ביקורת ספרותית על גבירותיי ורבותיי, מהפך - 1981-1977, ארבע השנים שבהן שינתה ישראל את פניה מאת משה פוקסמן-שע"ל
ספר מעולה

---

הספר הזה נכתב כעבודת דוקטורט ע"י אחד משה פוקסמן-שע"ל, היסטוריון בהשכלתו, היום מנהל מוזיאון הכנסת (2022). זה כדי למקם אתכם.

המהפך של 1977 היה יותר מסתם "מהפך". תפיסת העולם הסוציאליסטית של המערך השולט חטף זעזוע מתפיסת העולם הליברלית של הליכוד. שנה לאחר מכן עלתה תאצ'ר לשלטון בבריטניה וכעבור זמן קצר עלה רייגן בארה"ב, כולם דוגמה למהפכים משל עצמם.

אם חייתם כבר אז או טרם נולדתם ב-1977, הספר מאיר עיניים. 29 שנות השלטון, בראיית העולם החברתית, הכמעט סובייטית, לא יכולים היו להמחק בן-לילה מאז קום המדינה. חלקים גדולים בעם, מהמעמד הנמוך, נשענו על סובסידיות נרחבות, המפעלים לא נצרכו להתייעל והממשלה דאגה לתקצב אותם בנדיבות. המהפך בראיית העולם אכן פגע במפעלים. המעמד הנמוך, אלה הבוחרים בליכוד, ציפו עתה לשעתם הגדולה ו... יוק. מה קורה כאן?

הספר מסביר את ארבע שנות המהפך, כשהליכוד גורר אחריו את החלק הליברלי, הדורש כלכלה מופרטת, הסרת סובסידיות, התייעלות ומודרניזציה. לומר שהיום אנחנו חיים את חזון הליברליזם הזה במלואו, יהיה בבחינת לעג לרש. מנגד, אותן 4 שנות שינוי אכן גרמו לאי-אלו ראיות עולם שונות להתהוות. לראשונה קיבלנו את חוק הבריאות הממלכתי, את חוק פנסיית החובה ואת חוק כבוד האדם וחירותו, חוק תיכון חינם ופרויקט שיקום השכונות. הצעירים יחשבו שזה היה מאז ומתמיד. המבוגרים לא בהכרח יקשרו את כל הטוב הזה עם הליכוד ובגין. אפשר להבין איזה מהפך עבר הליכוד בעצמו והאנשים בעלי היכולת שבו לביביזם של היום. מהפך לא קטן בפני עצמו.

ונחזור לרגע ל-1977-1981. בגין וחבריו ניסו להטיב עם העם, בעיקר חלק העם הבוחר אותם, מאיש הפריפריה הקלאסי דוד לוי ותריסר ילדיו, המבקש להרחיב תקציבים כאילו אין מחר, אל מול יגאל הורביץ, הקורא לכולם "משוגעים, רדו מהגג". יורם ארידור, איש הליכוד בהסתדרות, נקרא אל משרד האוצר, הרחיב תקציבים שוב ושוב, והתוצאה? אינפלציה בת מאות אחוזים, המזכירה ימים חשוכים בהיסטוריה הלא ממש רחוקה.

אם נדמה לכם שמדובר רק בכלכלה, לא איש כבגין יחמיץ הזדמנויות לעשות שינויים נוספים. על נשיא מזרחי שמעתם? זוכרים את יצחק נבון? בגין לא הסתפק בכך ופנה למנות גם רמטכ"ל מזרחי ומינה את משה לוי. אם זיכרונכם קצר או טרם נוצר, תנודו בראשכם ותאמרו אכן כך.

בפרק 4 מוצפות עיניו המאדימות של פוקסמן בדמעות. בגין ראש ממשלה כלבבו: הנה אדם המכריז תחת כל עץ רענן על הזיקה החזקה שלו ליהדות, לרבנים ולעצותיהם. כראש ממשלה הוא מקדם אג'נדות הקרובות לליבן של המפלגות החרדיות. אחרי ככלות הכל, ב-1952 הם פרשו מהממשלה בעקבות התיקון לחוק המכריח כל אישה להתגייס, גם אם היא דתיה. מבחינת החרדים היה מדובר בפחות מפרנסת, פחות מבשלת, פחות מכבסת ובעיקר פחות רחם. בגין סבר שהגיע הזמן שהם, החרדים, ישובו אל שולחן הממשלה ויהוו משקל נגד לד"ש, המפלגה השלישית בגודלה. החרדים אכן חזרו, קיבלו ראשות שתי ועדות שהכי נוגעות לכיסם וסגנות יו"רות הכנסת.

ואז כחכוך עמוק בגרון, יישור העניבה והזדקפות בכסא: אם לא די בדמעות השליש הנוגעות לחרדים, בפרק הבא כבר מדובר באג'נדה חביבה נוספת - ארץ ישראל השלמה. דווקא חובב השלמות הזו, בגין, טרח והחזיר את סיני, והסביר לארנס, שסיני מעולם לא היתה ארץ ישראל. אבל עד להחזרה זו, בגין מופיע אצל קרטר בבית הלבן, מקבל שטיפה על הראש ומסבירים לו למה תהליך השלום לא סובל דיבורים על ארץ ישראל השלמה והתנחלויות בצדן. בגין עושה פרצוף של דווקא ותוקע את תהליך השלום. כמה עשורים אחר כך יעשה זאת שוב, בהרבה פחות חן, נתניהו לאובמה.

האם הושלם המהפך? לא בטוח שתזהו היום את הביביזם עם הליכוד הבגיני של אז, שהיה מה שהיה גח"ל – גוש חירות ליברלים. אבל ההתעקשות של בגין מול קרטר הותירה את ישראל שלמה (פחות סיני), משק הביצים עדיין מתוכנן, המכס על חמאה נותר והגבינות מחירן זהב. תבחרו אתם מה מהפך ומה הושלך לפח.

הספר הזה מכיל 210 עמודים בלבד, אבל עולם ומלואו, בלי להלאות, מקופלים בו. הפחות צעירים בינינו, שעברו כמה דברים בחיים, בד בבד עם מדינה זעירה זו, שמשבריה כמעצמה, ירגישו בבית. איזה בית זה? מצד אחד, מהמודרניות שבמדינות ומן המתקדמות שעל פני כדור הארץ. מנגד, פקקים בלתי נסבלים ואינטרנט סביר ביום סגריר. התרצו לחיות במקום אחר? בטח מן הקרתנים אתם.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על גבירותיי ורבותיי, מהפך - 1981-1977, ארבע השנים שבהן שינתה ישראל את פניה