ביקורת ספרותית על הקונפורמיסט מאת אלברטו מורביה
ספר טוב

---

יש ספרים אתה יכול הגיד עליהם במילה אחת איך הספר. פה זה לא ככה.

אני עפתי על ההתחלה של הספר הזה. ההתחלה זה סיפור על אחד שהוא ילד ועל הזמן שהוא מתחיל להכיר את עצמו והוא רואה בתוך עצמו גם דברים טובים וגם דברים שלא והוא לא יודע איך לאכול את זה וגם (כמו הרבה ילדים לפי דעתי) אין לו עם מי לדבר על זה אז הוא לבד ממציא לעצמו כל מיני דרכים בשביל לבדוק איך הוא לעומת חברים שלו ואנשים אחרים וכל החלק הזה זה אחד הדברים הכי יפים ונכונים שקראתי.

החלק השני זה על אותו הבנאדם רק על מתי שהוא כבר גדול ושמה זה כבר סיפור אחר. זה קורה באיטליה בזמנים של הפשיזם והסופר רצה להראות את הדרך של האנשים שהם הרוב שעושים מה שאומרים להם ולא שואלים שאלות ומנסים להיות מה שנקרא בסדר. לעומת החלק הראשון שאני ממש השתכנעתי ממנו מהחלק השני לא השתכנעתי. אתה מרגיש שמנסים לדחוף לך בכוח את המה שרוצים להגיד וזה בא על חשבון הסיפור לפי דעתי.

אני יכול להסביר בדיוק מה הבעיה שיש פה:
אחד זה שאנשים שהולכים לפי איך שכולם הם לא כל הזמן שואלים את עצמם שאלות יעני הם עושים כמו כולם בלי שכל רגע הם חושבים: מה אני יעשה? מה הם עושים? איך אני יכול להיות כמו כולם? וכאלה שאלות. הם פשוט הולכים על עיוור. פה הדמות של הגיבור של הסיפור יש לה יותר מידי מודעות וזה נראה לא אמיתי בגלל זה. הוא כל דבר שואל את עצמו שאלות ומחליט ללכת על לפי הרוב אבל בצורה של מחשבה ולא על עיוור.
הדבר השני קשור בדבר הראשון. הוא יותר מידי מסביר לך כל דבר ולא נותן לך שתבין לבד וזה אחרי כמה זמן מפריע לך. אולי ההבדל מהחלק הראשון לחלק השני זה שמתי שילד שואל הרבה שאלות זה נראה לך נורמלי אבל שזה מבוגר זה כבר נראה ממש לא נורמלי.


אם היה אפשר לתת לכל חלק את הציון שלו אז הייתי נותן מאה פלוס לחלק הראשון ולחלק השני הייתי אומר שזה בינוני אבל אני באמת ממליץ לקרוא את ההתחלה של הספר הזה בגלל שהחלק הזה ממש ממש נדיר.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על הקונפורמיסט