“בכ"ט באייר תשל"ז, 17 במאי 1977, נערכו הבחירות לכנסת התשיעית. בשעה 22:00 הכריז חיים יבין "מהפך", מילה שהמציא דקות לפני השידור הדרמטי שבו גם הוצגו לראשונה תוצאות מדגם טלויזיוני.
הבחירות הללו היו ללא ספק הדרמטיות, החשובות והמשפיעות ביותר במדינת ישראל עד לאותו זמן, וכנראה גם עד היום. הן היוו את רעידת האדמה, את התנועה הטקטונית המשמעותית ביותר באופי השלטון במדינת ישראל, וציינו את סיומה של ההגמוניה הבלתי מעורערת של מפלגות הפועלים השמאליות בראשות מפא"י ההסטורית, ואת תחילתו של שלטון הליכוד, על כוחותיו ומאפייניו השונים, שמעתה היה כוח לעומתי שקול ומשמעותי למפלגות הפועלים בכל המישורים. כוח שעיצב את הפוליטיקה הישראלית ואת הזהות הישראלית מחדש.
רבות נכתב ועוד ייכתב, מן הסתם, על נקודת המהפך הזו ועל התהליכים שהביאו אליה, ובראשם מלחמת יום הכיפורים, השחיתות השלטונית וההתעלמות משכבות שלמות באוכלוסיה. הפרק הראשון בספר מתמקד בקיצור נמרץ בכך ובכמה מהנקודות המרכזיות שהביאו לקריסת מפא"י בבחירות 77: טקס קבלת הפנים למטוסים סמוך לכניסת השבת, פיטורי שרי המפד"ל שהפך לסיומה של הברית ההסטורית בינה לבין מפא"י, פרשיות השחיתות של אשר ידלין מנכ"ל קופ"ח כללית, של השר אברהם עופר מנכ"ל חברה הסתדרותית, ושל מיכאל צור מנכ"ל משרד השיכון. פרשת הדולרים של רבין, "התרגיל המבריק", ועלייתה המטאורית של מפלגת המרכז ד"ש (כן כן, גם אז היו מפלגות מרכז מבטיחות שהתאדו כעבור שנים ספורות).
מנחם בגין ומפלגת חירות ישבו שלושים שנים באופוזיציה והציגו את דעותיהם המדיניות, התרבותיות והכלכליות בעקשנות מעוררת השתאות. כאשר עלו לשלטון יכלו סוף סוף ליישם את מצעם, והם אכן עשו זאת. רבים אוהבים לומר שהימין בישראל יודע להגיע לשלטון אך לא יודע לשלוט, ואף שיש בכך מן האמת בהיבטים מסוימים, בחמשת הפרקים המרכזיים של הספר מתוארים בהרחבה הצעדים המשמעותיים והמהפכניים ביותר שעשתה ממשלת הליכוד הראשונה, צעדים ששינו את מדינת ישראל לבלי הכר.
השלטון החדש הציע ימין כלכלי-ליברלי, שוק חופשי ומאבק עיקש בגופים ההסתדרותיים שנתמכו בידי הממשלה ושעם השנים הלכו והסתאבו. שכבות רבות חשו בצדק כי המנגנונים ההסתדרותיים מונעים חלוקה הוגנת של משאבים ציבוריים למי שלא השתייך למגזר הנכון, לעדה הנכונה או לשיוך הפוליטי הנכון. אך המאבק היה לא רק של שכבות המצוקה, גם מעמד הביניים של התעשיינים ושל בעלי המקצועות החופשיים חשו שאינם מתוגמלים כראוי בשל עיקרון השיוויון שקודש על ידי מפלגות הפועלים. הם מצאו בית במפלגה הליברלית שהתאחדה עם מפלגת חירות.
השינויים הרדיקליים, אין מילה אחרת לתאר זאת, שעשתה הממשלה הראשונה בתחומי הכלכלה שינו את מדינת ישראל מהיסוד, והיוו אבן דרך במעבר ממדינה סוציליסטית מובהקת, כבולה ומפוקחת ממשלתית, לטוב ולמוטב, למדינה ליברלית כלכלית של שוק חופשי, של יוזמה פרטית, של הקטנת הבירוקרטיה, ושל ביטול הפיקוח על המטבע. ההפרטה, הייתה מילת הקסם של השנים ההם ושל השנים הבאות אחריהם. גם אם זה נשמע מעייף, הפרק השני, המוקדש למהפכה הכלכלית, לקשיים, למהמורות ולהצלחות, הוא לא פחות ממרתק, ומבהיר עד כמה השינויים הכלכליים שינו את המדינה כמעט בכל תחום אפשרי.
מפלגת הליכוד של אותם ימים הייתה מורכבת משתי קומות, המפלגה הליברלית, הנזכרת לעיל, המבוססת של מעמד הביניים שדגל בימין כלכלי, וממפלגת חירות, "המשפחה הלוחמת", וותיקי המחתרות לח"י ואצ"ל, שבמשך שנים היוו פריפריה פוליטית, מאוסה על ידי מפא"י, ודחוקה אל השוליים השלטוניים. בשל כך מצאו רבים מהפריפריה הגיאוגרפית והעדתית בית במפלגה שכרתה ברית עם יוצאי עדות המזרח עוד בימי היישוב, כשהפלמ"ח וההגנה דחו את המזרחיים בהתנשאות של אותם ימים ואילו באצ"ל ובלח"י הם התקבלו בזרועות פתוחות. פן נוסף בברית זו הייתה המסורת היהודית האותנטית. תפיסה זו, אשר בניגוד לתנועות הסוציאליסטיות החילוניות שבשיא כוחן התנערו כמעט מכל סממן יהודי, והמעטים שאימצו נצבעו בצבעים לאומיים, הייתה בליבה של תנועת החרות, והלאום והדת היו בעיניה ישות אחת עוד מימיה הראשונים, ובכך מצאו אזרחים רבים, שהרגישו את הניכור של השלטון אליהם, מקום שבו אמונתם ותפיסתם הדתית והמסורתית מתקבלת בברכה.
בכך עוסקים שני הפרקים הבאים בהרחבה. הפרק השלישי עוסק במאמץ שעשתה ממשלת בגין הראשונה לביטול הקיפוח והדאגה לכלל המגזרים ולא רק למעמד הפועלים (חוק הבטחת הכנסה; פרויקט שיקום שכונות; חוק תיכון חינם; ביטול משרד הסעד והעברת הסמכות לביטוח הלאומי; מינוי נשיא ורמטכ"ל ספרדי ועוד), והמתח שנוצר בשל כך מול התפיסה הכלכלית של הליברלים וצרכי המשק. הפרק הרביעי מתמקד במעבר המורכב והעדין שאפשר לכנותו בזהירות המעבר ממדינת היהודים למדינה יהודית (הכנסת עקרונות מהמשפט העברי למערכת המשפט; מעמד השבת בפרהסיה השלטונית והסוציאלית; גיור; אורתודוקסיה מול התנועה הרפורמית, ועוד). נושאים שממשיכים להדהד שנים רבות עד לימנו אלה ממש.
שני הפרקים האחרונים העוסקים בשלמות הארץ, בקו הירוק ובבבעיה הפלשתינית הם הפרקים היותר טריוויאלים והיותר מדוברים וידועים, ולכן לא ארחיב, אבל גם בהם מתגלים לא מעט תובנות. על העקשנות הבלתי מתפשרת של בגין ביהודה ושומרון אל מול הויתורים מרחיקי הלכת בסיני. על הלחץ האמריקאי בתקופת קרטר הדמוקרטי והרגיעה היחסית בממשל רייגן הרפובליקני, כששוב מתברר שמה שהיה הוא שיהיה.
לסיכום, מדובר בספר מצוין, קולח וכתוב היטב, שמצליח במעט יותר מ-200 עמודים לתמצת ולהביא לקורא ידע ועובדות באופן סדור ובהיר שיש בו כדי להביא להבנת התהליכים שהחלו באותם שנים דרמטיות, ושנמשכים ומשפיעים עד ימינו אנו. ספר שמספר את סיפורן של ארבע השנים ההן, 1981-1977, ואת לידתה של ישראל החדשה לטוב ולמוטב.”
