עשיתי 14 יום תקופת התנסות ב"סטוריטל" וזה הספר הראשון שצד את עיני אז האזנתי לו.
מדובר בספר ביוגרפי-רכילותי, שכן רוב הדמויות הן בגדר "סלבס" והדמויות עליהן היו כותבים במדורי הרכילות של שנות ה- 60 עד ה- 80, בעיקר ב"העולם הזה" של אורי אבנרי או ב"לאישה"..
יחד עם זאת, מדובר גם במעין מסמך היסטורי. גפן, כישרוני שכמותו, שיודע את מלאכת הכתיבה, מיפה את התקופות הנ"ל, בעיקר את המקומות המדוברים בת"א (ע"ע "קפה כסית" ו"הצריף של אביגדור") ואת הדמויות אותן הכיר שעם חלקן התגורר כמו "חבורת לול" בהנהגתו של אורי זוהר.
הספר נקרא "חומר טוב" ולא בכדי... לאורך כל הספר הסמים, ובעיקר החשיש, מהווים נושא מרכזי מאד וזה רק מעיד כי מה שקראנו בעיתונים של התקופות המתוארות ניתן לציבור בקליפת האגוז לעומת מה שגפן מתאר. בהקשר זה, הרי שאי אפשר היה להימנות על החבורות השונות אם לא לקחת סמים או בתקופה המוקדמת יותר של "קפה כסית" עם נתן אלתרמן ואחרים, אם לא שתית משקאות חריפים...
אפרופו "קפה כסית", בזמנו היו כותבים בלי סוף על "קפה כסית" ואני כנער דמיינתי שזה כמו בית המקדש לחילונים... האמינו לי, עברתי שם בשנת 1980 ולא האמנתי כמה שהמקום הזה, שקראת עליו כל כך הרבה, נראה כה עלוב...
גפן כותב בהומור האופייני לו ולעיתים עובר לכתיבה בוטה וישירה ולא חוסך את שבט לשונו כלפי אף אחד, כולל הקרובים לו ביותר, גם לא כלפי עצמו. בהקשר זה גפן מכוון את חיציו המורעלים באופן מיוחד כלפי אורי זוהר. התיעוב, הבוז והשינאה היוקדת שהוא חש כלפי אורי זוהר פשוט מדהימים ולהתרשמותי, גם ממה שגפן מספר וגם מאישיותו הציבורית של זוהר, לפני ואחרי החזרה בתשובה, נראה כי "כבוד הרב" הרוויח את היחס הזה ביושר.
עוד נקודה בולטת למי שיאזין לספר. איך שרמי ברוך התחיל לספר לי את הסיפור ישר הרגשתי בחסרונו של יהונתן גפן כמספר, כי אין מספר טוב יותר את סיפוריו מיהונתן גפן עצמו, ויסלח לי רמי ברוך המוכשר.
הערה: רק בדיעבד התוודעתי לכך שספר זה הוא המשכו של הספר "אשה יקרה", שגם לו אני מתכוון להאזין.


















