בע"ה
"בושתי וגם נכלמתי, כי נשאתי חרפת נעורי." :)
שנים לא קראתי את הספרים האלה. היא נשתקעה מזכרוני לגמרי. אבל אחותי הצעירה הולכת בדרכי המשפחה, הכוללות תאבון בלתי נדלה לספרים וחיבה לפנטזיה בפרט; והמלצתי לה על הסדרות המוקדמות של ריירדן, בידיעה שזו כמות עמודים שאפילו לה ייקח זמן לעכל. :)
אז הספרים האלה חזרו להסתובב אצלנו בבית, ומצאתי את עצמי חוזר לעלעל בהם ולבסוף עובר עליהם מכריכה לכריכה, וכנראה לא רק מנוסטלגיה; ולהלן כמה רשמים, שמעניין מה הייתי חושב עליהם לפני כמה שנים טובות.
אלה ספרים מאוד חינוכיים, בבסיסם; אולי זו אפילו המטרה שלהם. הערכים של הטובים מאוד ברורים ולא מעורערים; הדמויות אולי מציאותיות ואמינות, אבל אין להן דילמות קשות (וודאי בפן הערכי). אני לא בטוח כמה אני מכניס מילים לפה של הסופר, כשאומר שבעצם הסדרה מספרת על הגנת תרבות המערב מפני כוחות אנרכיים ופרימיטיביים; אבל גם אם נימנע מלפרשן את המפלצות והרשעים בסיפור, האידאל של תרבות המערב נוכח מאוד בסיפור.
החינוכיות של הסדרה מתבטאת במיוחד בספר הזה, האחרון; שם שמים על השולחן כמה דברים שעמדו ברקע - ואחד מהחשובים שבהם הוא הרעיון שלכל ילד צריכה להיות משפחה מתפקדת ואוהבת, עם אבא ואמא (כן כן, אבא ואמא). המסר הזה הועבר בצורה יפה ונוגעת ללב, לטעמי; ובגללו הספר הזה הוא כנראה החביב עלי מכולם.
ואם כבר מדברים על הערכים שהוא מחנך אליהם, אי אפשר שלא להזכיר את השינוי המובהק שלהם. כבר בסדרה הבאה, ניכר שהוא מנסה להיות תקין יותר פוליטית - מתוך שש דמויות מרכזיות שנוספו, יש לנו שני היספאנים, אסייאתי, כהת עור ואמריקנית-ילידה; ואיך אפשר בלי להזכיר יציאה מהארון דרמטית של אחת הדמויות מהסדרה הקודמת. בסדרות המאוחרות יותר, שלא קראתי אותן בשלמות, הוא ממשיך את המגמה הזו בהצגת דמויות קוויריות, משפחות שאינן מהדגם המסורתי ועוד.
לא אביע את דעתי על הערכים האלה, ישנים וחדשים כאחד; וגם לא אתייחס לשאלה עד כמה זה משפיע על איכות הכתיבה והאם הרווח שווה את המחיר - לפני הכל, זה גורם לי להרהר על עצם היחס בין כתיבה לשם הכתיבה ובין כתיבה להעברת מסר; ועל ערכים ומוסר בעולמנו הנוכחי, המשתנה במהירות לכיוונים לא צפויים.
אבל בסדרה הראשונה, וכנראה גם השניה, הדילמות האלה פחות באות לידי ביטוי; ולמי שמחפש ספרים קלילים ונחמדים, בלי עלילה או דמויות מורכבות ואווירה כללית חיובית, אז - מי היה מאמין - אני ממליץ על אלה.

אדון ריק היקר- אתה מוכשר.
כן, זו בהחלט הדרך שלי להתחיל את הביקורת.
למה? טוב, פשוט מאוד: אני מתעבת סיפורי מיתולוגיה מכל סוג. ספרים שכתובים בגוף ראשון מעצבנים אותי רוב הזמן. אני לא אוהבת שתוקעים אלים ושאר ישויות רבות עוצמה להפליא בספר- זה מרגיז- ואני ממש, אבל ממש לא מחבבת ספרים שמתרחשים בעולמנו האפרורי....
ובכל זאת- ריק ריירדן גם לי להתאהב בכל הרשימה הארורה >.<
אז, חבוב, מגיע לך כל הכבוד!

ועכשיו לדמויות: פרסי- אני לא מתה עליו בצורה יוצאת דופן, אבל האנושיות שבו מוצאת חן בעיניי. אנבת' נחמדה... תאליה היא אהבת חיי, כנ"ל לגבי ניקו ו-כמובן וכמובן- האל האהוב עליי מאז ומתמיד, האדס!
השאול שולטטטטט!!!
כמובן שלקלאריס ולבית ארס בכלל יש פינה חמה בלבי, ואני חושבת שארטמיס היא דווקא מגניבה למדי. o.O
אני לא מחבבת את זאוס, והרה היא קרצייה P:
טוב, אני חושבת שהעברתי את המסר, ונראה לי שהתירוץ היחיד שלי לביקורת המשונה הזו היא שאני הרוגה מעייפות אבל נלהבת להחריד מהספר הזה, שבדיוק סיימתי לקרוא- ואין לי למי לברבר על זה כי כולם סביבי מנחררים....

ובקיצור נמרץ- ריק הוא גאון והספר מומלץ!

לילה טוב...
zZzZzZzZzZzZzZzZzZzZ

במצב רגיל הייתי אמורה ללכת לישון עוד עשרים דקות, אבל כבר ציינתי שצריכים לעשות בחירות בכל יום? או לפחות חופש של כולם לשבוע? כי אתם יודעים כמה קשה זה ללכת, להכניס פתק לקופסא, ועוד לצאת!! חוצפנים.

טוב, אז תכננתי לנצל את הזמן שלי בצורה הטובה ביותר. מה יותר טוב מכתיבת ביקורת על הספר החמישי של פרסי? ואז לטחון שוקולד בכמויות אדירות, הוו כן D:

קודם כל אבוא ואומר משהו.
איזה מזל אדיר יש לי שלא טרחתי לקרוא את הביקורות לפני הספר, כי הביקורות מוצפות בספויילרים. בכלל לא הולם את אנשי סימנייה (ציניות טהורה), הפתעתם אותי, לא מתאים לכם לכתוב ים של ספויילרים בלי שום אזהרה לקורא התמים (משלבת אצבעות בפרצוף תהומי), אוכזבתי (לא אני לא) מקווה שזה לא יחזור על עצמו (כן זה כן).

אוקיי, אז הנה זה. הספר האחרון בסדרה שמסופרת מנקודת מבטו של פרסי. ביי פרסי =.=
אני אוהבת את פרסי. הוא כזה חמדמד.
כשבאתי לקרוא את הספר לא הייתי בשוק או בהלם או בדרמות שזה נגמר.
~הייתי בדרמות בגלל מה שקורה בסדרה החדשה ושמישהו אתם יודעים מי (ולא, לא וולדרמוט) החליט להיעלם ואז בגלל עוד ספויילרים ללא אזהרה (תודה לכם, אגב!!) גיליתי שנמחק לו הזיכרון, ואני שונאת אתכם כל כך לפעמים!! ><

אין מה לומר, עוד ספר מושלם של פרסי. הפעם הוא לא ממוחזר. הפעם אין נתיב מדויק שאני אדע לאן הוא יוביל אותי.
הספר מתפתח למקומות לא צפויים. מותם של בוגדים, קשיים ואמיתות שמתרחשים בכל מלחמה.
אני מעריצה את ריירדן. את הכתיבה שלו, את העלילה, את הדמויות המקסימות.

אני חותמת סדרת ספרים עם תקווה להמשך.
חלק מההמשך כבר קראתי. חלק נכבד. ואני אמשיך לקרוא עכשיו, אחרי שחתמתי את כל חמשת הספרים.

קשה לשכוח ספרים של ריירדן. קראתי את הספר הזה מלפני חודש, ואני זוכרת את הדברים שקרו טוב מאוד. למרות שהזיכרון שלי פגום.

אז כמובן שאני ממליצה עליו. חמישה כוכבים, שוב. לא הפתעה גדולה.

ספר טוב האחרון בסדרת הספרים פרסי ג'קסון.
ואחריו יש סדרה חדשה בשם גיבורי האולימפוס {ההמשך של פרסי ג'קסון...}

הסוף של סדרת פרסי ג'קסון.
העולם ניצל.
חצויים מתו.
כל התעלומות נפתרות, חוץ מאחת.
הנבואה שמביאה לספר הבא.

אחד הספרים המדהימים ביותר שקראתי, אחד הספרים המרגשים ביותר שקראתי, אחד הספרים המצחיקים ביותר שקראתי.

מי לא מכיר את המשפט "סוף טוב, הכל טוב"?
זאת ההרגשה שהספר נותן, הסוף טוב והכל טוב.
זה אחד הדברים המרגשים והמעצבנים ביותר בספרים, ההרגשה שלא יהיה המשך. שזהו- נגמר.
אחרי הספר הזה הרגשתי ריקנות מסוימת.
זהו? נגמר?
ממש לא.
גם בלי קשר לספרים שיבואו אחרי, הספר מבחינתי לעולם לא ייגמר.
הסדרה לעולם לא תפסיק.


מאוד מומלץ, לכולם!

כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

"תגיד למה בעצם אתם דוהרים תוך כדי תעופה?"בלאקג'ק צהל.למה אנשים מזיזים את הזרועות כשהם הולכים?לא יודע בוס זה מרגיש טבעי".

זה הצחיק אותי.
כפי המסורת, מונטי קמה לה בבוקר ומגלה כי אין לה ספר לסופש!בעיה?! כן. מיד צעקתי לאבא שיקח אותי לספרייה והוא מחכה למטה,אני עולה רצה למדפי הפנטזיה קולטת את הספר ו.. "יייששששש".
אני מדפדפת בספר והוא במצב זוועתי עד כדי מזעזע,משהו אשכרה קרע עמוד אחד והדביק אותו ברשלנות בסלוטפ,אייי הספרייה.
הספר מדהים מדהים מדהים!
לא ירד מהידיים לרגעע ,השעה שלוש לפנות בוקר מחר לסופרלנד עם חברים אבל מונטי בשלה קוראת עד צאת הנשמה !
קורה!הכל בגלל פרסי!אולי תפסיק להיות כל כך מעניין ותכסוך לי שעות על גבי שעות?!
איי
הספר כתוב כל כך טוב שכל דף אני מברכת את שמו של ריק ריירדן, הבנאדם תותח עלל!
אוי פרסי פרסי פרסי,קצת עצוב לסגור ככה את הבאסטה ולעבור לסדרה הבאה

החלטתי לכל ספר לחבר שיר, זאת פעם שנייה כבר..אז חשבתי שלספר מתאיםם השיר Dont speak של להקת נו דאוט.
לא יודעת משהו באווירת השיר והספר מתאימים!חח

מומלץ לאוהבי פנטזיה ולסיפורי ריירדן בפרט (:

לא קראתי את הספר מלא זמן אבל הרגשתי חובה לכתוב על הספר הזה.
בעיקר בגלל שמהסדרה הזאת התחלתי לקרוא פנטזיה ומד"ב...
עד היום אני זוכרת את המשפט שהספר הזה פותח: "סוף העולם התחיל כשפקסוס נחת על המכסה של המנוע שלי"
הספר הזה שונה משאר הסדרה כי הוא יוצא מהמעגל של מסע חיפושים בשביל מטרה דחופה,הוא די לא צפוי
ותמיד יהיה לו מקום חמים בלב שלי:)

זהירות-ביקורת זו שורצת ספויילרים וחפירות תת מיימיות!
זאת ביקורת דבילית ברמות
ספר מקסים מדהים מושלם מהמם וכ'ו..
______________________________________
לפני שנים רבות,בעיר העתיקה ניו יורק פרסאוס ג'קסון הגיבור...
(התחלה מזעזעת)
טוב אז אני אתחיל מ-ה-ה-ת-ח-ל-ה!
עכשיו קבלו את נוגה די אנג'לו לשאת נאום על ספר זה-
מכיאות כפיים
שלום לכולם!!!
אני נוגה די אנג'לו ואני עומדת לברך את גיבורינו-

פרסי ג'קסון-
אתה היית גיבורינו הדגול בזמן מלחמת הטיטאנים,
נלחמת בעוז והצלתה חיים.
בזאת אני מברכת אותך לחיי אושר טובים וארוכים יחד עם אנבת'(אווווו)

אנבת' צ'ייס-
את היית אסטרטגית מדהימה במלחמה זו.
את הפגנת גבורה ואומץ לב לא יאמן.
אני מברכת אותך שכתכנני אולימפוס טוב יותר מקודמו.
ושתזכי לחיי אושר עם פרסי(אוווו)

ניקו די אנג'לו-
אתה חתיך מושלם ברמות!(אופס ניפלט לי)
אוקיי,אני נרגעת.
אתה היית גבור אדיר והצלחת לשכנע את אביך,האדס לעזור לאחיו,האולימפיים.
יחס הכוחות במלחה זו אוזן בזכותך.
אני מברכת אותך לחיי אושר ארוכים ומאושים.(איתי)

סלינה-
את פשוט מטורפת!
מה נראה לך שאת מסתערת על פאקינג לידי!!!
מטורפת!!!
ואת צודקת,לוק ממש מקסים(אופסי..)
אני מברכת אותך בחיי מוות טובים יחד עם צ'ארלס בשדות אלסיום.

קלריס-
יפה!
את הרגת את הפאקינג הלידי שסלינה לא הצלחה להרוג!
ברבו!
סוף סוף ילדת ארס טובה!
ואת צדקת,סלינה הייתה גיבורה!
והיא הרבה יותר טובה מדרו(מאיפה זה הגיע!?)(מהפה שלי)
אני מברכת אותך בלחימה טובה.

רייצ'ל-
כל הכבוד!
יא חתיכת אורקל מושלמת!!
את בת התמותה הכי טובה בעולם!
ולא נורא,את עוד תסיגי בחור!
אני מברכת אותך בחיי אורקל טובים ונבואות טובות!
_________________________________________________________
עכשיו אני יכולה להודות באשמה שכל פעם חיפשתי פרקים שניקו מופיע בהם ו"בדקתי" אותם!
וגם שממש נילחצתי שבסוף הטרול כתב שזה הספר האחרון בסידרה!!!
חשבתי שזה נגמר ככה!!
אבל זה היה פשוט אדיר שהם זרקו את פרסבת' למים!!(חח..)
ואיזה סוף יפה-
" "נתחרה בריצה לכביש?" שאלתי.
"אתה מזה הולך להפסיד." היא פרצה בריצה במורד
גיבעת החצויים ואני רצתי בעיקבותיה.
לשם שינוי,לא הבטתי לאחור.

סוף מקסים לפרסבת',הכל טוב!
(לא בדיוק סוף אבל בכל מקרה!)

אה יואו לוק!
לוק לוק לוק!
איך שכחתי אותך!
אוקיי,נכון רייצ'ל אמרה שפרסי לא הגיבור?
אני חשבתי שניקו יהיה הגיבור!(מה?!)
אבל אז גילו(ספויילר)שלוק הגיבור!
זה היה מוזר מפתיע ואמממ..איך אומרים את זה?!
נו מה הייתה המילה הזאת?
אה אה כן-
מלחיץ!
כולם חשבו שזה פרסי ופתאום כבום!
לוק הגיבור!
רגע וואט?
וואט וואט וואט?
לוק?!
אעאאע!!!
(נו מה,הוא קצת חתיך אחרי הכל!)
אה כן וגם אמא שלו ממש מפחידה.
ושרייצ'ל רצתה להפוך לאורקל?
אמאל'ה!
נשיקה תת מיימית!(וואט?)
אני התחלתי ליפלוט דבים בלי קשר למציאות!!!
היום גמרתי לקרוא את הספר פעם שניה.
וזה ספר פשוט מדהים(נראה לי שכבר אמרתי את זה)

ספר מעולה, במלא מובן המילה. יש בו אחלה סיום בשביל הסדרה האהובה פרסי ג'קסון והאולימפיים.
הספר, כמו כל ספרי פרסאוס ג'קסון, קצר, אבל מאוד איכותי, ומוכיח שלא המשקל קובע.
יש רק דבר אחד שלא אהבתי: הטבילה בסטיקס. אני שונא, אבל פשוט שונא שאחד הגיבורים מושלם, מכל בחינה שהיא. למה לעזאזל אי אפשר להרוג אותו? זה כ"כ אידיוטי, כי לדעתי, עצם זה שהוא פגיע, הופך את הדמות למיוחדת כ"כ.
בכל מקרה, אחלה ספר, מאוד אהבתי.