ביקורת ספרותית על פרסי ג'קסון ותקוות האולימפוס - פרסי גקסון והאולימפיים #5 מאת ריק ריירדן

---

בע"ה
"בושתי וגם נכלמתי, כי נשאתי חרפת נעורי." :)
שנים לא קראתי את הספרים האלה. היא נשתקעה מזכרוני לגמרי. אבל אחותי הצעירה הולכת בדרכי המשפחה, הכוללות תאבון בלתי נדלה לספרים וחיבה לפנטזיה בפרט; והמלצתי לה על הסדרות המוקדמות של ריירדן, בידיעה שזו כמות עמודים שאפילו לה ייקח זמן לעכל. :)
אז הספרים האלה חזרו להסתובב אצלנו בבית, ומצאתי את עצמי חוזר לעלעל בהם ולבסוף עובר עליהם מכריכה לכריכה, וכנראה לא רק מנוסטלגיה; ולהלן כמה רשמים, שמעניין מה הייתי חושב עליהם לפני כמה שנים טובות.
אלה ספרים מאוד חינוכיים, בבסיסם; אולי זו אפילו המטרה שלהם. הערכים של הטובים מאוד ברורים ולא מעורערים; הדמויות אולי מציאותיות ואמינות, אבל אין להן דילמות קשות (וודאי בפן הערכי). אני לא בטוח כמה אני מכניס מילים לפה של הסופר, כשאומר שבעצם הסדרה מספרת על הגנת תרבות המערב מפני כוחות אנרכיים ופרימיטיביים; אבל גם אם נימנע מלפרשן את המפלצות והרשעים בסיפור, האידאל של תרבות המערב נוכח מאוד בסיפור.
החינוכיות של הסדרה מתבטאת במיוחד בספר הזה, האחרון; שם שמים על השולחן כמה דברים שעמדו ברקע - ואחד מהחשובים שבהם הוא הרעיון שלכל ילד צריכה להיות משפחה מתפקדת ואוהבת, עם אבא ואמא (כן כן, אבא ואמא). המסר הזה הועבר בצורה יפה ונוגעת ללב, לטעמי; ובגללו הספר הזה הוא כנראה החביב עלי מכולם.
ואם כבר מדברים על הערכים שהוא מחנך אליהם, אי אפשר שלא להזכיר את השינוי המובהק שלהם. כבר בסדרה הבאה, ניכר שהוא מנסה להיות תקין יותר פוליטית - מתוך שש דמויות מרכזיות שנוספו, יש לנו שני היספאנים, אסייאתי, כהת עור ואמריקנית-ילידה; ואיך אפשר בלי להזכיר יציאה מהארון דרמטית של אחת הדמויות מהסדרה הקודמת. בסדרות המאוחרות יותר, שלא קראתי אותן בשלמות, הוא ממשיך את המגמה הזו בהצגת דמויות קוויריות, משפחות שאינן מהדגם המסורתי ועוד.
לא אביע את דעתי על הערכים האלה, ישנים וחדשים כאחד; וגם לא אתייחס לשאלה עד כמה זה משפיע על איכות הכתיבה והאם הרווח שווה את המחיר - לפני הכל, זה גורם לי להרהר על עצם היחס בין כתיבה לשם הכתיבה ובין כתיבה להעברת מסר; ועל ערכים ומוסר בעולמנו הנוכחי, המשתנה במהירות לכיוונים לא צפויים.
אבל בסדרה הראשונה, וכנראה גם השניה, הדילמות האלה פחות באות לידי ביטוי; ולמי שמחפש ספרים קלילים ונחמדים, בלי עלילה או דמויות מורכבות ואווירה כללית חיובית, אז - מי היה מאמין - אני ממליץ על אלה.

» ביקורות נוספות של שאול תליון
» ביקורות נוספות על פרסי ג'קסון ותקוות האולימפוס - פרסי גקסון והאולימפיים #5