ביקורת ספרותית על דבר שמתחפש לאהבה מאת גליה עוז
בזבוז של זמן

---

כן. אני יודעת שאני קוראת מהדורות חדשות מהעיתונים שעוטפים את הדגים. זה אגב נכון לא רק בעניין טעמי הספרותי. האמת? בכלל לא תכננתי להגיע לספר הזה גם לא באיחור אופנתי. במובן הזה זכיתי לומר שצדקתי, וגם זו מתנה שאין לזלזל בה בימים אלה.
גליה עוז מרהיבה עוז ומדברת על ילדות קשה ומתעללת מצידו של אייקון הספרות הישראלית והמצפן המוסרי עמוס עוז. הספר כולל תיעוד והתייחסות לאירועים מזעזעים ביותר ולאירועים חסרי טקט או רגישות, אבל בהחלט המטרה של גליה עוז להסיר את הלוט מפניו של הדימוי של עמוס עוז ולתאר דמות מורכבת בהרבה - מושגת. ואפילו בדפיו הראשונים של הספרון הקטן.
איני מן האנשים שראו במעשה זה חילול הקודש. עמדתי לגבי עוז כסופר נפרדת מתיאורו כבן אנוש, ובהחלט יש בי נטייה (אף שכמובן מדובר בנטיית לב ולא במשפט צדק) לקבל את עדותה של גליה ולהצטער על כך שזו היתה ילדותה ואלה היו פני הדברים.
אז למה לא תכננתי לקרוא? כי אני חובבת ספרות. כזו אני. אגואיסטית. הספר הזה אינו ספרות, אלא עדות. הוא מתאים מאוד לסשן טיפול פסיכולוגי. אני סבורה כי טוב לעולם שבא, במובן זה שאולי פקח עיניים שצריכות היו להיפקח, אבל מכיוון שאני כאמור אגואיסטית חובבת ספרות, הספר הזה אינו הולם את שאני אוהבת ולכן לא היה בי רעב לקוראו ולקוראת החביבה שהכריזה קבל עם ועצמי שאני חייבת! ותקעה את העולל בכפי, התשובה היא: לא. לא הייתי חייבת ולהבא יקירה, המלצותייך יתקבלו במשורה.

אך טוב והורים מיטיבים לכם ולכל העולם במהרה

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על דבר שמתחפש לאהבה