותו מסלול קבוע. פה ושם צריך לקרוא בין השורות ודמויות כגון הורי השניים נרמזות תחילה בכינויים. לעתים צריך לצלוח חלקים כארוחת ערב מאולצת ומשמימה עם המושל ורעייתו. הכתיבה גרעה בעיני במידה מה מחוויית הקריאה של סיפור מרתק על קרבה, יריבות, החיים טרם העידן הטכנולוגי.
כדאי לקרוא את האפילוג (אחרית דבר) מאיר העיניים.

3.5 כוכבים

פנינה ספרותית. הסיפור הקודר הזה מתרחש במונטנה בתחילת המאה הקודמת. התיאורים של הסופר ממש ממחישים מקום רחוק, חיים קשים ואנשים קשי-יום מתפרנסים. על רקע ציורי כ'כ מתרחש סיפור אנושי דרמטי בתוך משפחה לא-מתקשרת כשאח אחד מכניס לחווה אישה עם בנה מנישואים קודמים. אני יודע שיש סרט קולנוע, ובכל זאת ממליץ לקרוא כדי לחוות את הכתיבה המיוחדת של הסופר

על כוחו של הכלב נכתב לא מעט כאן, כך גם מצאתי את עצמי שוקעת אל תוך ספר אמריקאי המתנהל בחווה מבודדת בנוף שנות העשרים של המאה הקודמת. עדרי בקר. עורות מיובשים על גדר. מושל מצוחצח ואינדיאנים שצריכים לחשב מסלול מחדש אחרי הגלייתם לשמורה. סוואג' בחר בכוונה תחילה לגרום לקורא שלא להתמכר בהזדהותו אל אף לא אחת מן הדמויות. גברים, נשים או ילדים. כולן מעוררות משהו שנע על הרצף שבין ריחוק מסויג ועד סלידה רבתי.
על שפתי הריחוק הזה לעיתים מרפרפת חמלה, אך גם היא רחוקה, לא באמת נוכחת.
ריחוק זה הוליד בי באופן אישי כקוראת עניין דל בדמויות ובסיפור עצמו, כמו רכילות מיד שלישית. קרה למישהו משהו. זה בטח נשמע מאוד מטלטל בגוף ראשון יחיד, אבל אבק הדרכים והלב הפך זאת כמעט לקלישאה. הסיפור כלל אינו קלישאה אבל הנוכחות החיה שבו כה רחוקה מלעורר ולהסעיר, לרגש או למלא בתוכן, שהיא הופכת לעיתים פשוט מעיקה. הדמות היחידה שעוררה יותר, וגם במקרה זה מדובר בסלידה עזה כשהיה שם רגש דומיננטי, היתה דמותו של פיל. פיל נבנה באופן בהחלט מסקרן, אך ברגע שלשבריר שניה חשתי באמת דבר מה שאינו סלידה כלפיו - הוא פינה את מקומו והסיפור תם. הרגשתי כמו אחרי הקדמה מאוד מטריחה שבתום פרקה, נגמר הספר, כמעט רמיה. אני בטוחה שהיתה לסוואג' כוונת מכוון בבניה זו של הדמויות והקשר עם הקורא ואני יכולה אפילו לחשוב על ניתוח מעניין על בחירה זו ומשמעויותיה. זה לא ישנה את חווית הקריאה שהיתה בסופו של דבר עבורי מייגעת ומיותרת.
למותר לציין שבעיני ההשוואה לסטונר היא במקרה הטוב הונאה.

כמה ציטוטים לפרידה:

"אצבעותיו של פיל נעו כמו רגלי עכבישים כשהן עוצרות פה ושם כאילו בהרהור, משום שניחנו בתבונה משלהן שהיתה ממוקמת מן הסתם בקצותיהן המיובלים"
"הוא הרגיש כמו ג'וני, ואולי זאת היתה הבעיה שלו, כי מי בוטח בג'ונים של העולם, אלה שמתנהלים בו בדילוגים כשהם צוחקים ובוכים, אבל תמיד מדלגים"
"האם יחשב זאת למוזר ששיתקו אותה כלי האוכל של אדם שכלל לא היה נוכח?"

רבים מאיתנו מכירים את הספרים הקלאסיים המכובדים של סופרים מפורסמים. אבל גם בסופרים וגם בספרים יש לפעמים הפתעות. אני זוכר למשל שכשקראתי את "סטונר" של סופר די אלמוני; ג'ון ויליאמס - כמה שהופתעתי אז ונהניתי מהספר... ובכן דבר דומה קרה לי עם הספר הזה, שבמקרה שמעתי עליו. קודם כל שמו; "כוחו של הכלב" הוא שם מוזר ובלתי-מושך, שניתן לחשוב שהוא בכלל ספר לחובבי כלבים... וגם תומס סוואג' עצמו הוא די אלמוני - נדמה לי שאף-אחד מספריו לא תורגם לעברית...
ובכן העלילה פה מתרחשת, בפריפריה האמריקנית במדינת מונטנה, באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת. שני אחים רווקים ג'ורג' ופיל שמתקרבים לגיל ארבעים, מנהלים את אחת החוות העשירות במדינה הזאת. למעשה הם נמנים על עשירי המדינה. אבל הם מתנהגים, כאילו הם אנשים פשוטים. ג'ורג' איננו העיפרון המחודד שבקלמר, אך הוא איש שקט ויודע לנהל עסקים ואילו דווקא פיל גס-הרוח שלובש בגדים מלוכלכים ונראה בעצמו כמו עובד שכיר, הוא בעצם הפיקח והמשכיל בין השניים והוא יודע לעשות כל דבר... הכל מתנהל שם על מי-מנוחות עד שאחד מהם, ג'ורג' השקט, מתאהב באלמנה יפה, מתחתן איתה והיא מגיעה לחווה עם בנה הנער, שהוא טיפוס עדין ונשי... - בדיוק ההפך מהעובדים השכירים והגסים שמועסקים בחווה... מה שקורה הוא, שפיל, פותח ב"מלחמת-עולם" נגד האלמנה היפה ובנה, לועג לחולשותיהם בכל הזדמנות ומשתדל להסית את העובדים נגד האלמנה ואף יותר מזה - לועג בארסיות לבנה...
אז זהו; קודם כל בספר הזה - כמו שאנו מוצאים בשירה - יש את מה ש"על פני השטח" ויש את מה שמסתתר בפנים... לאט-לאט אנחנו מגלים, שמה שחשבנו על הדמויות, הולך ומתהפך ופתאום אנחנו מקבלים, דמות אחרת לחלוטין ממה שחשבנו עליה קודם-לכן! הדמויות הולכות ומשתנות לנגד עינינו ברמזים מטרימים. מערכות היחסים משתנות וכמו במשחק-שחמט ממשבצת למשבצת משהו נורא עומד לקרות - משהו שמבינים את מהותו רק בדיעבד. אני באמת לא רוצה לעשות ספוילר אבל מאוד קשה לי להתאפק... באנגלית יש פתגם שאומר:
Revenge is a dish best served cold... ויותר לא אוסיף...
בקיצור הספר הזה הוא ממש מעולה בעיניי. הוא אחד מהטובים ביותר שקראתי השנה ואני ממליץ עליו בכל פה!

פיל וג'ורג', שני אחים רווקים, חיים יחד בחווה משפחתית ומגדלים עדרי בקר במונטנה, ארה"ב, ליד עיר המחוז הרנדון. בשנות העשרים.
פיל כבן ארבעים, נמרץ, פעלתן, מתיידד עם העובדים, אוהב לספר סיפורים ולהתבדח. הוא קשוח ואחראי לסירוס הבקר בחווה.
ג'ורג' לעומתו, הרבה יותר שקט, איטי, מופנם, רציני, הגון ורגיש לסביבתו.
האיזון מופר כשג'ורג' נישא לאלמנה, רוז והיא עוברת לגור בחווה ביחד עם בנה פיטר.
פיל סולד מרוז ובמעשיו הוא מערער את שלוות נפשה של רוז,
עד לסוף המפתיע..
הסיפור קולח. אין ולו משפט אחד מיותר. ממש יצירת מופת !
מומלץ בחום.

מזמן לא קראתי סיום של ספר ששורותיו האחרונות הצליחו כל כך להפתיע אותי. סיום שנותן משמעות אכזרית למה זה להיות טוב-לב, ופרשנות יצירתית ל -" ...שייתמו/שיכרתו/שיסתלקו אויבנו ושונאינו, וכל מבקשי רעתנו".

מונטנה של שנות העשרים במאה הקודמת. פיל (40) וג'ורג' (38) שני אחים המנהלים את החווה המשפחתית הגדולה שבעמק. הוריהם המבוגרים החליטו לפרוש לגמלאות ולבלות את אחרית ימיהם בסוויטת חדרים בבית מלון יוקרתי בסולט לייק סיטי. פיל הוא האח הרזה וטוב המראה, מבריק וחד מחשבה, עילוי גדול בחווה ואיש מלאכה, משכיל ורב אומן בעל ידיים מיובלות מזהב, שנחשב לפוטנציאל מבוזבז. ותוסיפו לכל נפלאות התבונה גם הומופוב, מיזוגן וגזען. ג'ורג', לעומת זאת, מוצק בנראותו, איטי במחשבתו ומיושב בדעתו, שלא הצטיין בלימודיו אבל ניחן בזיכרון מעולה, טיפוס שקט שאינו מכביר במילים. בניגוד לאחיו הפוגעני וחם המזג, בעל פה מפיק הדורבנות, ג'ורג' הוא איש רחום, הגון וטוב לב. פיל אחראי לתפעול החווה, לעבודות היומיומיות, להובלת הבקר ולצוות פועלי החווה, וג'ורג' אחראי על העניינים העסקיים - כספיים. למרות עושרם וייחוסם, שני האחים מנהלים חיים צנועים ודי סגפנים.

שחרור משעבוד להרגלים מצריך מידה של גמישות. כמו אדם אשר מכיר את פני השטח של האזור בו הוא נוהג (או רוכב), הוא מסוגל לבחור בקיצורי דרך, או בדרכים עוקפות, והוא ויודע מתי להאט, מתי להאיץ, ובאיזה עיקול לבחור ומאיזה להיזהר. כאשר השטח משתנה או שאינו יודע היכן הוא נמצא, הוא נצמד למסלול שהותווה לו מראש. רק שאז הוא מאבד את היכולת להתאים את עצמו למציאות, ומנסה להתאים את המציאות לעצמו. וזה, פחות או יותר, מה שקורה לפיל. כחוואים פשוטים, פיל וג'ורג' משועבדים להרגלים – אכילה בשעות קבועות, מתיחת שעון כל יום ראשון, לא מדליקים אור בשעות היום, רחצה במועדים מסוימים, שינה משותפת, נסיעה באותה מכונית ישנה או רכיבה על אותו סוס זקן. אך בעוד שג'ורג' חושב על העתיד ומסתגל יותר לשינויים, פיל נותר תקוע בעבר. השגרה מאוד חשובה לפיל, הוא מתקשה לעכל שינויים, את הזמנים המשתנים ואת השינוי בנוף האנושי.

אל שגרת חייהם של האחים נכנסת כלה בהפתעה - רוז, אלמנה צעירה ובנה פיטר. פיל אשר ניחן בעין חדה ומתבוננת בדקויות, יודע להבחין בכל שינוי קל וחולשה חשאית ולנצל זאת לתחביבו האהוב – לקנטר אנשים ולהוציא אותם מהכלים. הוא לא מהסס להשפיל אחרים וגם לחתור תחת נישואיי אחיו. מבחינתו, אדם בעל ייחוס כמו ג'ורג' אינו יכול להתחתן מחוץ לגבולות המעמד שלו, ורעייתו החדשה של אחיו היא לא יותר מתחמנית רודפת בצע.

זהו סיפור על שגרת חיים פשוטים ודי מונוטוניים של חוואים. עלילתית אין התרחשות רבה, והקריאה לא הייתה לי חלקה, אולי זו האווירה הקצת כבדה או התיאורים שהיו לפעמים מתישים. אבל באיטיות זהירה הוא הצליח להתחבב עלי . סוואג' יודע לבחון את הדמויות שלו, את הדינמיקה ביניהן ומה מגדיר אותן, גם כשמישהו חסר הוא עדיין נוכח בהיעדרו. זהו סיפור מעוצב ומתוכנן לפרטי פרטים, סיפור של דקויות קטנות שמעניקות משמעות גדולה למילה, ורק בסיום מבינים עד כמה הספר הזה מדוקדק ובנוי בחכמה. אומנם חלק מהרמזים בסיפור היו די שקופים, אבל הפואנטה בסיום הייתה מבריקה במיוחד. באחרית דבר המרתקת של אני פרו אודות תומס סוואג', אפשר ללמוד, בין היתר, כיצד הוא כותב את עצמו בסיפורים שלו.