חברים יקרים, יש לי ידיעה מרעישה בשבילכם! סלמה לגרלף מודה בשחור על גבי צהוב שהסיפורים בספר הזה אינם רעיונות מקוריים שלה! אתם בודאי מופתעים, המומים, נדהמים ואינכם יכולים לתפוש שסלמה לגרלף עשתה כדבר הזה...
אממ...מי זו סלמה לגרלף, אתם שואלים?! או...קיי ... (נראה שנפלתי על כִּתָּה קשה)
תלמידים, הבה נפתח את הספר בפרק 49 ונלמד על מהלך האירועים. סלמה לגרלף, מורה שוודית צעירה, החליטה לכתוב ספר גאוגרפיה לילדי שוודיה, אך כמעט התייאשה מכך לאחר שבמשך זמן רב לא הצליחה לכתוב אף לא שורה אחת. היא הגיעה אל אחוזת ילדותה כדי לנסות ולקבל השראה, ושם הצילה גמד קטן מציפורניה של לילית. אותו גמד, שמסתבר שלא היה גמד כלל אלא הילד נילס הולגרסן, סיפר לה את עלילות מסעו עם אווזי הבר והיא העלתה אותן על הכתב. ובכן, את הקרדיט לסיפורים צריך לתת לנילס הולגרסן. :-)
לאחר שקראתי בעבר גרסה מצומצמת של הספר, החלטתי לקרוא גם את הגרסה ה(כמעט)מלאה שלו שתורגמה ישירות משוודית, ואף לעקוב אחר מסלולם של אוזי הבר בעזרת המפה הבאה: https://cutt.ly/RLgWCza
ממבט ראשון במפה אפשר לראות שרוב המקומות המסומנים הם בחלקה הדרומי של שוודיה שהוא המיושב יותר, בעוד שהחלקים הצפוניים שכוללים גם את לפלנד הם קשים יותר למגורים ופחות מיושבים. במבט שני עולה החשש שמנהיגת אווזי הבר, אקא מ-Kebnekaise, נכשלה במבחני הניווט – הלהקה עפה לכיוון צפון מערב ואז חזרה לכיוון דרום מזרח וביצעה תמרונים מוזרים, ואז שוב עפה לצפון. בספר יש הסברים שונים לפעולות האלה, כגון שהם ניסו לחמוק מסמִירֶה השועל שעקב אחריהם, או שהם עפו למקום מגוריה של יפת־כנף בארכיפלג של שטוקהולם. בכל מקרה, נילס הולגרסן הגה שיטה של טיסה הלוך ושוב ללפלנד עם 25 תחנות ביניים בלבד, מבלי להזדקק לדרכון ומבלי לעמוד בתור בשדה התעופה - הטריק הוא להרגיז את הגמד המתאים.
הספר הזה הרבה יותר מקיף מהגרסה המקוצרת שקראתי. הוא כולל סיפורים נוספים, אגדות וגם תיאורים גיאוגרפיים שבחלקם יפים ומוסיפים לעלילה, אך בחלקם נותנים הרגשה של שיעור גיאוגרפיה דקדקני במיוחד או שיש בו אגדות בסגנון סיפוריהם של מורי הדרך, שעלולים לנסוך שעמום במי שאינם חובבים נלהבים של התחומים האלה. אני יכול להבין את המתרגמת של הגרסה האנגלית שהורידה כמה פרקים פחות מרתקים. מלבד התוספת המשמעותית בתחום הגיאוגרפיה, יש כאן גם התייחסות להיבטים תרבותיים, כגון: אורח חייהם של אנשי לפלנד רועי הצבאים או של חוטבי העצים המשיטים את הגזעים על פני הנהר, תלבושות חגיגיות , חגים שמזכירים את האלווין (חג שקשור למכשפות של Blåkulla), ל"ג בעומר (ליל וַלפּורגִיס בדַלַרנָה) ונטיעות עצים בדומה לט"ו בשבט.
בשונה מהספר המקוצר, הספר הזה נוגע בכמה היבטים רציניים יותר – יש בו כמה מקרי מוות, הן של בעלי חיים שנטרפים והן של בני אדם ממחלה, מזיקנה, מפיצוץ במכרה ועוד. יש גם מקרה המתאר אב שעוזב את משפחתו כאשר הוא חושש שהוטלה עליה קללה, ואינו רוצה לחזות במותם של בני ביתו; לאחר עזיבתו משפחתו מתדרדרת לעוני וילדיו נאלצים לנדוד בחיפוש אחר פרנסה. אלה נושאים שפחות ציפיתי למצוא בספרות ילדים.
הנושא האקולוגי וזכויות בעלי חיים מופיעים כאן, ונראה שהנושאים האלה היו חשובים ללגרלף. נילס עובר שינוי משמעותי מילד שמציק לבעלי חיים למי שדואג לרווחתם, מסכן את נפשו עבורם ולא מוכן לפגוע בבעלי חיים כדי להיטיב עם עצמו. יש דוב שמנסה להרוס בית חרושת, ואקא מביעה את דעתה על כך שבני האדם אינם צריכים לראות עצמם כשליטים הבלעדיים של הטבע ועליהם לחלוק זאת עם בעלי החיים. במקרה אחר, היא טוענת שעל השוודים להשאיר את לפלנד עבור בעלי החיים ועבור אנשי לפלנד (שהם נוודים שמשתלבים בטבע בניגוד לשוודים שמנצלים את הטבע ומקימים מפעלים תעשייתיים).
נראה שלגרלף מנסה לחנך את הילדים על חשיבותם של הלימוד והנדיבות, כגון בהזכירה את האנשים שהקימו בית ספר למלאכת יד כדרך לתת שמחת חיים לעוסקים בכך ולא גבו על כך תשלום, אשה שנתנה לחם לנשר כשראתה שהוא מעוניין בכך, האווזה אקא שגידלה את הנשר היתום וכו'.
התייחסתי לספר ככמעט מלא, משום שמצד אחד הוא כולל פרקים שלא מופיעים בגרסה האנגלית (הספר תורגם ישירות משוודית), אך מצד שני חסרה בו ההתייחסות לטירת ויטסקובלה (Vittskövle Castle), שקשורה לאירוע חשוב בסיפור, שבו האווז מרטין נתפס על ידי שני ילדים, ואמם כמעט מקצצת את כנפיו. מעניין שהתמונה של האירוע הזה דווקא נמצאת בספר אך לא הסיפור עצמו. ייתכן שזו גרסה מקוצרת יותר מהגרסה המלאה בת שלושת הספרים שהופיעה בעם עובד. כמו כן, מקרה נפילתו של נילס לקן הנמלים מופיע רק בגרסה המקוצרת בעברית ולא בגרסה הזאת או בגרסה האנגלית. מוזר שדווקא הסיפור הזה חסר.
הספר מיועד לחובבי אגדות וגיאוגרפיה. התרגום כתוב בשפה נאה, אך אהבתי יותר את תרגומו של ש. יורם לספר המקוצר, שנראה קצת יותר פיוטי. בכל מקרה, גם התרגום הזה כולל בתוכו פנינים מנצנצות, כמו הדוגמאות הרשומות מטה.
דוגמאות:
- תיאור סערה בים הבלטי:
"השמים כוסו עבים, הסהר נחבא מאחוריהם, ועד מהרה השׂתררה האפלה. פתאום היה לעולם מראה איום, שהטיל פחד אף על הלב האמיץ ביותר. קריאות העופות הנודדים שנמצאו בצרה, מילאו כל היום את האויר, אבל עכשיו, כשאי־אפשר היה עוד לראות מי משמיע אותן, נוסף להן צליל מפחיד ומבעית. מלמטה, מן הים, נשמעה חריקת גלידי הקרח המשׂתערים זה על זה בקול נפץ עז וכלבי־הים יללו את יללת־הציד הפראית שלהם. נדמה היה כי השמים והארץ קרובים להתמוטט."
- דברי אקא אל נילס:
"אם למדת לקח, אצבעוני, כי אז אולי אינך סבור עוד כי על בני־האדם לבדם להיות שליטים בעולם...חשוב בעצמך, ארץ גדולה ורחבה לפניכם, ויכולים הייתם להשאיר כמה מפרצי סלעים וכמה בִּצות ואגמי רפש, וגם כמה סלעים שוממים ויערות נידחים, שבהם נוכל אנו, בעלי החיים המִסכּנים, לחיות במנוחה. כל ימי חיי הייתי נרדפת על צוָארי. מעשה־חסד רב היה זה אילו נמצאה באיזה מקום מדינה חופשית גם בשביל יצורים שכמותנו."
- נילס נפרד מלהקת אוזי־הבר:
"צעקת־גיל פרצה מפי הנער, והוא חיבק את אַקַא הזקנה בזרועותיו. שאר אוזי־הבר שיפשפו בו את מקוריהם הנה והנה, והצטופפו כולם יחד סביבו. הם גיעגעו ופיטפטו ובירכוהו ברכות־אושר בכל מיני צורות. גם הוא הודה להם על הנסיעה הנהדרת שעשה בחברתם...
...כשהגיע לקצה־החוף ממול הפך את ראשו והביט אל סיעות־העופות הרבות, המתעופפות מעל לים. כולן השמיעו את קריאותיהן המיוחדות להן, רק סיעה אחת של אוזי־בר עפה בשתיקה לדרכה, כל זמן שליוָה אותן בעיניו. אבל הסיעה התעופפה בטפיחות־כנפיִם חזקות ובמשטר וסדר יפה מעל לים. עתה תקפו את הנער געגועים, געגועי כאב, אל הנוסעים, ועוד מעט עלול היה להתפלל כי ייהָפך שוב לאצבעוני, כדי שיוכל להפליג עם סיעת אוזי־בר על־פני ימים וארצות."
εϊз
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![הודו: יומן דרכים [מהדורה מחודשת]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers94/941273.jpg)
