ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 במרץ, 2021
ע"י סדן
ע"י סדן
לא קניתי את הספר הזה וכנראה גם לא הייתי קונה אותו ובכל זאת הוא הגיע אליי! אז איך אפשר שלא לקרוא אותו? הספר הזה איננו "ספרות יפה" והוא מין סוג של מסמך; מה שנקרא בחוג להיסטוריה שפעם למדתי בו באוניברסיטה, "מקור ראשוני". יש כאן סוג של "עדות" של גליה עוז בתו של עמוס עוז, על ההתעללויות שחוותה ממנו בעיקר בילדותה. התעללויות שכללו בעיקר מכות, אך גם התעללויות רגשיות, שבהן הוא השפיל אותה בהזדמנויות רבות. מדובר פה בסך-הכל בכמה אפיזודות
שבאחת מהן מעורבת גם אימה של גליה. וזה מופיע בשילוב של ציטוטים, מכמה ספרי פסיכולוגיה, שעוסקים בהורים כמחנכים או בהורים שהם ההפך הגמור מכך... גליה עוז חיה לפי עדותה, כבר שנים בנתק ממשפחתה, בגלל רגשותיה אלה. אבל אני מוכרח לומר, שבמקרים רבים מדובר ברגשות סוביקטיביים לחלוטין! היא מביאה בתור דוגמה ל"התעללות" שחוותה, מסמך ובו ברכה! מאביה מיום ה"בת המצווה" שלה. ברכה שלמתבונן מהצד כמוני, נראית תמימה לחלוטין ואף אוהבת! אבל גליה עוז מצאה בה כל מיני סוגים של עקיצות מרושעות, שרק היא הבינה אותן!... דרך אגב, חשוב גם להדגיש שילדותה של עוז עברה עליה בקיבוץ (חולדה) וכידוע כמו ששמענו מעדויות רבות של בני קיבוץ, חיי הילדים שם היו ממילא די קשים והם זכו לראות את ההורים בביתם רק כמה שעות ביום...
כך שרגשות הקיפוח וההשפלה שחוותה, בהחלט קשורים לעניין הזה. לדעתי אי אפשר לשפוט כאן דבר, כי חשוב להדגיש לדעתי שאנחנו קוראים כאן רק את הצד שלה ואיננו יודעים מה הייתה תגובתו של עמוס עוז לדברים הללו לו היה חי כמובן. גם נשאלת כאן השאלה הרי עוז מעולם לא התנתקה משם משפחתה ודי "נהנתה" מהמוניטין שהביא לה שם המשפחה, של אביה המפורסם. גם מדוע היא מפרסמת את הספר הזה רק לאחר מותו של אביה? האם חששה מתגובתו?
בסך הכל הספר מאוד קריא! סיימתי אותו במהירות כי הוא גם די צנום! יש כאן לדעתי מציצנות ועניינים צהובים ורכילותיים, שאינני בטוח שכדאי היה לפרסם אותם ואילו הציטוטים האקדמיים בענייני פסיכולוגיה, נראים לי סוג של כיסוי לעניין האמיתי שהיה פה לכותבת; לפרוק את הכאב ואת הכעס שחשה כלפי אביה... ומי אנו שנשפוט אותה על כך?!
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סדן
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה לך רץ על תגובתך!
|
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
האם חשוב לפרסם ספר כזה, בהחלט גם ללא קשר למי היה האב, משום שאלימות של הורים לעתים לא קשורה במעמד כזה או אחר, הסוגיה השנייה שמעלה הספר היא בקשר שלו לעוז, עוז לא רק היה כותב, אלא גם הציג את עצמו כאיש רוח, האם אדם של ערכי סבלנות המתנגד לאלימות בין עמים, יכול
להיות כזה, שהוא בתוך ביתו שלו מבטא אלימות קשה לביתו? האם אין פה מוסר כפול שלא עולה על הדעת?
|
|
|
סדן
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה לכם! פרפר צהוב, יעל הר, אודי, גדי, מורי, ואנוק על תגובותיכם המעניינות!
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
לגבי המכתב המתואר, העקיצות נראות די ברורות...
אין לי את הספר, אבל אם הציטוט שהובא בסקירה אחרת הוא נכון, אז יש בו עקיצות. האם הן אכזריות או הומוריסטיות, זה כבר עניין של אופי השיח המשפחתי: - "אנחנו לא נעשה בהזדמנות זאת את כל החשבונות המקובלים מפני שאת לא אוהבת רגשנויות (ואנחנו לא אוהבים להשמיץ!)." [למה לכתוב ברכה ליום הולדת (בת מצוה או גיל 13 - לא ברור כל כך מהציטוט שהובא) שכוללת עניין של השמצה. נראה שיש כאן טרוניה מסויימת כלפי התנהגותה של גליה]. - "לבנו מלא הרגשת תודה וחיבה לכל המטפלות, המחנכות, המורים והמורות, כל מי שהיה לצדך בתחנה זו או אחרת בדרכך. אנחנו מעריכים כל מה שנתנו לך (סוף סוף, לנו לא הייתה ברירה אחרת – אבל הם סבלו בהתנדבות!)" [נראה שיש כאן גם כן עקיצה על אופיה של גליה, שהשמטפלות והמורות נאלצו לסבול אותו]. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
אני מניחה שדבריך כלל אינם קשורים למעמד המושא...
|
|
|
אודי
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת רעה ומעציבה. אני מניח שהיא קשורה למעמד המושא.
|
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
נכון, את צודקת.
מה גם שהספר הזה הפך את המשפחה הזו לבדיחה, בכל חור הם מפרסמים כתב עדות ומנסים לשכנע שזה לא נכון, כן נכון.
פשוט פתטי ומגוחך. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
מסכימה איתך לגבי העדות.
מסמך מהסוג הזה מתחלק לשניים. הכותב אותו בטוח שמדובר באמת חקוקה בסלע. הקורא אותו קורא רכילות (במיוחד אם הדמויות מוכרות) "האמת" - מה שהיא לא תהיה - מונחת במקום שאין לקורא גישה אליו. כי החוויות של היחיד - הכותבת במקרה הזה - הן אמת לאמיתה מבחינתה. והחוויות של האחרים - האב המתעלל לכאורה, האם, האחים - גם הן אמת לאמיתה מבחינתם. ואין שום "אמת" - בוודאי לא זאת שקוראי המסמך יוכלו לשפוט - שהיא *ה*אמת. לכן לא אקרא את הספר כמו שלא קראתי את "עושה כרצונו". אם אני רוצה לקרוא רכילות - אני יכולה למצוא בקלות, בלי לקרוא ספר, כביכול. בשביל לרחם על מקופח שהתעללו בו ולצקצק בשפתיים - עיתונות יומית היא די והותר. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
אנוק, מה שגליה עוז חשה הוא בהכרח סובייקטיבי, כי כך דברים פועלים.
אם היא חשה שאביה פגע בה, טבעי שנפגעה. מה זה משנה מה אומרים אחרים?
|
|
|
אנוק
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
יפה.
לא קראתי את המסמך הזה, למעט קטעים ממנו, כנראה שלא אקרא. משהו בי מתנגד מאוד לדרך.
זה ברור שגליה עוז מביאה את החוויה הסובייקטיבית שבתוכה - היא קשה ופגועה. גם מובאת באופן חד צדדי ולא בטוח שזו דרך הגונה ל"התנקות" בפומבי שכזה. אתמול התפרסמו קטעים שכתבה או אמרה פניה עוז (אחותה) ששופכים אור אחר על הדברים (וגם הוא זה ברור סובייקטיבי), וייתכן שמרבית הדברים שלה או שלה נכונים וייתכן שלא. מכל מקום יש בדרך הזו של גליה, תרגיש ככל שתרגיש - משהו מאוד לא הוגן ואגואיסטי והרסני, יש דרכים אחרות ל"התנקות" פחות הרסניות. יש במסמך כזה מהמציצנות שאותי לא מסקרנת אלא דוחה ודבר אחד ודאי - הקורא אינו יכול לחרוץ דין ולהניח שכך או אחרת היה. |
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
עצוב, רגשות הם כמו הר געש. יכולים להיות הרסניים.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
