ביקורת ספרותית על אימפריות הים - הקרב הסופי על השליטה בים התיכון 1580-1521 מאת רוג'ר קראולי
ספר מעולה

---

כל ספר המספר את ההיסטוריה,התרבות של האימפריה העות'מאנית,לאומיות ה"טורקים הצעירים",התרבות העכשווית של תורכיה המודרנית -כל ספר שנקרה בדרכי הוא בדר"כ חגיגה אינטלקטואלית בשבילי. זיכרון שהוטבע בי בלימודי באונ' ומאז נשאר חקוק ברצון לדעת ולקרוא עוד ועוד .

והנה נפלה לידי ההזדמנות לקרוא את הספר המדהים הזה אשר מתמקד בזמן -ההיסטורי של המאה -16 ,ברחבי הים התיכון, בין שתי הציביליזציות הגדולות בעולם של אז: האימפריה העות'מאנית שייצגה את דת והתרבות האיסלאם למול האימפריה של בית הבסבורג הגרמני -אוסטרי והספרדי שייצגה את דת -הנצרות.

הספר מתמקד על הניסיונות והמאבקים לשליטה בחופי הים -התיכון ,שכן האימפריה העות'מאנית רצתה להרחיב את גבולות האימפריה מכיוון מערב אירופה: ספרד,צרפת,גרמניה,איטליה ובכך להשלים את שליטתה על אירופה הנוצרית שהייתה תחת חסותה מצד מזרח -פאתי וינה .כדי ליישם את התכנית השאפתנית הזאת היה עליה לרכוש שליטה בלעדית על חופי הים התיכון מארבעת כיווניו.

לבית הבסבורג ולאפיפיור היה את הרצון להמשיך ולכבוש עוד ועוד ארצות כדי להטמיע את הדת הנוצרית בהם,מסעות הצלב והכיבוש נועדו לכך כמטרה עיקרית זאת בנוסף להשלכות הכלכליות והצבאיות ,בעוד שמטרת האימפריה העות'מאנית בכיבושים היו בראש ובראשונה ממניעים כלכליים כדי לתחזק את יכולת האימפריה לשלוט במרחבים כה עצומים,רק במידה והנכבשים ניסו להתמרד ולא להיענות במיסוי הכבד שהוטלו עליהם,הייתה האימפריה העות'מאנית מדכאת קשות ובאכזריות את ניסיונות המרד .כך שהבדלי המניעים הראשוניים של שתי אימפריות דת הללו היו שונים אבל מטרתם הייתה אחת: לשלוט על מרחבים גאוגרפיים וכמה שיותר .

הספר הזה מתרכז ב-60 שנות מאבק בין השנים -1521-1580 .
בשנת 1521 שיגר סולימן , סולטן האימפריה העות'מאנית, צי פלישה אל האי הנוצרי רודוס שהייתה תחת חסות נוצרית וכבשה לאחר התנגדות מזערית. ,לאחר מכן החל את מסעותיי- הים שלו לכיוון חופי המגרב ,שם העניק את חסותו לשודדי-ים ברברים בתמורה לביזה,כסף ורכוש רב לכבוש את הערים המרכזיות בחופי המגרב ולשלוט בם .

כיבוש רודוס היה המתאבן לקראת הקרב הגדול שנערך בחופי האי מלטה . מלטה הייתה המפתח והמקפצה לסולטן לכבוש יבשתית באופן נוח את אירופה המערבית ההבסורגית -ולהישאר בה .
המצור הגדול על מלטה התרחש ממאי -1565 ונמשך עד ספט אותה שנה .בתקופה הזאת ניסה הצבא העות'מאני לפרוץ את חומות מבצרי מלטה כמה וכמה פעמיים אולם נחל כישלון .
וכאן מגיע אחד משיאי הספר: המחבר -קראולי מספר ומתאר את האינטרסים המדיניים והפוליטיים מרמת הסולטן ,המלך
הבסבורגי ,האפיפיור,ואנשי וונציה שהיו נאמנים אך ורק לאינטרסים שלהם ובגדו בכל צד לפי כדאיות המצב .
כמו-כן את המהלכים הצבאיים,יחסי- הכוחות,דמותם של הלוחמים ,מצבי -הרוח,הרעב ,הצמא,הפחד,האומץ והאמונה משני הצדדים.
בעוד שהכבוד של ה"גנרלים העות'מאניים" ופחדם מכישלון הדיווח כלפי הסולטן -עיוות את תפיסת אסטרטגיית הלחימה שלהם ומכאן את יכולתם לפענח את המצב טקטי כדי לנצח ,למול תיאורי הגבורה והיאוש של הלוחמים הטמפלרים ותושבי האי. בשלב מסוים במצור הפכה הלחימה למלחמת חפירות שהיריבים יכלו לשמוע ולראות וכמעט לגעת אחד בשני. קראולי מתאר קטע שבו חייל יניצ'יירי-עות'מני מעניק לחם ויין ללוחם נוצרי גווע ועייף שהיה מולו .
מלטה הייתה קרובה עד למאוד במובן של שעות כדי להיכנע בראשית ספט' לכוחות הסולטן העות'מאני,אולם עזרה של משלוח ספינות ולוחמים נוצריים מסיציליה גרמה לבהלה ולנסיגה בקרב חיילי הצבא העות'מאני מהאי ולחזור לקונסטנטינופול ולדווח לסולטן:"-מלטה יוק" (אין מלטה!) במובן הכוונה כי מלטה לא נמצאה גאוגרפית ,אולם זאת אגדה כי הסולטן עקב אחרי המצור ולא נראה סביר לקבלת הטיעון הזה . בכל מקרה המשפט נאמר לסולטן וראשו של הגנרל התורכי מוסטפה פאשה לא נערף מגופו משום מה .
אין ספק תיאוריו של קראולי נקראים כאן כבעלילה של ספר מתח,דבר רודף דבר ,סיפורים אנושיים של אנשים בתוך מלחמה וסיפורי הגנרליים משני הצדדים .

הקרב השני שבו מתמקד הספר הוא קרב לפנטו .הסולטן סלים כדי לבסס את שלטונו מבית ומחוץ חיפש כיבוש שיעניק לו משמעות ולגיטימציה שלטונית .קפריסין כמו מלטה הייתה השלב הראשון לכיבוש ומשם-ונציה ולמרכז אירופה .

קרב לפנטו היה קרב ימי גדול שהתרחש ב-7 באוקטובר 1571 בין צי "הליגה הקדושה" הנוצרית שכללה את הכוחות המאוחדים של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, לבין הצי הטורקי של האימפריה העות'מאנית, ליד עיר החוף היוונית לפנטו (כיום נפפקטוס }.גם בקרב הימי הגדול הזה הובס הצי העות'מאני.
קראולי מתאר שוב את הקרב הזה כדרמת מתח אנושית ומעצמתית באופן שהקורא חש ומרגיש שהוא הנו חלק ממחשבותיהם,תחושותיהם והתנהגותם של הגנרלים, החיילים פשוטים והאזרחים משני הצדדים .

הממד ההיסטורי החשוב של תוצאות הקרב הזה היו :
מאז התבוסה הזאת לא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי. נשבר כוחה של האימפריה העות'מאנית, במיוחד בחלק המערבי של הים התיכון,כמו כן היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים.

במהלך הקריאה בספר היו לי מספר תובנות :
- רוב המקורות ההיסטוריים שהסופר התבסס עליהם היו מעדויות של הצד הנוצרי. המצאת הדפוס אפשרה לשמר לדורות הבאים את תיאורי ההיסטוריה מהצד הנוצרי .הכותבים הנוצריים ,ממצביאים בקרב וכלה בכותבי- הדיווחים שהצטרפו אליהם או שחיו בקרב הנצורים,בעוד שמהצד העות'מאני יש מיעוט שבמיעוט של עדויות כתובות .לעובדה הזאת יש השפעה כמובן על אופן כתיבתו של המחבר,שכן תיאוריו עד לפרטים הקטנים כולל תחושות ,מצבי-רוח ,שיחות וכו' הנם מעמיקים ומרובים יותר אודות הצד הנוצרי לעומת העות'מאני.

-ואיך אפשר לתאר היסטוריה מבלי להזכיר את היהודים המשולבים בה.
תיאור השתתפות יהודים כיחידים בתוך המהלכים ההיסטוריים הללו ,בשלושה מיקרים שבהם מתוארים היהודים {מהכיוון הנוצרי} ובכולם -היהודי הנו בוגד ,רשע, תעב בצע .

-הראשון- בקרב על רודוס מתואר רופא יהודי שהיה מרגל מושתל של הסולטן במשך שנים באוכלוסיה הנוצרית באי ובזמן המצור נתפס כשהוא יורה בקשת אופקית חץ הנושא הודעה מעבר לחומות ,התוצאה -האוכלוסייה המקומית החלה לדמיין מרגלים בכל מקום בקרבתה.
-השני- כמה שבועות לאחר מכן נתפס יהודי נוסף שהיה משרתו של המזכיר המסדר הנוצרי ואשר שלח הודעה מעבר לחומות ,התוצאה : המזכיר הנוצרי נחשד כבוגד בגין משרתו היהודי -עונה למוות נתלה,מעייו הוצאו ובותרו לרבעים הראש וחלקי הגוף שופדו על חניתות בראש החומות .
-השלישי -בקרב על קפריסין במהלך כיבוש פמגוסטה נתפס המצביא הנוצרי העליון ביותר ע"י הכוחות העות'מאניים הוא עבר עינויים מזוויעים ששיאם - נקשר לעמוד עתיק מסלאמיס {שעומד עד היום }הופשט מבגדיו ,ועורו הוסר בעודו בחיים ע"י קצב יהודי. המצביא מת בטרם הגיע הקצב אל מותניו .גופתו פוחלצה והוצגה בסבבי ראווה מעבר לים .בגין כך
אנשי וונציה לא סלחו ליהודים ,זכרו להם את מעשה הקצב היהודי במצביאם וגרשו אותם מהאי לאחר קרב לפאנטו.

-תובנה נוספת ,מסתבר כי שודדי הים ששלטו בחסותו של הסולטן במשך שנים רבות בחופי הים התיכון ,הנם מקביליהם של ארגוני הטרור במאה שלנו תחת חסות מדינות .העיקרון נשאר אותו עיקרון ,השמות התחלפו.

כמה הערות סביב תרגום הספר ועריכתו :
- התרגום- בכמה מיקרים הרגשתי שהמשפטים אינם קשורים קוהרנטית למשפט שהיה לפניו ולזה שבא אחריו. המשפט נשאר לא מקושר כאילו נתלה והושאר באוויר .לקח לי כמה פעמיים לקרוא שוב כדי להבין את הקונטקסט. מכאן שהיה צריך להיות עריכה לשונית יותר מוקפדת ומקצועית על התרגום .

-לספר מתלווים מפות ואיורים .זוהי מחשבה וכוונה נכונה מצד ההוצאה שהיה בה משום מתן מענה לסקרנותי כקוראת , לעקוב אחרי תנועות ומהלכי הקרבות ע"ג המפות, ולהתוודע לדיוקנאות האישים ההיסטוריים באותם מאורעות.
רק חבל שהמפות וחלק מהאיורים לא היו כלולים בפרקים הספציפיים שעסקו בהם ,ונאלצתי כל הזמן לדפדף בספר הלוך וחזור -מה שפגם במקצת בהנאת הקריאה .

-הכנסת ההערות המקצועיות השייכות למונחי הספינות בים היה במקומו ,כי בכך אפשר להבין את משמעויות סדרי הכוחות ותנועתם של שני הצבאות . הערות הללו יועצו ע"י חבר מהאתר שלנו -פרל,{גאווה}.

לספר נלווים רשימת מקורות, ביבליוגרפיה, ומפתח שמות ועניינים .
עטיפת הספר לקוחה מציור:"The Battle of Lepanto-1571".


אהבתי את הספר ,רותקתי אליו. הספר נכתב בידע ,בפרשנות וברגישות של היסטוריון אבל כמספר סיפורים -מרתק,מותח,וקולח .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על אימפריות הים - הקרב הסופי על השליטה בים התיכון 1580-1521