“מאבק חלק ב'.
הינו ספר מתוך טרילוגיה שאת חלקה השלישי נבצר מהסופר לכתוב ולהשלים. הספר מתאר תקופה די נשכחת ברשומות ההיסטוריה היהודית, אך יחד עם זאת מעניינת מאוד, והיא מצב היהודים במצרים, סוריה טורקיה, יוון, ובמזרח ומרכז אירופה. כנראה הדרמה הגדולה של המאבק הדתי בין הנוצרים והמוסלמים, כאשר היהודים בתווך סובלים מאלה וגם מאלה, לא עניין כל כך את רושמי ההיסטוריה היהודית, שכן מדובר בערך בין השנים – 1,820 – 1,850 . כ – 320 שנה אחרי הדרמה הגדולה - גירוש ספרד, כ – 150 שנה אחרי הטלטלה המשיחית של שבתאי צבי והייתה זו תקופת מבוכה ומבוקה בעם היהודי, כאשר מבחינה פיזית רבים עדיין משוטטים לחפש לעצמם בית ומבחינה רוחנית קרוע עולם המחשבה היהודית בין שתי תפישות עולם מנוגדות, מצד אחד התרוממות הרוח המשיחית ומן הצד השני החשיבה הארצית והרציונאלית. בספר "מאבק" משלב יהודה בורלא את שתי תפישות העולם הללו לכדי משנה סדורה המנחה את פעולותיהם של שני הגיבורים המרכזיים בספר עמרם נג'רה וחר' יהודה, הוא הרב יהודה אלקלעי הידוע שקיבל מידידו עמרם נג'רה את התנופה הראשונה לפעול ולהקדיש את חייו לשיבת עם ישראל לארצו, לארץ ישראל. כל האמור לעיל הוא רקע המאפשר להבין יותר לעומק את הסיפור עצמו. בתחילתו של חלק ב' מאבק מספר עמרם בגוף ראשון את הקורות אותו, מתוך נקודת מבט של רב ודיין בקהילה קטנה בדמשק. הוא מתאהב בנערה צעירה שהיא אשת איש והסיפור נע ונד בין לשון בגוף ראשון ובין לשון בגוף שלישי. במקביל לסיפור אהבתו, משתדל עמרם להגיע להסכם עם אנשי המדבר, על מנת לאפשר לקהילות ישראל לבוא בקרבם, לעבד את האדמה ולגדל תבואות וירקות, וכך ליצור עם רועי הצאן שיתוף פעולה. בינתיים מתרחשים מאורעות גדולים בין הממלכה העותומאנית ששלטה בשטח ובין המצרי אברהים פאשה, אשר כבש את ארץ ישראל. בעקבות חוסר היציבות בארץ העלילו המוסלמים על היהודים, אירוע המוכר ברשומות בשם עלילות דמשק. השילוב שעושה יהודה בורלא בין המקרה הפרטי והאירועים ההיסטוריים הוא מיוחד, רגיש וחכם, גם השר מונטפיורי שהיה שגריר בריטניה באזור הים התיכון מוזכר בספר, כחלק מהניסיון ליישב את היהודים בארץ ישראל. עמרם נג'רה נפגש עם חברו וידידו רבי יהודה אלקלעי, המכונה בספר חר' יהודה ובהמשך מתוארים חליפת המכתבים ומעשיהם של השנים למען יישוב קהילות ישראל בארץ, כאשר נקודת המבט של שניהם ניזונה מהכמיהה להתחלת הגאולה, אבל באופן שהאירועים הנפשיים והאישיים של הגיבורים, תומכים ברעיונות הגדולים שלהם ולהיפך ומבחינה זו לפנינו רומן, או פרוזה בהגדרה ובשום פנים לא ספר היסטוריה. לסיכום: למרות שמדובר בפרוזה המציגה בסך הכול תקופה של חרדה בקהילות ישראל, לדעתי המובאות ההיסטוריות מחייבות גם התייחסות היסטורית כלשהי, הן לגבי המצב והן לגבי האמונה היהודית. במבחן התוצאה יכולה להיות משמעות כלשהי לכך שבסופו של דבר כשלו הניסיונות של החברה הדתית לארגן את העלייה לארץ ישראל ודווקא אנשי דור ההשכלה הם אלה שהצליחו לעשות זאת 70 שנה מאוחר יותר. יתכן ומדובר בזמן הבשלה של רעיון, יתכן והמאבקים הפנימיים בין חסידים ומתנגדים, בין אורתודוקסים למקובלים ובין רבנים השואפים לשליטת יתר, הם אלו שעקבו את מימוש הרעיון, אולם דעתי בנידון חורגת מתחום הפרקטי לתחום הרוחני יותר, שהוא מבוסס במידה רבה על הספר שלפניכם, תחושת החרדה שליוותה את עמרם נג'רה ואת חר' יהודה, שמא רבנים גדולים יתנגדו ויסכלו את תוכניותיהם, ולכן כאשר הפחד והחרדה משפיעים על תוכנית הפעולה, אז יכולה התוכנית להיות חכמה ומורכבת, היא יכולה להיות מאוד משכנעת, אבל עם כל השכנוע הפנימי ועם כל הרצון הטוב, יתכן והפחד שמא הרעיון לישוב ארץ ישראל יתגלה למתנגדים לו והם יסכלו את מימושו, הוא היה המכשול העיקרי.”