.

ומי אנחנו שנחנך או נטיף? והדרך למה ?

ללא ספק גלית אבל האם זו הדרך?

ומה הבעיה עם נקמה ? זו זכותו המלאה של הקרבן.
אני לא מצליחה להבין למה אתה מתעקש על צינזור עצמי רק בגלל שמדובר באדם ידוע. זה שעוז הוא סמל שמלאני צריך לעניין את בתו ? אם להבדיל היה מדובר בהתעללות מינית היא הייתה צריכה להימנע מתלונה במשטרה רק כי הוא מי שהוא ? רק כי זה נובע מרצון להעניש?
נראה לי די בטוח שגליה הייתה שמחה לוותר על החוויות שהביאו אותה לכתוב את הספר הזה קצת יותר מאשר עמוס עוז.
שום גמל לא רואה את הדבשת של עצמו , מה חשבת שבכתביו יספר על עצמו כאב מתעלל ? אם היה מכיר בבעיה הרי לא היה שום צורך לגליה לחשוף אותה.
ומה שאודי.

אם נכונים דבריה של גליה, ואין שום סיבה לפקפק בחוויות הילדות שלה, נקמה זה המעט שהיא יכולה לעשות. ואף על פי כן, קצת לא מסתדר לי עניין הנקמה כאשר היא בחרה לחשוף את הדברים לאחר מותו.
אפשר לדעתי להפריד את היוצר מיצירתו, לא חייבים להיכנס להיסטריה. מדובר באדם עם מגרעות כאלה ואחרות. למי אין כאלה?

לדעתי יש כאן רצון לנקום.... וסליחה שוב על הבוטות. עמוס עוז באחד הראיונות שלו ואיני זוכר מהיכן ציין שנוהג לכתוב על משפחות משום שזה מרתק מבחינתו. אכן כך עשה. כעת יש לו לאחר מותו ספור משפחתי פרטי לגמרי לא פשוט... אני בטוח שהיה שמח מאד לוותר על כך.

אני לא מצפה מעוז שיעיד על מעשיו הנכלוליים, אם היו, בכתביו. מצד שני, למה גליה כתבה מה שכתבה?

מורי אתה כקורא מיומן ראה בספריו של עמוס עוז אין שנאה - יש ניסיון להבין, ישנם תאורי מצב לא סימפטיים.אנשים שעושים מעשים שלא יעשו. נראה לי שסופרים גדולים נמנעים מלכתוב שיטנה... רק במקום שזה קיצוני מאד, כשמדובר ברצח עם או בהרג חסר רחמים וכדומה שם נכתבים דברים קשים. אבל בתאורים ספרותיים מציירים דמויות ומצבים על הטוב והרע שבהם.מתארים דמויות בניסיון להבין את המניעים שלהם. האם ספר זה הוא ספרות או "אני מאשים" .....? בהתבטאת שלך "רום מעלתו" נראה לי כבר נתת אתה את התשובה-לצורך שלה לכתוב.לא נראה שעיקר הכתיבה היתה טירחה לסייע שדברים שכאלו לא יתרחשו-רצתה להבנתי ועם כל הזהירות המתבקשת מצידי לפגוע, להעניש. אם קוראת וטעיתי שתסלח לי אם לא כך הדברים.

מיכאל, אתה לוקח את זה אישית מדי. עוז נקבר והאידיאולוגיה לפיה חי חיה ובועטת אתו ובלעדיו. אם גליה חשה צורך לגלות מיהו רום מעלתו, שתגלה.

רץ כשיש סוד מעיק התחנכתי לשתף בו את הקרובים לי או ניתן להעביר את הנושא לטיפול אצל מומחה - פסיכולוג לדוגמה. לכולנו יש "שריטות" קשות יותר ופחות. גלית מזכירה בעיקר כותבי ביוגרפיות מקצועיים. מלבד בתו של דיין שאת ספרה לא קראתי. מאיר שלו מתאר את סבתו שנים רבות לאחר פטירתה ובהומור ובטעם טוב. כאן האיש לא הספיק להטמן וכבר התעורר ויכוח ציבורי סביב אישיותו. אגב רבים וטובים זוכרים אותו אחרת... אני חושב שקטונתי וחסר לי ידע לקבוע עמדה נחרצת.איני חושב שזה תפקידי ואיני חושב שאדע פעם מה באמת היה שם. בעיני הגזימה בכך שמיהרה לצאת נגדו באופן שעשתה זאת. מה גם שזו תקופה רגישה מבחינה פוליטית-חברתית . וההכללה יצאה מיד נגד השמאל ויפי הנפש. בעיני יפה נפש זה אינו חסרון והלוואי שהיו לנו רבים יותר שניתן היה להגדירם כך בכנות ולא בציניות.

כשיש לך סוד המעיק על חייך, או נכון יותר דפק את חייך, יש הצדקה לדברים הנאמרים כזעקה גדולה.

למי אכפת אם הוא יכול לענות או לא? זו לא תביעה בבית משפט ,ולמה זכותו של עמוס עוז להגנה עצמית יותר חשובה מחשיפת העוול שעשה (לדברי הכותבת לפחות)?
אתה דורש את הסטנדרט הזה רק במקרה ספציפי הזה לא כן? באותה מידה יכולת לבוא בטענות ליעל דיין (אבי, ביתו) למיכאל בר זוהר (בן גוריון) לתום שגב (מדינה בכל מחיר ,ויזנטל -הביוגרפיה) אנרי טרויה (בלזק, טולסטוי, צ'כוב ,פלובר ,רספוטין )וכן הלאה
מאיר שלו בהחלט מעביר בקורת קשה על סבתו (וניחס המתנכר לחלק מבני המשפחה)והוא מתאר אישה מאד לא נעימה, הסגנון שלו אמנם שונה מאד אבל עדיין סבתא טוני לא יכולה לענות. מה ההבדל? כי זה נעים לך באוזן?

מותו מאד רלוונטי לנושא-הוא לא יכול להשיב לא כך? אני אוהב מאד את סיפרו של מאיר שלו "הדבר היה ככה" יש שם ביקורת על בני משפחתו אבל בהומור , בהבנה, אפילו באהבה. אין שם את: "האני מאשים" .... כיף לקריאה.

גם הכותבת היא סופרת שמתפרנסת מכתיבתה ואיך בדיוק זה הופך "בסדר" אם היא לא מציינת את שמו של אביה? בעיקר כש"כולם" יודעים ממילא מי הוא.
מה חרדת הקודש הזו בציון השם?
עמוס עוז היה בן אדם מסתבר.ולא נחמד במיוחד.
איך עובדת מותו רלבנטית לנושא? כותבים רק על החיים? באים בחשבון רק עם החיים?

קשה לי לחשוב על כאלה.

בפירוש כן

אתה חושד במניעים שלה? אמור כך.

מורי בגין ובן גוריון היו דמויות היסטוריות שקבעו את גורלנו לדורות. לעניות דעתי אין מקום להשוואה. מה גם שלא זכור לי שילדיו כתבו ספרים ובהם תארו את אביהם. עשו זאת הסטוריונים. אם יטרח מישהו לכתוב את הביוגרפיה של עמוס עוז ויציין שבני משפחתו כתבו או אמרו כך וכך.... באחד הפרקים בהחלט הגיוני. אבל לכתוב ספר שלם על מה? אגב הביוגרפיה של הרצל מענינת וכנראה שגם הוא חוזה המדינה על פי הנכתב לא בדיוק היה אב ובעל למופת. אף אחד לא הפך לאנטי ציוני בגלל זה. כאן כבר נאמרו דברים על השמאל ה"צבוע" ואולי האלים-תראו מי מנהיגיו... לא הנהיג את השמאל. היה סופר, שנתן הרצאות ולימד לפרנסתו. אגב ההרצאה האחרונה שלו שנמצאת ביו טיוב בעיניי מענינת מאד.https://www.youtube.com/watch?v=jEbqmn_gYsE

מה מיוחד בזה שעוד לא יכול לענות? בגין כן? בן גוריון?

מורי מתקשה להבין את ההשוואה.

מיכאל, אם משהו לא עובד בקיצונות, הוא לא עובד כלל. גם היטלר מת ולא יפה לדבר בו סרה.

מורי : מותר להיות חלוקים בדעות-אגב אני מאד מאד מעריך ואוהב את הביקורות שלך . עמוס עוז היה סופר, זו פרנסתו. כידוע לך לא מעט סופרים לא היו "צדיקי הדור" כוונתי בספרות העולמית וגם הישראלית. אני גר בבית משותף בראשון לציון - צמוד מידי לדירות ובנינים נוספים ושומע את "חילופי הדברים" בדירות של שכני. רק מלהאזין אפשר לכתוב ספרים לגמרי לא מחמיאים על יחסים בתוך המשפחות. לא נראה לי שאם מדובר בשיחות קשות ואפילו אלימות מוגבלת ישנו מקום לכתוב על כך ספר ולעשות כותרות. ניצלה את פירסומו של אביה ולכן אנו מתיחסים לזה. אם היה פלוני אלמוני ולא סופר את מי זה היה בכלל מעניין...? כפי שציינתי אם זה כל כך בנפשה שתתאר משפחה כלשהי ותשאיר למבקרי הספרות לחפש את הקשר. מה גם ששאר בני הבית לא ראו בו "שטן" אדם ככל אדם , מאד קרוב לעצמו, ילדות לגמרי לא פשוטה-מיטיב להתבטא וספריו נמכרים ברחבי תבל, מתורגמים לשפות רבות. ואולי במידה מסויימת ממיצגי הספרות הישראלית בעולם. מה הניע אותה לכתוב? לי יש לכך מספר תשובות והן אינן בהכרח לזכותה.

לא מסכים אתך בשום דבר.