ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 2 באפריל, 2021
ע"י אביב
ע"י אביב
דיוויד מורל היה בן 27 כשהתיישב לכתוב את רומן הביכורים שלו. מה שקרה לו זו פנטזיה מצד אחד, וטרגדיה מצד שני. פנטזיה, כי הספר שיצא לו הפך לרב-מכר, תורגם למעל 15 שפות, קצר ביקורות מהללות ולדעתי ראוי להיכלל ברשימה של -great american novels. טרגדיה, כי ברור שהסופר שרף את עצמו ולעולם לא הצליח ולא יצליח לשחזר את ההצלחה הזו. וכדי להוסיף חטא על פשע הספר עובד לסרט שהשאיר פירורים בודדים מהעומק המקורי של העלילה והדמויות, שינה את הסוף והשאיר רק אקשן תפל בטעם רע. אלא מה - הסרט הפך לאחד משוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה, התנפח לסדרה של סרטי המשך ולפרנצ'ייז שלם של מוצרים נלווים, גרר אחריו אינספור חיקויים והפך לאחד מעמודי התווך הגדולים של האייטיז, ועם כזו הצלחה לא מתווכחים.
גיבור הספר הוא חייל משוחרר מהכוחות המיוחדים שחוזר הביתה ממלחמת וייטנאם אחרי שעשה שם ניסים ונפלאות, כשהוא סובל מפוסט-טראומה קשה. בחזרה על אדמת ארה"ב הוא מגלה, הפתעה הפתעה, שלאף אחד לא אכפת באמת ממנו או ממה שעשה, ובעוד שהוא שולט במומחיות בכל דרך אפשרית להרוג אדם ולנהל מלחמה, אין לו שום כלים לחיות חיים אזרחיים בחברה שמתייחסת אליו ואל אנשים כמוהו כאל זיכרון טורדני שצריך להדחיק. הפתרון הבלתי נמנע הוא להביא את המלחמה הביתה, וכך נוצר עימות אלים בין הדור של לפני המלחמה לבין הדור שאחריה.
הספר נקרא - the first blood ובתרגום קלוקל לעברית: "משחק הדמים". אבל אנחנו מכירים אותו בתור "רמבו".
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Yudkin
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
מעניין. תודה.
לגבי המלחמה נכון שככל מילחמה היא היתה מזעזעת אך בדיעבד גם היתה מאוד נחוצה:
מלחמת ויאטנם הסירה כל איום לשילטון קומוניסטי בויאטנם. בקוריאה האמריקאים הפסידו בגדול ושילטון קומוניסטי נורא התבסס בסופו של דבר בצפון קוריאה, שלטון המשפיע עד היום על יציבות החיים של כולנו. |
|
|
shila1973
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
בספר, שלא כמו בסרט, קיבל ארט עונש זוועתי הרבה יותר
רמבו שיסף את בטנו בתער בו ניסה הראשון לגלחו. החתך היה עמוק כל כך עד כי מעיו נשפכו לרצפה בתוספת מיצי קיבה... |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ל-shila- אני לא שולל כמובן את דברייך.
ראיתי את הסרט כשיצא ואז נראה לי אקשן ללא תחרות.
ומשקף נאמנה את האווירה העכורה, החיילים שחזרו וזכו ליחס נורא כ'רוצחי תינוקות' (גם ב'פורסט גאמפ') והagent orange דמות השריף בסרט היא לא השלילית ביותר.הוא עושה את תפקידו כפי שהוא מבין גם אם זה לא להתיר לג'ון רמבו לאכול משהו בעיר. מי שממש עיצבן אותי בסרט היה ארט גאלט הסדיסט. קיבל את המגיע לו.. דייויד קרוזו בתפקיד מיטש,לימים הורשיו קיין ב-CSI מיאמי,סדרה שאהבתי מאד. |
|
|
shila1973
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
אני יודעת ראובן,
והרי ראיתי את הסרט למעלה מ 50 פעמים... בעיני הוא היה אחד מסרטי האקשן הטובים שנעשו איי פעם ואין כמו סטאלון לשחק את רמבו, ג׳ון ג׳יי. אינני רוצה להרוס לך מכיוון שאולי פעם תחליט לקרוא אך דמות השריף הינה מאוד עגולה, רצינית וכואבת. עברה כמה מהפכים בחייה וממשיכה הלאה על סוללה חצי מרוקנת. מרתק לקרוא ולהשוות |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ל-shila- בסרט השריף הוא סוג של hill billy טיפוסי.
לא קראתי את הספר ואינני יכול לשפוט. |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
פואנטה-בוייטנאם בזמנו נתפסו מכונות הרג כאלה כנחוצות.
בדיעבד אין ספק שמדובר היה במלחמה מטופשת ומיותרת ששיסעה את ארה"ב. |
|
|
shila1973
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
את הספר קראתי בשעתו באנגלית
ואני זוכרת שהזדעזעתי קשות. היו בו כמה תיאורים מחרידים שנותרו עמי אך אהבתי מאוד את הדמויות ובפרט הזדהיתי עם וויל, השריף, שלא נעשה לו חסד בסרט הקולנוע אך הספר נותן סיבות מעמיקות להתנהגותו. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
קללת הסופרים - לרדוף אחרי זנב ההצלחה של עצמם.
"אחוות הוורד" הצליח מבחינתי הרבה יותר, בטח בהשוואה למכונת ההרג המהלכת הזאת. |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
הראשון מתוך 4 סרטי רמבו.
מיטיב להביא את היחס השלילי של אמריקאים רבים לחיילים ששבו שבורים בגוף ונפש מוייטנאם. |
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
