ביקורת ספרותית על מפלת גונדולין מאת ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

---

בע"ה
"תמונה אחת הטרידה אותו במיוחד. בתחילה זו היתה תמונה של עלה נידף ברוח, והעלה היה לעץ, והעץ גדל, והצמיח עלים לאינספור ושורשים סבוכים." ("עלה" מאת קטנוני, ג'.ר.ר. טולקין)
איך נוצרת מיתולוגיה? זה מסובך. יש את סיפור הבריאה - איך כל העסק נוצר בכלל; ויש סיפורים שמתארים תופעות טבע ספציפיות - עקלקלותו של הירח, המזלות בשמיים וכן הלאה; זה בהיבט הקוסמי. גם ההיבט האנושי מתחלק לשניים - יש סיפורים על עמים: מי אנחנו, מאיפה הגענו, מה המקורות לשפות ולמנהגים שלנו; ויש גם סיפורים על יחידים, גיבורים מיתיים ששמותיהם מסופרים שוב ושוב בהערצה ויראה.

מיתולוגיה נוצרת בעבודה משותפת. היא מתחילה ברעיונות מבריקים של יחידי סגולה, שמסופרים שוב ושוב בנוסחים ווריאציות שונות; בהמשך אופן הדיבור וההיגוי עשויים להשתנות, וגם שינויים דרמטיים יותר, בתוכן עצמו, קורים. חכמים מאוחרים יותר מתמודדים עם אוסף מסורות ורעיונות סותרים, מנסים לעשות סדר בבלגן.
זה תהליך של מאות שנים, הכולל אנשים וקהילות רבים ושונים.

אבל זה לא חייב לקרות כך. פעם אחת, לפחות, קם אדם אשר הכיל הן את המוטיבציה ליצור מיתולוגיה מאפס - על פרטיה ודקדוקיה שתוארו לעיל - וחשוב לא פחות, את הגאונות הנדרשת לעשות זאת, לגמרי לבד.
שמו ידוע בזכות הסיפורים העצמאיים שכתב, כמו גם עקב עבודתו האקדמית הענפה; אבל אתן ניחוש פרוע, שג'ון רונלד רעואל טולקין ראה את הסילמריליון - במשמעות הנרחבת של המושג, הכוללת את מכלול המיתולוגיה האדיר שניסה ליצור לעולמו - כיצירה העיקרית, ה"מגנום אופוס" שלו, העץ האדיר שעליו עמל קטנוני ליצור.

כמו שהוזכר לעיל, למיתולגיה אין מבנה ותהליך התפתחות מסודרים; וכריסטופר טולקין, בנו ויורשו (ספרותית) של המחבר, הקדיש את חייו כדי להנגיש - בצורות רבות ושונות - את אוסף הכתבים העצום הזה.
הספר שלנו הוא אחד מהמפעלים האלה. הסיפור על גונדולין ומפלתה הוא אחד מהקדומים והיסודיים ביצירתו של טולקין, והוא שוב ושוב חזר והתייחס אליו, שכתב אותו, פיתח רעיונות חדשים לגביו; והספר הזה מציג את שלל הגרסאות השונות, בתוספת הסברים, הערות וניתוחים מאת כריסטופר טולקין (העורך).
מומלץ בחום לכל מי שרוצה לטעום מהרבדים השונים של התפתחות המיתולגיה, לקבל מושג מסוים על איך היא נוצרה ואיך העורך ניסה לעשות בה סדר; אך לתחושתי, התוצאה אינה עומדת כבעלת ערך עצמי, במנותק מהבנת עולמו הכללי של טולקין. (אין זה הדין ב"ילדי הורין", וכנראה גם לא ב"ברן ולותיין".)

כבר הארכתי יותר מדאי, כך שלא אכתוב על הסיפור עצמו; רק אציין שטואור הוא יחיד ומיוחד בין גיבורי העידן הראשון, בכך שהוא לא גאוותן (כתבתי על מוטיב הגאווה קצת בביקורת על ילדי הורין). מדוע? צריך להבין; אולי כי טואור קרוב יותר לעלפים מלבני האדם, ואף לטלרי ולוונייר יותר מלנולדור - וצ"ע, ואכמ"ל, ודו"ק.

» ביקורות נוספות של שאול תליון
» ביקורות נוספות על מפלת גונדולין