ביקורת ספרותית על הלב הקבור מאת שמעון אדף
ספר טוב

---

הלב הקבור שמעון אדף.
עד עמוד 89 קראתי בספר כמשוטט בין שתי רשויות נפרדות של המין האנושי – הרשות הגלויה ולעומתה הרשות הנסתרת. מכאן הבנתי שאני ניצב בפני בחירה כיצד להתייחס לספר וכיצד להתייחס לסופר. מתוך נקודת מבטה של הרשות הגלויה יכולה לעלות מיד השאלה הביקורתית – "מה שמעון רוצה ממני לכל השדים והרוחות ?" אפשר גם לתהות – "האם הדמיון הפרוע שלו נועד להרשים, לטלטל את מחשבותיי או לבלבל את מוחי עד שלא אבחין בין מציאות ובדיון ?" לעומת זאת מתוך נקודת מבטה של הרשות הנסתרת עולה תמונה אחרת לגמרי, אשר בשלב הזה אני לא יודע מה צופן ההמשך. אם זה המצב אז אין ספק שהספר "הלב הקבור" נועד למיטיבי קרוא, הפתוחים להמשיך ולחפש מה הוא המשל ומה נמשל ממנו. מכאן אנו נכנסים לעולם עתיר דמיון המאפיין את ספרי הפנטזיה, כאשר מפעם לפעם צצים משפטים, אחדים נוגעים ללב, המחזירים אותנו למקום ולזמן.
סימנתי ספר טוב עבור אוהדי סיפורי הפנטזיה.

» ביקורות נוספות של טוביה
» ביקורות נוספות על הלב הקבור