ביקורת ספרותית על כוחו של הכלב מאת תומס סוואג'
ספר בסדר

---

פיל וג'ורג' ברבנק הם אחים וכה שונים זה מזה.
כבני ארבעים וטרם נישאו. עדיין חולקים אותו חדר בחווה במונטנה מילדותם בתחילת המאה הקודמת.
פיל הגבוה והשדוף הינו הקשוח ומשולח הרסן. ישיר, חסר מעצורים ובז לרוב בני האדם באשר הם (כולל יהודים ואינדיאנים) ומבטא זאת בבירור בשפה בוטה ומדי פעם מכנה את אחיו 'שמנצ'יק'. אינו טורח ללבוש כפפות גם בעבודות קשות בחווה וידיו מיובלות ופצועות תמיד. גינוני נימוס לא מעניינים אותו והופעתו מוזנחת מה שמתבטא גם בשיערו הפרוע ופוקד את המספרה פעמים בודדות בשנה. עם זאת אין ספק בחריפות שכלו ויכולתו ללמוד כולל ניגון בבנג'ו שלמד בכוחות עצמו.
ג'ורג' המוצק הצעיר ממנו בשנתיים הוא המיושב והחברותי יותר, הרגוע ובעל ההליכות השקטות. בעוד פיל מנהל ביד רמה את הצד הפיזי של החווה עם הפועלים אליהם הוא מתייחס כאל שווים הוא מטפל בצד הכספי.
למרות שונותם האחים מסתדרים ביניהם טוב למדי. הדינמיקה העדינה מתערערת עם נישואיו הפתאומיים של ג'ורג' לרוז, בעלת פונדק ואלמנתו של מי שהיה הרופא המקומי. פיל אינו מסתיר את טינתו אליה כולל מילים חריפות וזלזול בבנה המתבגר המתעתד ללמוד רפואה בו הוא רואה נער רכרוכי המתבטא ב'סיסי' ו'מיס ננסי' המעליב בעגה המקומית. יחד עם זאת הזמן עושה את שלו ונוצרת ידידות תמוהה בין החוואי הקשוח לצעיר ופיל מלמד אותו את אמנות שזירת העור.
פיל נתפס בעיני כמעין בן דמותה של קאיה מ'שירת סרטני הנהר' מבחינת המראה המוזנח וחוסר היכולת ליצור קשרים חברתיים בצד התבונה, אלא שהיא מתבגרת והוא תקוע באותו מקום.
דברים יתבהרו עד הסוף המפתיע שבאיזה מקום הוא יותר ה'איך' ולא ה'מה'.
הספר מתאר יפה את החיים הקשוחים בחוות מרוחקות באיזור מונטנה ואיידהו לפני כמאה שנה. העבודה המפרכת והחורפים המקפיאים. והצורך להגיע לעיר הסמוכה לצורך הצטיידות, טיפול רפואי בסיסי ומדי פעם בילוי עם 'נערות עובדות'...
לא כל כך התחברתי לסגנון האיטי למדי ומהורהר לעתים למרות שיש בו איכות ומשהו שונה. הכתיבה נתפסת בעיני כמין שיקוף של החיים הפשוטים הזורמים באותו מסלול קבוע. פה ושם צריך לקרוא בין השורות ודמויות כגון הורי השניים נרמזות תחילה בכינויים. לעתים צריך לצלוח חלקים כארוחת ערב מאולצת ומשמימה עם המושל ורעייתו. הכתיבה גרעה בעיני במידה מה מחוויית הקריאה של סיפור מרתק על קרבה, יריבות, החיים טרם העידן הטכנולוגי.
כדאי לקרוא את האפילוג (אחרית דבר) מאיר העיניים.

3.5 כוכבים

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על כוחו של הכלב