ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 באוקטובר, 2020
ע"י טוביה
ע"י טוביה
דמוקרטיה באזיקים שולמית אלוני.
שולמית אלוני אחת הדמויות המרכזיות במאבקה להכיל דמוקרטיה מהותית במדינת ישראל, היא קובלת על כך שמיום הכרזת העצמאות ועד שנת – 2008 יום פרסום הספר, 61 שנים כל ממשלות ישראל לא עמדו בהבטחה שניתנה לציבור ביום הכרזת העצמאות - ש"מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות... ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". (עקרונות מגילת האומות המאוחדות הינו מסמך הקובע את הדרישות המדיניות ואת זכויות האזרח לקיומה של דמוקרטיה מהותית. ט. ר). הספר קשה לקריאה וקשה לעיכול מפני שלצד ההיבט הכרונולוגי העובר על פני ממשלות ישראל החל בממשלה הראשונה בראשות דוד בן גוריון – 1947 ועד לממשלה ה – 31, משנת 2006, ממשלת אולמרט ומלחמת לבנון. לכל אורכן של 60 השנים הללו מתארת שולמית אלוני את היחס של הממשלות השונות להיבטים הקשורים בדמוקרטיה מהותית. במקביל מביאה ש. א דוגמאות מוסריות שונות מהתנ"ך, מההיסטוריה הדמוקרטית של מדינות שונות ומתפלפלת בעניינים משפטיים שונים. מכיוון שהכותבת הקדישה את חייה למען הדמוקרטיה הישראלית, מצויים בספר הערות רבות שחריפותן אינן פחותות מחריפותו האלמותי של אמיל זולא במכתבו "אני מאשים", כנגד נשיא צרפת והממשלה הצרפתית בפרשת דריפוס. אין לטעות בכעסה הגדול של הכותבת על הזלזול, הבורות וחוסר המודעות של שרים וראשי ממשלה לחשיבות הדמוקרטיה המהותית בישראל, שכן היא הערובה להמשך ההתפתחות המדעית, הכלכלית והצבאית של המדינה. למען קידום ההבנה של תלמידי ישראל באזרחות היא כתבה 10 שנים לאחר קום המדינה את הספר הממצא והברור "אזרח ומדינתו יסודות תורת האזרחות / שולמית אלוני – 1958" אולם ראשי ממשלה ומשרדי החינוך בממשלות השונות לא ראו בכך צורך קיומי ורק בבתי ספר מעטים במדינה נלמד הספר הזה בכיתות הגבוהות של בתי הספר. יש בספר טענות כלפי יחס הממשלות השונות למפלגות הדתיות, שעיקר ההתנגדות לדמוקרטיה בא מצידן, אך לדעתי בקטעים הללו כותבת ש. א את הדברים, אך לא מסבירה אותם די צורכם. לאור המצב החמור והסכנה לדמוקרטיה הישראלית היום ברצוני להשלים את הדבר שש. א מתייחסת אליהם כמובנים מאליהם, אך אינה מסבירה את ההיגיון הפנימי המוביל אליהם, לכן ברצוני להשלים חוסר זה. תקופת דור ההשכלה הוא זה שהביא את המהפכות הגדולות שהתרחשו באירופה. זה החל בהתנגדות לקשר הגורדי שהיה קיים בין השלטון והכנסייה. דור ההשכלה פתח במאבק עיקש לפרום את הקשר הזה מפני שהחוקים הדתיים לא נתנו תשובה לבעיות החברתיות והאזרחיות שהיו קיימות באותה עת. כאשר הצליחו להשתחרר מהכפייה הדתית נפתחו אופקים חדשים של ידע ומדע ועמן גם יסודות ראשונים לאמנות חברתיות שאינן נסמכות על כתבי הקודש, אלא משקפות יותר את היסודות הראשונים שעליהם נשענת הדמוקרטיה היום. בעקבות כך תחומי המדע השונים החלו לפרוח וביחד עם הפיתוח המדעי, השתכללו הכלים הצבאיים. אירופה עברה שתי מלחמות עולם מחרידות, שרק אחריהן החלה להתבטא הקידמה הגדולה והפריחה הכלכלית שבאו בעקבות שיטת הממשל הדמוקרטית, כאשר במובנים רבים הקומוניזם ומדינות האסלאם התיאוקרטיות נשארו בפיגור רב אחרי מדינות המערב שהמשותף להן היה שיטת הממשל הדמוקרטית. ההיגיון הפנימי שיצר את ההבדלים הללו, בין המערב החופשי ובין הדיקטטורה הקומוניסטית והדיקטטורה הדתית באסלאם, נעוץ בחופש המדעי המוחלט ששרר באותה תקופה במדינות המערב, וזאת אל מול מצב שבו הפוליטביורו ואנשי דת קבעו מה מותר ומה אסור ללמוד, מה מותר ומה אסור להגיד, איך מותר ואיך אסור להתנהג. בהכללה רבה אם ההתפתחות המדעית, הצבאית והכלכלית משקפות את חופש המדע, חופש המחשבה וחופש המצפון, אז הנחשלות המדעית, הנחשלות הצבאית והכלכלית משקפות את המדינות המוסלמיות שהחוקה המדינית שלהם היא חוקי השריעה הנשענים על ספרם המקודש הקוראן. הנחשלות המשתקפת במדינות אלה היא פועל יוצא משיטת ממשל תיאוקרטית, שבה חכמי דת שאין להם שמץ מושג בשיטות מדעיות, יקבעו עבור תלמידי בית הספר ועבור האוניברסיטאות מה מותר ומה אסור ללמוד וללמד. ומדובר בכל אורתודוקסיה דתית באשר היא – אסלאמית, קתולית, או יהודית, השואפות לאחוז בשלטון המדינה, אין הבדל ביניהן מפני שיסודות האמונה בשלושת כתבי הקודש השונים ובפרשנויות שיצאו מהן, שולל את הרעיון הדמוקרטי מיסודו. מי שמאמין שכתבי הקודש מכוונים את חייו והוא מצפה לגאולה בידי אלוה ממעל, הרי בעל כורכו הוא אנטי דמוקרטי, מפני שמנקודת מבטו שלטון הדת הוא השלטון המקודש מפי האלוהים בכבודו ובעצמו ולכן חכמי הדת הם אלה שצריכים לנהל את המדינה.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
היו זמנים, אה, קריטי? מעליבים ומתנצלים. היום רק מעליבים.
|
|
קריטי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
טוב, שיהיה ברור:
לא ממש קראתי את הביקורת משתי סיבות 1. היא בלתי קריאה בעליל,לקח לי רבע שעה לברר היכן מתחילה השורה השלישית, ואני די בטוח כי בשורה הרבעית היה לי אירוע מוחי, או שלקיתי בפזילה איומה. 2. למרות שאני מאמין בהרבה מעמדותיה של שולמית אלוני אני לא סובל אותה, וזאת מפני שאני מהדור שצפה בה מקרוב בעת פעילותה הפוליטית, אני זוכר במיוחד את התקופה בה היא הייתה בממשלה (שרת החינוך אולי?) ופעמיים בשבוע היה מתנהל הריטואל הבא: היא הייתה אומרת משהו פוגעני נגד החרדים שהיה מקומם עליה את הימין, ואז הייתה מתנצלת ומקוממת על עצמה את השמאל (כאילו, יא חתיכת סמרטוט, אמרת אמת, על מה את מתנצלת?), ואז שוב אמירה, ושוב התנצלות, וחוזר חלילה, עד שכולם הבינו שמדובר בחתיכת קשקשנית ומספר המנדטים של המפלגה שלה ירד למחוזות הביזיון הפוליטי. |
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה, טוביה, על ההשקעה הרבה.
מגילת העצמאות היא הצהרת כוונות נשגבת שנוסחה בימים של התרוממות רוח ברגע היסטורי ייחודי שנדירים כמותו. לבוא בטענות אל המדינה על שאינה מקיימת את הצהרת הכוונות הזו במלואה היא חכמה קטנה מאד. כמה מדינות כן מצליחות לעמוד באתגר? וכמה מהן היו מצליחות לעמוד בו בנסיבות הייחודיות של העם היהודי ושל מדינת ישראל במיקומה הגיאו-פוליטי? מאידך, אני לא חושב שאלוני בהכרח טועה או מגזימה, ברור שחלק נכבד מטענותיה מוצדק, אבל היכן הפרופורציות והפרספקטיבה ההיסטורית? היא צודקת לגמרי שיש לנו עוד הרבה הרבה מה לתקן ולשפר. |
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
מצטרף לכל המבקשים
ממש קשה ולא נעים לקרוא כך, ללא פסקאות |
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
מצרף לבקשות - פיסקאות, תודה!
|
|
קריטי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
בקשה לטוביה:
במקלדת יש מצד ימין מקש וכתוב עליו Enter, תשתמש בו כי כמעט בלתי אפשרי לקרוא את מה שאתה כותב, הכל פסקה אחת גדולה. |
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת טובה על נושאים חשובים.
היא היתה יוצאת נשכרת מחלוקה לפיסקאות שתקל על הקריאה. |
10 הקוראים שאהבו את הביקורת