ביקורת ספרותית על הלב הקבור מאת שמעון אדף

---

בסופו של דבר נהניתי מהספר, יש בו לא מעט נקודות מעניינות אבל הייתי צריכה להתגבר על הרבה דברים מעצבנים כדי ליהנות ממנו.
אתחיל במה שעצבן אותי:
אבא של אמיר הוא הדמות המעצבנת בעולם. מעבר למשחקי מילים הטרחניים שלו, שחלקם ילדותיים ומטופשים וחלקם ממש חסרי היגיון, הוא טיפוס בלתי נסבל בצורה לא הגיוניות. הוא מאוכזב מהבן שלו שהוא רגיל מידי- אבל ככה לא עובדים הורים- הילדים של רובינו רגילים, אבל אנחנו לא רואים את זה ככה. אנחנו חושבים שהם נהדרים.
אמיר עצמו אמור להיות ילד רגיל לגמרי (לפחות בתחילת הספר). זה נראה כאילו הסופר לא מכיר ילדים בכלל. אומנם ההישגים שלו ממוצעים אבל ילד רגיל לא מתנהג באדישות כלפי כל דבר. ילד שלא מתעניין בחברים, ימי הולדת, מתנות, לא מביע רגשות ולא רוצה כלום-הוא לא ילד רגיל. הוא ילד שמשהו ממש לא בסדר איתו.
דבר נוסף, שעצבן אותי בשעת הכתיבה הוא תיאור מאוד סטראוטיפי של בית הפר בעיירה קטנה ומוכת אבטלה בדרום בה כולם מתעסקים באמונות טפלות וקמעות. היה נראה לי שהמחבר הוא איזה אשכנזי מתל-אביב שמדמיין כך את תושבי עיירות הפיתוח. אני למדתי בבית ספר בעיר פיתוח בדרום וממש לא זו הייתה המציאות. אחר כך קראתי בוויקיפדיה שהוא גדל בשדרות-אז אני לא יודעת-אולי שם המציאות הייתה כזו.
מה שבעיקר עצבן אותי הוא שאני עובדת בבית ספר, וקיבלנו 30 עותקים מהספר ממשרד החינוך כדי ללמד כיתה שלמה ואין אף כתה שמתאים ללמד אותה את הספר הזה. הוא מאוד ספרותי (כתוב יפה אבל לא קל) רוב התלמידים יתייאשו לפני שיגיעו לעיקר, הוא ספר פנטזיה-לא כל התלמידים מתחברים לזה והוא ספר מאוד ישראלי ורוב קוראי הפנטזיה פחות בקטע של ספרים ישראלים (יותר בקטע של אסקפיזם) בקיצור, לא ספר לקריאה מונחית לכיתה שלמה. מה חשבו שם מקבלי ההחלטות?

למה כן נהניתי מהספר?
אני ממש אוהבת מיתולוגיה יהודית ותמיד נהנית מהשימוש בה. הוא נתן פירוש מרתק לחצאי מדרשים סתומים שתמיד ריתקו אותי ורואים שהידע שלו גדול בהרבה ממה שיש בספר והוא "שתל" בספר רמזים לעלילות עתידיות שקשורות במדרשים אחרים שיכולות להיות ממש מגניבות.
הספר כתוב טוב (החל מהאמצע אפילו יותר). והדמות של טליה נהדרת.

» ביקורות נוספות של אזדרכת
» ביקורות נוספות על הלב הקבור