ציירי לי כיבשה

לא פעם כשאני נחשף לתגרה מבישה, (ראה ערך: אמסלם, גוטליב) או לשיח רדוד מעל בימת הכנסת, אני חש בבושה וייאוש הגורמים לי למתגעגע לחלק מחברי הכנסת שמילאו את המשכן בעבר...

במקרה התגלגל לידי ספר מופלא על <mark>שולמית אלוני</mark>, אחת מחברות הכנסת המשמעותיות בעבר, לא יכולה אחרת, <mark>שולמית אלוני</mark>, משוחחת עם עדית זרטל.

<mark>שולמית אלוני</mark>, התחילה כמפאינקית, אך די מהר הסתכסכה עם הגוורדיה הוותיקה של המפלגה,

דמוקרטיה באזיקים <mark>שולמית אלוני</mark>.
<mark>שולמית אלוני</mark> אחת הדמויות המרכזיות במאבקה להכיל דמוקרטיה מהותית במדינת ישראל, היא קובלת על כך שמיום הכרזת העצמאות ועד שנת – 2008 יום פרסום הספר, 61 שנים כל ממשלות ישראל לא עמדו בהבטחה שניתנה לציבור ביום הכרזת העצמאות - ש"מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדי

<mark>שולמית אלוני</mark>, חברת כנסת בין השנים 1996-1965. זוכת פרס ישראל. נלחמה רבות למען זכויות האדם.
לקראת הבחירות הבאות לכנסת ולרשות ממשלה זה נראה כרעיון טוב ללמוד את רזי השיטה מפי <mark>שולמית אלוני</mark>.

השפעתם של מיתוסים על חיינו:
לכול עם יש את המיתוסים שלו. עצלנו האמונה בתנ"ך על שלל סיפוריו מלבים יצרים
ש<mark>שולמית אלוני</mark> הגדירה- "בעוד שהמיתוסים מימים עברו מורישים אמונות ודעות,
יסודות משפט, נהגים ודרכי התנהגות,