ביקורת ספרותית על מען לא ידוע מאת קרסמן טיילור
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 באפריל, 2009
ע"י נטעלי


כאשר קראתי את הספר לראשונה בהיותי נערה - הוא המם אותי בכוחו לזעזע חרף הצמצום במילים, בתיאורים ובעמודים. כעת, משקראתי אותו שוב, האפקט עומעם ובכל זאת, הוא שווה קריאה, בעיקר לאור ההישג מעורר ההערכה של הסופרת קרסמן טיילור להמחיש למיליונים שקראו את ספרה את הסכנה שבהיסחפות לאידיאולוגיה (הנאצית, במקרה זה), כיצד היסחפות שכזו קורית ואיך אנשים "נחמדים ומתורבתים" מפנים עורף לחבריהם רק בשל מוצאם (הספר נכתב בהשראת סיפור אמיתי שמופיע באחרית הדבר מאת המתרגם).
הספר קצר מאוד - למעשה הוא פורסם כסיפור במגזין ורק אח"כ לאור הצלחת הגיליון בו פורסם - הוא נדפס כספר, וזהו גם יתרון שמטה את הכף בעד הקריאה. כדאי.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נטעלי (לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
בכל מקרה, שירה - אני שמחה שאהבת את הביקורת ויהיה לי מעניין לקרוא את דעתך לאחר שתקראי את הספר. כאמור, קראתי אותו לראשונה לפני שנים רבות כך שאין לי מושג איך תהיה חווית הקריאה בו בעבור מי שקוראת אותו היום לראשונה אבל תנסי, כאמור הוא קצר ולו בזכות ההשג של קרסמן טיילור שפרסמה אותו בשנות ה-40 או ה-50 (איני זוכרת כבר) ובכך הביאה את הסיפור לידיעת מיליוני קוראים בעולם כדאי לקרוא :)
נטעלי (לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
הנאציזם היה אידיאולוגיה/ השקפת עולם ברור שהוא כלל את שנאת היהודי והאחר בכלל אבל גם היו לו עקרונות פוזיטיביים, מזוויעים ככל שיהיו. תקלידי "האידיאולוגיה הנאצית" בגוגל ותראי כמה פעמים הצירוף הזה מופיע.
המושג אידיאולוגיה אינו כולל רק זרמים שאנו מחשיבים "חיוביים" אלא כפי שהגדירה ליז כל אסופה של רעיונות והשקפת עולם.
באשר למושג האידיאולוגיה, מומלץ לקרוא את משנתו של לואי אלתוסר בנושא - בגדול, לטענתו, אנו כל הזמן מאמצים אידיאולוגיות מעצם היותנו יצורים חברתיים בתהליך שהוא לרוב בלתי מודע.
העתקתי בשבילך חלק מסיכום השיעור שלמדתי בנושא זה, זה אמנם מאוד תיאורטי וקשה להבנה ללא דוגמאות אבל אם תרצי להתעמק בכך תוכלי לקרוא עליו עוד ברשת:

אלתוסר הוא מרקסיסט בצרפת של שנות ה-60, הוא מציג בנייה חדשה של התיאוריה המרקסיסטית בתקופה שכבר יש ביקורת עליה. המאה ה-20 מצביה למרקסיזם אתגרים חדשים. מרקס ראה את האידיאולוגיה מחוץ לסובייקט, בספירה הפוליטית/ כלכלית. הפסיכומרקסיזם (או הניאומרקסיזם) של אלתוסר מנסה להבין כיצד מתעצבת פנימיותו של האדם, כיצד אנו מכוננים כסובייקטים. כלומר הוא אינו רואה את האידיאולוגיה כממוקמת בספירה נבדלת מן הסובייקט, אלא האידיאולוגיה מועברת על ידי הסובייקט ומוטמעת בו.
אלתוסר מציע מודל של כינון עצמי: אינטרפלציה – תהליך שבמסגרתו מוצגת בפני האדם גרסה של סובייקטיביות שעוצבה בהתאם לאידיאולוגיה הדומיננטית. האדם נקרא לאמץ אותה כזהותו, זאת על פי רוב באופן לא מודע.
האינטרפלציה היא הזמנה להזדהות ע"י תגובה לקריאה מבחוץ, היא סוג של דימוי או פנטזיה. אלתוסר קורא לבני האדם "נתינים שחושבים שהם אדונים"- כלומר אשליית הפנימיות היא תוצר של מבני כוח חיצוניים, האינדיבידואל הוא סוג של אשליה אידיאולוגית. זוהי תפיסה מאוד פסימית משום שאף אדם אינו יכול להתחמק מן הכוח המופעל עליו.
גם תהליך הקריאה הוא סוג של אינטרפלציה.
ליז מאילת:-) (לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
ולזה קוראים אידיאולוגיה-שירה
שירה (לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
לזה בדיוק התכוונתי- אנשים לא אימצו את הנאציזם להערכתי מתוך אמונה בטוב אלא מתוך שנאת השונה, המשותפת לכל התנועות הלאומניות באשר הן. אולי יהיו לי תובנות נוספות אחרי שאקרא את הספר...
ליז מאילת:-) (לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
היי שירה "אידיאולוגיה"-אסופה של רעיונות והשקפת עולם של אדם המאמין בצדקת דרכו ויפעל על פי דרך זו.במקרה זה:
האידואולוגיה הנאצית דגלה ברעיון השמדת העם היהודי,למען שמירת טוהר הגזע הארי, בנימוק שחברה רצויה היא חברה ללא יהודים.ה הגדרות שציינת :הומניזם, פמניזם,סוציאליזם וציונות הם זרמים ותנועות חברתיות שדגלו לשוויון כלכלי וקידום מעמד האישה.והציונות{שמה שלירושלים-ציון בתנ"ך} היא תנועה לאומית מודרנית של העם היהודי שדגלה במדינת ישראל כמדינת יהודים.הלוואי שהאידיאולוגיה הנאצית היתה כפי שאת רואה אותה-אמיתית שמאמצים אותה מתוך אמונה בטוב,אך לצערנו ההיסטוריה למדה אותנו לקח חשוב בסכנת ההיסחפות ולתוצאה המזוויעה שנקראת שואה. תהני מהקריאה.
שירה (לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
לא הייתי קוראת לזה "אידיאולוגיה" כי כאשר אתן כותבות שאנשים נסחפים לאידיאולוגיות אתן כוללות בתוך מושג זה גם את ההומניזם, הפמיניזם, הסוציאליזם, הציונות וכו'. לאידיאולוגיה אמיתית לא נסחפים- מאמצים אותה מתוך אמונה בטוב. במקרה של הנאציזם או "הנחשול" הייתי קוראת לזה "לאומנות" ונהייה אחר מנהיג כריזמטי, לא ממש אידיאולוגיה.
אגב, ביקורת מצויינת. אוסיף לרשימת הממתינים שלי.
ליז מאילת:-) (לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
מעניין שוב מאותה סיבה.. לדעת כיצד "אנשים נחמדים ומתורבתים" נסחפים לאידיאולוגיות{פאנטיות,פונדמנטליזם,גזענות אתנית-"הקו-קלוקס-קלאן",והנוראה מכל- הנאצית. גם ה"נחשול",עוסק בסוגיה הזו ומראה את הקלות הבלתי נסבלת/ נתפסת לנו העם היהודי,בהיסחפות אחרי האידיאולוגיה הנאצית במקרה זה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ