ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 במרץ, 2021
ע"י מורי
ע"י מורי
הספר הזה הגיע לחנויות בראשית מרס 2021, בסוף אותו השבוע שטפו הסקירות עליו את כל עיתוני סופהשבוע. הלינץ' על המת היה בעיצומו ובמלוא הכוח שיש לעיתונות. גליה עוז, הבת של, החליטה לפתוח את הפה על האב המפורסם ולשאלה מדוע ללכלך על מי שכבר אינו מסוגל לענות, אין מקום.
ספר אחר שעבר לי בראש היה המצאת הבדידות של פול אוסטר. אוסטר בא בחשבון עם אביו, גם אב שכבר לא יכול לסנגר על עצמו. אלא שבספר ההוא הבן המפורסם משתמש בכוח המילים ופה הבת הפחות מפורסמת משתמשת במילים כנגד אב שתהילתו רבה.
כשקוראים ספר כזה דברים רבים רצים בראש, וקשה לעשות סדר. בעמ' 81 גליה עוז מביאה מדבריה של מארי היריגוין (ממנה הביאה דברים רבים) ושם נאמר שאנשים כמו עוז מתיימרים למוסריות כמעט על-אנושית¬. ואכן, במשך שנים נתפס עוז כדובר השמאל, האיש המכה בעמו שלו, השולט בעם אחר ומתעמר בו. על זה אפשר לומר, וכך עולה מהספר, שישראל יכולה ללמוד דבר או שניים בהתעמרות, כפי שעוז התעמר בבתו.
גליה אינה מביאה ממש דוגמאות ספציפיות "מדממות". היא מציגה את אביה כאדם לא נעים, לא אוהב, מדבר מגבוה ומניף ידו במקום בו יכול היה להשתמש במילים או בכלל לשתוק. כאב, ידעתי תמיד שלהרים יד או לעלוב בילד, זה לגדל בסופו של דבר סמרטוט. מי שרוצה לגדל סמרטוט שילך ויקנה וילדה. אפשר גם סנו.
נכון, ראוי להפריד, וכך גם אמרה עוז, בין האמן האדם לאמנותו. על מדפי ביתה מצויים ספריו של אביה. מנגד, אדם כמו עוז, סופר כמו איש פוליטי, ההפרדה מעט קשה יותר. אז מה עכשיו, קובעים שספרים כמו סיפור על אהבה וחושך או קופסה שחורה המופתיים כבר אינם כאלה?
כתב האשמה חריף, רהוט וחד-משמעי. לעמוס כבר לא יהיה העוז לעמוד מול חבר שופטים ולהשיב לשאלות כבדות משקל. נותר רק להבין מדוע האם, נילי, מוכה בפני עצמה, שיתפה פעולה בפסיביות שלה מול הבת. מעניין גם מדוע נזקקה לצאת להגנת עמוס בעלה ולשם כך נזקקה לעזרתה של הבת הבכורה פרופ' פניה עוז זלצברגר. והיכן האח הצעיר? נדמה שיש מקום לספרי האשמה נוספים. מישהו פה בטח מתפתל ללא מנוח בסופהשבוע הזה.
פעם אחר פעם הואשמה גליה בהיותה ילדה קשה ומרירה. אם לא די שחברה קיבוצית קשה לילדים כאלה, הגדלים בבית הילדים, בא אב קשה ומפורסם ומערים קשיים נוספים. גם לילדים מרים וקשים מגיעים חיי ילדות מאושרים. לא תמיד הורים הרואים את מצוקות הרחוקים, ערים למצוקות הקרובים. אבל את זה כבר אמרתי.
ואיך מסכמים? מספרים שהקופות הרושמות לא חדלות מצלצולן הדמיוני, שגם מי שלא קונה את הספר, מסתקרן לגביו, שהתזמון של כל העיתונים אין חד פעמי ממני בסיקור הסימולטני. הרי מאשימים את התקשורת בשמאלנות. האלה הברוטוסים הבאים ראשונים להעלות על המוקד את הכי מזוהה עמם?
תופעה.
61 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Toto Hacklavlav
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
גליה עוז הייתה צריכה לצפות שאם תוציא כזה ספר אחרי מותו של אביה, אנשים יתהו האם היו דברים מעולם או לא, ולכן היא (וכל השאר) צריכים לעשות RECALL לביקורת שיש להם כלפי "אלו התוהים". she should have known better. והלוואי שאפילו לא בנאדם או בת אדם אחת יקנו את הספר בגלל "הספק המכונן אם קרו הדברים או לא". בגלל הספק המכונן אין שום סיבה לקנות את הספר הזה. אם הייתה אמיצה מספיק, הייתה מפרסמת את הספר עוד בזמן שהיה לאביה אפשרות להגיב (תגובה כלשהי. גם הנהון עם הראש או צקצוק הן תגובות). ואם הייתה עושה כן, אז המעשה האמיץ יחסית בשילוב עם אדון הצדק הפואטי היו אמור לזכות אותה גם בהצלחה במכירות.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
הסופר היחיד שאי פעם עלה לי בראש לכתוב לו זה מאיר שלו. אבל מה הייתי אומר לו?
את חיים באר פגשתי במפגש מנהלי סטימצקי. יותר מזה אין לי עניין.
|
|
|
shila1973
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
לגמרי האמנתי לגליה,
ופתאום דברים ״מסתדרים״ לי בכתיבה של עוז. Cold as ice, רגשות מופנמים, תיאורים מופתיים. לא פלא שחששתי לכתוב לו מכתב הערכה בשעה שלשאר הסופרים שאהבתי, כתבתי בשמחה |
|
|
dina
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
יפה כתבת.
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
סיטואציה באמת לא פשוטה.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
עודד, דווקא סדרת שקשוקה שכתבה תיזכר אצל הילדים.
|
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תחושת הבטן שלי הם שסדר פסח הם לא יחגגו בקרוב ביחד וחבל. יש מבצעים נהדרים באיקאה.
היום קניתי סט צלחות ב 100 שקלים. 18 חלקים. אישתי כעסה, זה היה בירוק בהיר. היא רצתה כחול.
היית צריך לראות מה הלך שם, כולם התנפלו על הכוסות. חיות אדם. עכשיו יש לי צלחות אבל אפילו לא כוס אחת ! |
|
|
עודד
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
לא קראתי את הספר
אבל מהראיונות, הכתבות והביקורות הצלחתי להבין:
1. עומס עוז לא היה אב למופת, בלשון המעטה. אבל לא זכור לי מתי ראיתי בו מגדלור מוסרי בהקשר להורות. 2. עמוס עוז קילל והיכה את גליה ביתו כשהייתה ילדה. אבל גליה עוז כבר בת 56 היום, ואם בעצמה. בנוסף, עמוס עוז נפטר לפני כשלוש שנים. 3. לפי מה שגליה עוז אומרת עמוס עוז גם נהג להכות את אימה, ופעם אחת עשה זאת בנוכחותה. מצד שני, נילי עוז טוענת שעמוס עוז לא היה בעל מכה. 4. עוד מעט בחירות. עמוס עוז היה דמות פוליטית. עוד מעט פסח. בפסח קונים מתנות לחג. מה ייזכר מכול זה? עמוס עוז ז"ל לא היה מוסרי כפי שהצטייר - היכה והשפיל את גליה, לדבריה. נילי עוז הייתה אישה מוכה. פניה ודניאל ידעו ושתקו - מובן מדברי גליה עוז. גליה עוז ידועה בגלל אבא שלה המכה, ולא בגלל ספרי הילדים שכתבה. מה לא ייזכר? מה שגליה עוז טוענת שרצתה להציף: ילדים שהוריהם משפילים אותם בסתר. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מבחינתי זו לבטח לא אי-המלצה.
|
|
|
Misskipod
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אה ומורי, תודה על סקירה מעניינת :))
(שהנושא שלה הוציא לי את כל הקוצים). |
|
|
Misskipod
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
לא ברור לי התפקיד שלקחנו לעצמנו ושתחתיו, אנחנו מרשים לעצמנו להחליט מי רשאי או לא, ׳לכבס את כביסתו׳.
גם לא ברור מדוע אנחנו מרשים לעצמנו להכריז שספר מסויים הוא מיותר. יש הבדל בין המלצה/דיס-המלצה ובין הכרזה על מיותרותה :) של יצירה. גליה עוז לא כתבה פנטזיה. היא כתבה את סיפור חייה, הסובייקטיבי מן הסתם. זו לא הפעם הראשונה שנכתב ספר על ילדים שחוו התעללות. האם במקרים אחרים הרעשנו כל כך לשפוט אם באמת מדובר בהתעללות, או בחוויה פנטסטית של כותב ילדותי שלא הצליח להתנער מילדותו? האם בזמן כל כך לסופר שכתב סיפור שלא מצא חן בעינינו, לא משנה למה. את מי זה בכלל מעניין אם כך קרו הדברים במדוייק וגרוע מזה, למי הזכות?! יסלחו לי הכותבים שהם ׳דווקא לא מתים על עוז אבל...׳ (ולא ספציפית כאן), אבל נראה שהעובדה שבתו של סמל ישראלי, ניערה לכולנו את התודעה אודותיו, עושה לנו לא נעים ואת זה אני לגמרי מבינה. גם תגובות לגבי התעשרותה מסיפור חייה, הן שיפוטיות לטעמי ובהתאם פחות במקומן. עד היום לא יצא לי לפגוש סופר שלא כתב כדי להרוויח. אז למה דווקא מגליה עוז אנחנו דורשים פילנתרופיות ספרותית? אפשר לכתוב אם אהבנו או לא, לציין עם מה נשארנו מהיצירה וכו׳. אבל לטון השיפוטי שקשור במונח ׳מיותר׳, אני ממש לא מוצאת מקום. והכל, עוד לפני שקראתי:). |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
האם כל מי שלא קראו ויקראו יאכלו כובע ממרציפן?
|
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ומאמצת גם את הדברים שכתבה לי יניני...
|
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ועכשיו קראתי את yaelhar, ואני עומדת מאחורי דבריה !
|
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ועכשיו קראתי את yaelhar, ואני עומדת מאחורי דבריה !
|
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מורי ידידי, את דעתי אתה יכול רק לנחש... וגם לא קראתי את האחרים שהגיבו כאן, רק אומר, שכמה שהצהוב צהוב יותר, בהתאם לכך הקופות רושמות... אינני יודעת ולא מנסה להמר מה היה או לא היה שם בבית של עוז,כמו שאנחנו לעולם לא נדע בעצם מה קורה/קרה בביתם של האחרים -כאן שם ובכל מקום ונקודה בעולם .דבר אחד אומר בנחרצות- כביסה מלוכלכת מכבסים בבית ! אנחנו חיים בעידן של חוסר בושה והכל מתרחש תחת עיניים זרות, וכולם מכניסים את כולם לתוך התחתונים... זהו. וגם אם יש יתרונות בכל מצב, נראה לי, שכחברה התרגלנו לחצות את הקווים מבלי למצמץ אפילו. לא אוהבת ובוחרת להימנע.
|
|
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מסכימה עם... טוב נו ,כל מי שבעד
גם אני עברתי תהליך. לא ראיתי שום רע בהוצאת הספר - להפך. אבל חשבתי שלא אקרא כי בסופו של עניין זו רכילות. אבל אז דפדפתי ב3-4 עמודים הראשונים ככה בעמידה בטטיצומת ולפחות הדפים הללו כתובים היטב ,מעניינים מאד ואין בהם פורנוגרפיה של אלימות. ואני מניחה שאם ייפול ליידי אקרא בהחלט. |
|
|
אנוק
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מסכימה ממש עם גדי.
וגם עם yaelhar
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אוסיף את השני שקל שלי:
1) לא מדובר באמת או שקר. אני בטוחה שהיא כתבה את האמת שלה. אני גם די בטוחה שהמכחישים את האמת שלה אמרו את האמת שלהם. 2) יש דברים ש"העם" לא יכול לשפוט. אין לו דרך לדעת אם קרה או לא קרה ואיך קרה. (מדובר על סיפורים משפחתיים ואישיים כמו שמדובר על פשעים שמישהו ביצע או לא ביצע, ש"לעם" אין כלים לבדוק ולהכריע בזה). 3) לכן לכתוב על זה ספר ולהזמין את כולם להחליט אם מאמינים או לא מאמינים לה, זו גישה פסולה, שלא רק מציעה לכולם לבחור גירסה - גם לא עוזרת במיוחד לקורבן, בוודאי לא אחרי שמוצו 15 דקות התהילה שלה. את הספר לא נראה לי שאקרא. |
|
|
רונדנית
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תתמודדו - גליה זורקת את כל האמת (שלה) בפרצוף של כולם.... ולתגובות עונה במילה אחת
תתמודדו - הספר לטעמי מיותר אבל - אני מאמינה לה..... הרי גם על ה"צפיחית בדבש" היו שמועות שלא חסך ידו בדבר
|
|
|
סקאוט
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מסכימה עם פאלפ וכרמלה.
לא מסכימה שהספר מיותר. הרבה מאוד סופרים מוציאים ספר שמכיל "נתחים עסיסיים" בעיניי הקוראים שהם לטעמם מכילים את כאובי ליבם הכמוסים ביותר וזה בסדר גמור. גם עוז וסופרים אחרים כתבו על חייהם הקשים אז למה שבתו גליה לא תעשה כך? רק כי מדובר בסופר אהוד? אפשר להמשיך לאהוד את ספריו אבל לא לשכוח שמאחורי הספרים עומד אדם וכמו לכל אדם היו בו צדדים טובים אבל גם רעים. התכחשות לצד הרע היא אבסורד. מעבר לזה, מניין לכם שגם עוז עצמו ודומיו לא עשו חשבון נפש בעת כתיבת ופרסום ספריהם? לא חסרים סופרים כאלה כמו גליה עוז. היא לא הראשונה, לא היחידה ובהחלט לא האחרונה. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
Pulp, אתה צודק. בסופו של דבר, מי שנשארה עם הכאב היא גליה ועמוס נח על מקומו בשלום.
היא זאת שנותרה עם הפצע והיא צריכה לרפא אותו איכשהו.
יתכן בהחלט שהיא לא היתה ילדה נוחה. אבל למה לשבור את רוחה? |
|
|
לי יניני
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ספר מיותר. אפשר היה לסכם בשני עמודי A3 בעיתון סוף שבוע.
הכתבות והפולמוס סביבו מעייפים ומתישים. הגב' השיגה יופי של פרסום בלי להתאמץ.
|
|
|
כרמלה
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מיכאל - לא בטוחה שבמקרה זה גליה התכוונה לכתוב יצירה *ספרותית*.
בכל מקרה, יש ספרים שחשיבותם עולה על ערכם הספרותי. הספר הזה, הוא אחד מהם. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
עבור התקשורת גם
אם היא מוטה, מדובר על מטעמים שאין היא מסוגלת להתאפק מולם.
כשעסקינן באישיות בקליבר של עוז, לא מדובר ב"כביסה מלוכלכת". אדרבה, לספר עצמו יש ערך היסטורי וציבורי רב,טוב שהוא שהתפרסם. מעכשיו אף ביוגרף של עוז לא יוכל להתעלם מהדברים שכתובים שם. לכאורה,מוטב היה שתדבר כל עוד הוא חי, אבל מה זה משנה בסופו של דבר? אמת היא אמת וכאב הוא כאב. וכמו שגליה אמרה: "גם זה עמוס עוז". בלי קשר לספרים שאותם לא צריך להפסיק לקרוא. |
|
|
כרמלה
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
"אל תכאיב...או השתדל להכאיב כמה שפחות" הוא אחד העקרונות לו הטיף שוב ושוב עמוס עוז.
והנה הוא עצמו הכאיב. זהו השבר הגדול. בעיני רבים, עוז שהצטייר כאדם מושלם, יפה הבלורית והתואר, חכם ורחב אופקים, איש מוסר ראשון במעלה. והנה דמות האליל מנופצת. הפרה הקדושה נשחטת.
אמנם טרם קראתי את הספר, אך אני מאמינה לגליה. בנו דניאל, פעיל מאד ברשתות החברתיות, ומגן על המשפחה (ראו למשל בקבוצת "לא סופרים - מועדון הקריאה של הארץ" פוסטים שלו ותגובות רבות שלו לפוסטים של אחרים). דניאל אינו מכחיש לגמרי את דבריה של גליה. לדבריו, יש בהם גרעין של אמת וכאבה של גליה אמיתי, אך המציאות היתה מורכבת יותר ואינה שחור-לבן כפי שמוצגת בספרה. אני בהחלט מסוגלת לקבל גם זאת, אך בלי לגרוע גרם אחד מהזדהותי עם סבלה של גליה. אין זה הספר הראשון שנכתב על אודות התעללות נפשית ופיזית של הורים בילדים. לספר הזה חשיבות מיוחדת בעיני, דווקא משום שמדובר בהורה שהוא אדם ידוע ומוערך. אני מקווה שהספר ייתן כוחות לכל אלו שעברו התעללות פיזית/נפשית מצד הוריהם, לשתף אחרים בסבלם ולפרוק את המשא הכבד והכאב הנורא שהם נושאים איתם שנים. די להכחשת התופעה של הורים מרעילים! |
|
|
מיכאל
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
לטעמי מיותר לגמרי
לא קראתי וכנראה לא אקרא את ה"יצירה הספרותית" הזו מניסיוני 70 שנות חיים למדתי שעדיף לשמוע את שני הצדדים. אגב איני חסיד מושבע של של עוז למרות שאני מזדהה עם גישתו העקרונית שפתרון לסיכסוך יבוא רק כשהעמים יפרדו. זה נכון בעיני דמוגרפית ותרבותית. גליה עוז עשתה מעשה שלא יעשה אם הייתה קמה מול אביה בעודו בחיים עיניין אחד-היתה לו אפשרות להגיב. אחרי מותו??? מה מטרת הספר ? מה רצתה להשיג ב"יצירה" ?
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
חני, קראת?
|
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תודה על הסקירה מורי.
האמת שעברתי תהליך עם הסיפור.
בהתחלה כעסתי למה להוציא כביסה מלוכלכת החוצה. וגם למה עכשיו להוציא הכל כשהאבא כבר אינו פה ויכול להגן על עצמו או להודות. תמיד קשה כשייש רק צד אחד. ואז חשבתי שזה בדיוק העניין עם התעללות מדחיקים שנים ואז הכל צף ויוצא. ואולי זה מסר טוב לכל המתעללים ומרביצנים למיניהן וכן לכל מי שהתעללו בו. שאין זמן טוב יותר מאשר להוציא את הרפש כשהאדם מוכן. ולגבי שלום אז קודם כל בתוכינו. ואין לאף סיעה מונופול על השלום.וב 10 שנים האחרונות היה אדם אחד שיכל לקדם שלום בתוך עמו ולא עשה זאת וחבל. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
גדי, קרא והווכח שאתה ממש ממש טועה. קראת את סיפור על אהבה וחושך?
|
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אני לא אוהב רכילות. זה ספר כזה שמכריח אותך להיכנס למקומות שאתה לא רוצה וגם לא מועיל, כמו הסיפור של אותה אם מחסידות גור שהתאבדה.
ובכלל, בוא נגיד והייתי קורא, איך אני אמור לשפוט את הספר הזה? הרי האבא נפטר.
אני לא יכול לדעת אם זו אמת או איזו פנטזיה או פרשנות מעוותת. אם המטרה היא שאני ארחם עליה, אז היא זכתה ובגדול. גם מה היא השיגה בזה? זה הוסיף לה כבוד? זה הביך את המשפחה שלה שהם היו צריכים לצאת בהודעה לציבור, מה זה נתן? רק דבר אחד, כסף להוצאה. לוקחים אישה כנראה ממורמרת עם משקעים מהעבר שלא הרפו ממנה ונותנים לה במה, תחבקו אותה, תדברו על הכל וזה לדעתי היה עוזר הרבה יותר. |
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
זה בסדר וראוי ביותר לחתור לשלום, אבל אנחנו צריכים להיות מציאותיים.
השמאל הקיצוני זה לא שמאל כמוך וכמוני וכמו רבים, זאת גרורה.
הם חוסמים, הם מפעילים אלימות נגד מי שחושב אחרת, יש להם גם משטרת מחשבות, הגעתי למצב שאני בתור תומך שלום אסור לי להעביר ביקורת על כך שהרשות הפלסטינית בונה כיכרות ובחגיגות מכריזה שזה לזכר רוצח כזה או אחר, זה בלתי נתפס? איפה הביקורת? זאת דוגמא אחת אבל יש הרבה, בקיצור, יש שם משהו חולה ולא בריא. לחתור לשלום כן אבל באופן מפוכח. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
גדי, השמאל רוצה שלום לכולם. זה אולי לא ריאלי, אבל שווה לשאוף לזה, לא?
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
את סודותיו של מי הייתם מקבלים ולא היו מיותרים בעיניכם?
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
דווקא היתה תגובה של האח, שניסתה להציג את גליה כמי שהוזה ומאשימה בהאשמות שווא.
התגובה של האם, נילי, בסגנון של "לא הייתי אשה מוכה. עמוס לא היה בעל מכה" נראית דווקא כמאששת את דבריה של גליה. נילי לא אומרת בצורה ברורה שעמוס לא הכה אותה מעולם. אולי זה לא היה בתדירות יומיומית, אך כנראה היה גם היה. זה לא ספר שמועמד לקריאה אצלי, אבל אולי יוכל להועיל במשהו למי שנמצא במצב דומה. |
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
יש באמת משהו בשמאל הרדיקלי ששואף למוסריות שלא מתיישבת עם תפיסת המציאות
והדבר הכי מפחיד בעיניי שזה רק הופך מוקצן ומוקצן ויותר מטורף עם הזמן, כמו החברה המשיחים שסגדו לכהנא,
ההתנהלות של השמאל הזה היא כתית ואני חושב שיציאת הבת כנגד האבא זעזעה אותם מעט. אבל חוץ מזה, לא צריך להיות גאון כדי להבין שיש ביצת זהב. איפה שניתן לחלוב כסף שם נמצא את הוצאות הספרים האלו. לדעתי זה עוד ספר מיותר, במקום אלפי מילים, היא הייתה יכולה לשבת איתם על כוס קפה וללבן את הדברים. לסיכום: מספיק לי לכבס את הכביסה המלוכלכת שלי ואין לי צורך להתפלש ברפש של מישהו אחר. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
למה מיותר? גם על היטלר כתבו ספרים מיותרים? לא שאני משווה את היטלר לעוז.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תאר לך, מורי, שעמוס עוז היה בחיים, והוא היה קורא את הספר, ואז היו שמים תשבוחת שלו בכריכה מקדימה.
נגיד: "ספר מופתי, רוצו לקרוא בהמוניכם!" קטע, אה? |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מעניין. עיינתי בו בחנות, נשמע ספר מיותר לגמרי. כי זה לא ממש ספר, יותר משהו שיכול להתפרסם בריאיון בעיתון במוספים של סוף השבוע.
אם הייתה מפרסמת חלקים ממנו בעיתון, זה היה יותר יעיל. |
61 הקוראים שאהבו את הביקורת
