ביקורת ספרותית על ימים ספורים מאת נפתלי ברזניאק

---

אני לא זוכר תקופה בחיים שלי שהיה לי בה קשיי קריאה, כמו בחצי שנה האחרונה מאז שאבא שלי הלך לעולמו. קשה למצוא את הספרים שישמשו כעוגן ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים בוהה באוויר. מכל מקום בזמן שאני דוחק כל פעם את ההזדמנות לקרוא את הספר "חיים קטנים" של האניה ינגיהארה, כי מה שבטוח סיפור עצוב לא בא לי לקרוא, יצא לי למצוא דווקא את הספר הזה, "ימים ספורים" של נפתלי ברזניאק. ספר עם אותה אווירה לכאורה רק שלדעתי יש בו ערך מוסף.

להפתעתי הרבה משום מה אין כל איזכור בספר לכך שזהו סיפור חיים אמיתי. לא בהערה בהתחלת הספר בה נכתב בדרך כלל על הפער בין הדמויות בספר לאלו שבמציאות ולא בגב הספר. כשגיליתי את העניין הזה, בזכות הציור שעל העטיפה הקדמית של הספר שהקרדיט עליו ניתן לגיבורת הספר שמסופר עליה שהיתה תלמידת אומנוית במכון אבני והן בכך שגיליתי את המכתבים שמובאים בסוף הספר, אחד מהם מאת יאיר גרבוז, עמית למקצוע, הייתי כבר בשלב שלא יכולתי לנטוש את הספר. ממש חשתי את החיים שמפעמים בו.

ברשותכם, ספוילר קצרצר - ברזניאק העלה בספר הזה את סיפור חייו, בעוד שהוא מספר על ניצה - חולה שיצא לו להכיר והתאהב בה, הוא מספר על נשואיו הראשונים ועל הסיבה שבגללה למרות כל התלאות שעבר בחר שלא להמשיך בדרכו כרופא בבית חולים.

אני ממליץ שיקראו את הספר כאלה שחיי אמנות הם מסוג החיים שקרובים לליבם. ברזניאק עשה חסד גדול בכך שהעלה את חייה של ניצה על הכתב, חבל רק שהוא לא שילב כמה מיצירותיה בתמונות שאין ספק שיכלו להשתלב בספר ולהוסיף לו מימד נוסף (בכל זאת הצלחתי למצוא קישור לתערוכת ציורים שלה ביוטיוב) אבל גם כך עלילת הספר, החיים מתועדים בצורה כלכך מוחשית. מרגישים את האהבה (איך סיפור אהבה יכול להיות מועבר גם לא בצורה קיטשית), את הלבטים ובעיקר את החשש מפני מה שצפוי.

למרות שאני חבר ותיק באתר סימניה עד היום לא מצאתי דרך לדרג את הספרים שאני קורא, לא שלא מצאתי איך לעשות את זה, אלא שאני לא רוצה להסתבך עם זה אבל אני בטוח שאת הספר הזה הייתי מדרג בציון גבוה.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על ימים ספורים