ביקורת ספרותית על דיטה בת אדם מאת מרטין אנדרסן נקסה
ספר מעולה

---

את הספר דיטה בת אדם קראתי בנעורי והרושם שהוא השאיר מחלחל בתוכי עד היום ואינני איש צעיר. אני יכול לחלק את גישתי לקריאת ספרים לכל הפחות לשתיים, שהן לפני שקראתי את דיטה בת אדם ואחרי שקראתי ספר זה. היחס שלי לספרים לפני דיטה... היה מאוד נאיבי שהסתיר בחובו גם איזה פרדוכס. אם זכרוני אינו מטעני מגיל שלוש עשרה התחלתי לכתוב שירים, הגיגים ורעיונות לסיפורים שמעולם לא התגשמו מפני שלא היו בידיי הכלים לארגן סיפור ראוי מתחילתו ועד סופו, שכן כתיבת פרוזה זו מלאכה מורכבת שאי אפשר לבצעה בלי ידיעות טכניות שונות. המניע הרגשי שלי לכתוב היה קיים אך ידעתי שמשהו חסר. שתי מחשבות שונות עלו בדעתי על מנת לנסות להבין איך כותבים סיפור, ששתיהן היוו את המניע העיקרי שלי לקרוא ספרים. האחת - הייתה לי תחושה שאינני יודע כלום על העולם הזה אז מי אני ומה באפשרותי להציע ? ודרך אגב אין לי אמון בעיתונים היומיים מאז ועד היום ואני משוכנע שאין להם מה להציע לגבי הבנת העולם. המחשבה השנייה הייתה שדרך הקריאה בספרים אלמד איך לכתוב. ובכן הטלטלה העצומה שארעה לי אחרי שקראתי את דיטה ... הבהירה לי את הפרדוכס המצוי במניעים שלי לקרוא ספרים, שכן גיליתי שעד כה קראתי ספרים רבים אך האמנתי שהסיפורים הללו הם לא יותר מאשר שעשועי דמיון, לא האמנתי שהכתוב בהם הוא סיפור אמיתי וכאן הפרדוכס, שכן אם אין אלה סיפורים אמיתיים אז מה אפשר ללמוד מהם על העולם ? ספרו של מרטון אנדרסן נקסה. דיטה בת אדם נכתב ברמה כל כך גבוהה של הזדהות, מידה כל כך רבה של אמפטיה ומחויבות חברתית שזה יצר אצלי באופן דרמטי שינוי בגישה, מעתה שאלתי לא הייתה איך לכתוב ספרים, אלא איזה ספרים ראוי שיכתבו. הספר הזה עורר אצלי באופן מאוד חד את הכלים לזהות – האם הסיפור מבוסס על מציאות ? האם הסופר בקיא בנושא עליו הוא כותב ? מה המניע של הסופר להגיש בפני הקורא את סיפורו ? מאז קראתיו גם חידדתי את יכולתי לזהות דימויים איוש חפצים, משל ונמשל ועוד. מעבר להתרגשות הגדולה שאחזה בי לכל אורכו של הספר דיטה בת אדם, חשבתי שהלוואי ויכתבו עוד ספרים כאלה. בימים אלה העמוסים עד צוואר בציניות, בכוחנות, בריב ובמדון אני סבור שכדאי להיזכר בדברים האמיתיים והפשוטים של החיים עם ספרו של מרטון אנדרסן נקסה דיטה בת אדם.

» ביקורות נוספות של טוביה
» ביקורות נוספות על דיטה בת אדם