ביקורת ספרותית על אימפריות הים - הקרב הסופי על השליטה בים התיכון 1580-1521 מאת רוג'ר קראולי
ספר מעולה

---

"בצהרי היום" הוא מערבון מעולה. במשך כל הסרט הצופה מרותק מחכה רק לשעה המסוימת "בצהרי היום" בה יתרחש הדו קרב המכריע בין הטוב לרע ובין החוק לפשע.

"אימפריות הים" הוא ספר היסטוריה מעולה, שלאורכו הקורא מרותק מחכה ל-7 באוקטובר 1571, "צהרי היום" בין ימי הביניים לראשית העת החדשה, בה יתרחש הדו קרב בין שתי אימפריות, בין הרע לרע יותר, בין הטוב לטוב יותר – מי הרע ומי הרע? תחליטו אתם.

קראתי המון ספרי היסטוריה, ו"אימפריות הים" הוא מסוג ספרי ההיסטוריה האהובים עלי ביותר. רוג'ר קראולי, היסטוריון בריטי, מצליח לספר סיפור בצורה מרתקת, מדויקת, מבלי לפול לפח הבדיון או ההגזמה (ואין צורך בכך כי הסיפור ההיסטורי מדהים דיו).
קראולי למד ספרות אנגלית, ומגדיר עצמו גם כהיסטוריון עלילתי, וכנראה מכאן הכישרון הענק שמתבטא בדרך כתיבתו. חיבתו הגדולה לים התיכון, לטורקיה, ואיי הים התיכון בולטת והופכת את הסיפור ליותר ויותר טוב.

בחזרה לעלילה. שתי האימפריות, העות'מאנים המוסלמים, וההבסבורגים הנוצרים, מתגוששות על שליטה, שליטה בים התיכון ובמערב העולם הישן.
בתקופה שאירופה נמצאת עדיין במקומה השולי בהיסטוריה, בפינה המערבית של יבשת קטנטנה, ועומדת מול גל מוסלמי שמאיים לשטוף אותה ומנתק אותה משאר העולם.

הסיפור מתרכז במערכות הימיות המרתקות בין 1521 לבין 1571, חמישים שנה של הורדות ידיים עוצרות נשימה, עד לרגע השיא של אוקטובר 1571.
המלחמה לא נגמרה שם, אולם תוצאות האי הכרעה הללו היו הרות גורל וכנראה הן שמסבירות יותר מכל דבר אחר, איך המקום השולי הזה שנקרא מערב אירופה הצליח לכבוש את העולם לבסוף, וליצור את העולם שמרכזו אירופה, עם האימפריות הספרדיות, הפורטוגליות, ההולנדיות, הצרפתיות והבריטיות, שרק במאה השנים האחרונות הולך ונעלם – פשוט! המזרח חסום, העולם החדש הוא האופציה היחידה.

הסיפור מתרחש כשרק מגלים את "התועלת" הרצחנית שבתותחים חומרי נפץ ורובים, אבל בו בזמן מסתערים בחרבות וכידונים. בתקופה שחיי אדם לא שווים הרבה וזה רגיל, והפסד אומר שעדיף שתמות מאשר תהפוך למנוע אנושי של ספינות אויבך כעבד.
כשטירות וביצורים עומדים במשך חודשים ושנים, ואנשים מתנפצים עליהם בלי היסוס כמו נחשולים.

כל כך הרבה אפשר ללמוד מהסיפור, ולמצוא אנלוגיות לחיינו היום.
איך למשל רודוס, מבצר נוצרי מבודד החזיק כמאתיים שנה, כקוץ בעינה של האימפריה העות'מנית, שהיה נוח כל כך למנהיגיה הנוצרים של אירופה, כי הוא ניקז לתוכו את זעם המוסלמים, ושמר על שאר אירופה לעת עתה. שליטי אירופה למרות שהבינו את חשיבותה של רודוס כסכר העוצר בפני התפשטות העוצמה העות'מנית, לא עשו דבר כדי לעזור לה. המוצב החודר הזה למרות תרומתו האסטרטגית ליציבות נשאר לבדו ולבסוף נפל. מזכיר איזה מוצב חודר מערבי היום במזרח התיכון, שכל כך נוח שהוא שם, אבל כמו אז גם היום נשאר לבדו.

כמו כן אינפלציה, ואסטרטגיות מלחמה, ניהול אימפריה, ומינוי מפקדים, פוליטיקה, ותככים – הכל שם פרוס ממרחק מאות שנים, ומסביר יותר מכל את כל מה שקרה וקורה אחר כך.

אפילו מיגל דה סרוונטס נמצא שם בהופעת אורח, עם חרב בידו, מזלו של דון-קיחוטה שהוא שרד את הקרבות.

מה אגיד, אהבתי בספר את הכל, את העלילה ודרך הסיפור, אפילו הכריכה מדהימה!
מה אבקש עוד? אולי להמשיך להחזיק את הכפפה ולתרגם *עוד* ספרי היסטוריה כאלו – לקראולי יש עוד שני ספרים שאני משתוקק לקרוא אחרי שהתוודעתי לכשרונו והם - Constantinople: The Last Great Siege ו- City of Fortune: How Venice won and lost a naval empire.
החזקתי אותם ביד בביקורי המלא קנאה בעושר הספרים שבמדפי ההיסטוריה ב- Barnes & Noble, אבל החלטתי לתת עוד צ'אנס וזמן למתרגמים לעברית (כי זה עדיין יותר כיף לי – אבל אם לא תהייה ברירה...איום לא סמוי).

בקיצור ספר היסטוריה מעולה, גם וביחוד למי שחושב שהיסטוריה זה לא בשבילו... תנסו.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על אימפריות הים - הקרב הסופי על השליטה בים התיכון 1580-1521