ביקורת ספרותית על כוחו של הכלב מאת תומס סוואג'
ספר מעולה

---

#
קורה לעתים די רחוקות שאתה נתקל בספר שגורם לך לעצור את הנשימה. מפני שהוא טוב כל כך, שלא היית משנה אפילו אות, לא מדלג על שום משפט. כי הסופר מצא וזיקק איזו אמת פנימית והצליח להלביש אותה בסיפור שימחיש אותה. כזה עבורי הוא הספר הזה.

שני אחים – פיל וג'ורג', בשלהי שנות השלושים שלהם – מנהלים חווה חקלאית גדולה ועשירה במונטנה בשנת 1925. הם בעלי מעמד גבוה בסביבתם, גרים בבית חווה בן 16 חדרים, עם סממני עושר בולטים – אך ישנים בחדר אחד בו ישנו יחד מילדותם, משתמשים במכונית ישנה ומעשנת, מתלבשים כמו פועלי החווה הפשוטים. הם שונים האחד מהשני כמו השמש והירח, שלעולם לא ייפגשו. פיל הבכור הוא גבוה, רזה, נאה, מבריק, חובב קריאה, משכיל, בעל ידיים "חכמות" שיודעות לעשות הכל. הוא גם בריון אכזרי, אוהב לחשוף מניעים ולבייש אחרים, מבחין בפרטים, מסרב להתאים את עצמו למה שנהוג ויש לו דעה נחרצת בכל עניין. אחיו ג'ורג' הצעיר ממנו בשנתיים הוא מוצק ושמנמן, שתקן, איטי במחשבתו ובמסקנותיו, נשר אחרי שנה מהקולג', קורא רק עיתון מקומי, סלחן וידידותי. לאחים יש גם הורים שהיו עשירים ומפונקים והגיעו לחווה בסוף העולם מסיבה שאינה מפורטת. הם ניסו לחיות כחוואים אך לא הצליחו להסתגל לנורמות החיים הפשוטים ומעוטי התרבות שם. ההורים עזבו את החווה ומתגוררים במלון מפואר בסולט לייק סיטי ואינם מבקרים בחווה.

הספר הזה מתאר תקופה של תמורות בחיי האחים, תמורות שמתחילות במעשה אכזריות קל-ערך שנראה על פניו לא חמור במיוחד יחסית למעשיו של פיל, מעשה - שכמו אותו פרפר שכנפיו מרפרפות - גורם לסופת-אש ענקית המאכלת כל, וגורמת לך לחשוב על צדק קוסמי, מה שלא תהיה משמעותו של הביטוי.

מזמן לא קראתי ספר שהצליח לאפיין כל כך טוב דמויות, שמעשיהן – גם החריגים ביותר – השתלבו והתאימו להם. מדובר בשלושה צמדים של דמויות, שכל צמד מאפיין זווית שונה של הסיפור. חלק מהדמויות כלל אינן מכירות את האחרות. העלילה היא מלאכת מחשבת של תיאור המחייב את הקורא להבנת רמזים ופיענוח איטי של מה שהסופר תכנן. האווירה אפלה ולעתים מאיימת, אך רק לקראת הסוף הבנתי שהיא כוללת תעלומות מסוגים שונים. הכתיבה אינטליגנטית ומאפשרת לקורא להשלים את הפערים בדרכו. יש בספר גם שימוש בהומור (מיוחד, עם גרעין של אכזריות בליבו) המתגלה במיוחד כשהסופר מתאר מפגש בין שונים.

באחרית-דבר ארוכה (17 עמודים) שכתבה אני פרו ("הר ברוקבק") על הספר הזה היא מספרת בין השאר על כך שהסופר נפרד מהוצאת ספרים שהעורך בה דרש ממנו לשנות את מה שכתב, והוציא את הספר בהוצאה אחרת. החלטה שיחד עם איפיון הסופר כעקשן העומד על דעתו, איפשרה לקרוא את הספר הנפלא כמו שנכתב על ידי סוואג' בלי "תיקונים" שאני מתארת לעצמי מה הם היו ב 1967, כשהוא יצא לאור.

אהבתי מאד. הוא גרם לי לחשוב ובעיקר - להעריץ את סוואג' שזה ספרו היחיד שתורגם לעברית.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על כוחו של הכלב