ביקורת ספרותית על ימים ספורים מאת נפתלי ברזניאק
ספר מעולה

---

ספר יום הכיפורים שלי - קראתי אותו ברצף, כמעט בלי הפסקות. סיפור אהבה אמיתי ומרגש המספר אודות מיכאל, סטאז'ר צעיר במחלקה הפנימית בבית החולים "בילינסון" לבין ניצה, המטופלת היפה ביותר במחלקה, אותה הוא פוגש בדרכה לאיסוף תוצאות בדיקות (היא אינה מאושפזת במחלקה באופן קבוע אלא מגיעה מדי פעם ובעיקר נמצאת במעקב).

דרכיהן נפגשות בבית החולים ומאותו הרגע, למרות אזהרות עמיתיו המבהירים למיכאל כי זמנה של ניצה קצוב (למרות שהיא נראית בריאה לגמרי, נמרצת ופעלתנית), למרות אזהרות חבריו בהמשך ולמרות היותו "אדם רציונלי" - הוא נכנע במהירות ללבו וכורך את חייו בחייה. הספר מתאר את חייהם יחד, מרגע המפגש ועד רגע מותה. במהלך הספר הם עוברים לגור יחד, הוא לומד להכיר את עולמה הרווי באמנות - ניצה היא ציירת מוכשרת שמתקבלת הישר לשנה הרביעית במכון "אבני" היוקרתי, היא מלווה אותו בקורס הקצינים שהוא עושה במסגרת העתודה הרפואית ובמסגרת התקופה שבה הוא משרת כרופא בבסיס צה"ל באילת, הם נישאים באופן שמדהים את קרוביהם (פרטים בספר...), עוברים לגור באילת - שם מיכאל מתמחה בין היתר ברפואת צלילה (בספר מתואר השימוש הראשוני שנעשה בתא לחץ בבית החולים "יוספטל") וניצה יוזמת סדנאות ציור ואמנות שצוברות פופולריות גדולה באילת (בין היתר היא מביאה לסדנאות אלה מרצים פופולריים ומוכרים כמו יאיר גרבוז ואחד מתלמידיה הוא רפי נלסון). הם גם נוסעים לטיול בלתי נשכח בארה"ב, מטיילים, סופגים אמנות, נופים וגם חוויות משעשעות (כמו המסעדה הסינית בצ'יינה טאון) :)

מהספר עולה כי חייהם של ניצה ומיכאל באותן שנים בהן חיו יחד היו כה מלאות, אינטנסיביות ומלאות באהבה הדדית עד כי בדיעבד אפשר להבין את החלטתו של מיכאל, לקשור את חייו בחייה של אשה צעירה, יפה, מוכשרת וחולה.
הספר ריתק אותי, רגש אותי ונגע בי. זו גם ההזדמנות להחמיא למחבר, שאינו סופר מקצועי, אלא רופא שיניים ומנהל המחלקה ליישור שיניים בבית החולים תל השומר - ביד אמן הוא מצייר את דמותה של ניצה, את חייהם באותה התקופה, עם תיאורים קולחים שממש מפיחים חיים בדמותה ובחייהם באותה התקופה. מרגש לגלות סיפור אהבה שכזה, שהתרחש לפני שלושים שנה והנה בעקבות ספר זה נחשף לקוראים רבים, צעירים בהרבה מניצה, כמוני, שגילם כגילה בגיל פטירתה ושיכולים היו להיות ילדיה. ראיתי גם את תמונתה של ניצה ונותרתי פעורת פה, שכן יופיה אכן היה עוצר נשימה - יופי על-זמני, ממש כמו ציור קלאסי. קראתי גם ראיון עם הסופר ומדבריו ניכר שניצה היא עדיין חלק מחייו ומחיי משפחתו הנוכחית, ציוריה תלויים על קירות ביתו וכשמתרחש אירוע משמעותי בחייו הוא נוסע לקברה וחולק אותו עמה.

ועוד הערה קטנה: הציור על העטיפה הוא הציור הראשון שציירה ניצה לאחר שהכירה את מיכאל ושמו "אנחנו".

לסיכום - סיפור אהבה גדול מהחיים וגדול מהמוות.
מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של נטעלי
» ביקורות נוספות על ימים ספורים