ביקורת ספרותית על משחק הדמים מאת דיויד מורל
ספר מעולה

---

הספר "משחק הדמים" מאת דיוויד מורל (הוצאת כרם, 1987) מספר על שיבתו של אדם לארצו לאחר שנים רבות שעשה במלחמה. ארץ שהשתנתה ואדם שהשתנה אף הוא. השילוב ביניהם הופך במהרה נפיץ.

ג'ון רמבו שירת בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית ולחם בווייטנאם, "הכומתות הירוקות", ועוטר בעיטור הכבוד של הקונגרס על גבורתו בשדה הקרב. מכונת-ההרג, אשר אומן וחושל בדיוק למטרה זו. "המדריכים שלו דאגו לכך שהם לא יוכלו לחדש לא הרבה. בית-הספר של הכוחות המיוחדים ושמונת הקילומטרים שאילצו אותו לרוץ אחרי ארוחת הבוקר, כשמעיו מתהפכים עם כל צעד אך הוא נשמר לא לחרוג מהשורה מפני שהעונש לכל מי שחרג מהשורה כדי להקיא היה שישה-עשר קילומטרים נוספים. מטפס על מגדלים גבוהים, שואג את המספר הסידורי שלו למשלח, קופץ, רגליים צמודות, כפות הרגליים הכן, מרפקים מכונסים, גופו צונח כאבן והוא צועק "אלף, אלפיים, שלושת אלפים, ארבעת אלפים," קיבתו עולה לגרונו, הקרקע מתרוממת לקראתו והרתמות מטלטלות וזורקות אותו מעלה. שלושים כפיפות מרפקים על כל סטיה מהנוהל, בתוספת כפיפת מרפקים בשאגת "הידד לכוחות המוטסים!" עוד שלושים כפיפות מרפקים אם השאגה היתה חלשה, בתוספת עוד אחת בשאגת "הידד לכוחות המוטסים!" בחדר האוכל, בשירותים, בכל מקום ארבו הקצינים, צועקים פתאום "היכון," והוא מתכופף בחדות לעמידת קפיצה, צועק "אלף, אלפיים, שלושת אלפים, ארבעת אלפים," מתמתח לדום עד ששוחרר, אחר-כך קורא "בוצע, המפקד," ומסתלק בקריאת "לכוחות המוטסים! לכוחות המוטסים! לכוחות המוטסים!" צניחות ביום ליערות. צניחות בלילה לביצות. הישרדות במשך שבוע, כשציודו היחיד הוא סכין. שיעורים בכלי נשק, בחומרי נפץ, בסיור, בחקירה, בקרב פנים אל פנים. עדר בקר בשדה, הוא והחניכים האחרים אוחזים סכינים. מעיים וקרביים מפוזרים על פני השדה, בהמות מפרפרות וצווחות. נבלות חלולות והפקודה לזחול פנימה, לעטוף את הנבלה סביבו, לשטוף עצמו בדם. זו היתה המטרה באימוני הכומתות הירוקות. הם חישלו אותו והיה ביכולתו לעמוד בכל" (עמוד 40).

רמבו הוכשר לכל, פרט לדבר אחד: איש לא לימד את רמבו כיצד לחיות כאזרח בארץ שביקשה לשכוח את וייטנאם ושאין בה מקום לגיבורי האתמול. כאשר הוא מגיע לעיירה קטנה בארצות-הברית בחיפוש אחר חבר לנשק. מתעורר את חשדו של השריף המקומי, וילפרד טיסל, אשר בעברו לחם במלחמת קוריאה ועוטר בצלב השירות המצוין: "לרב-סמל ראשון בחיל הנחתים וילפרד לוגאן טיסל. על גילוי כושר מנהיגות יוצא דופן ונועז נוכח אש אויב עדיפה, נאמר בכתב העיטור. המערכה על מאגר צ'ואיסין. 6 בדצמבר, 1950" (עמוד 29). פשעו היחיד של רמבו בתחילה הוא מראהו. אולם השריף כולא את רמבו, ופקודיו במשטרה מתעללים בו ומעוררים זיכרונות מסיוטים מתאי הכלא של הווייטקונג. הדבר משיב את רמבו למציאות היחידה שהוא מכיר – המלחמה. ובמלחמה אין לרמבו מתחרים.

רמבו הוא מומחה בהסוואה, סיור ושימוש בשטח לתועלתו, כמו גם צלף קר-רוח. שעה שהחליט כי שוטרי העיר הינם האויב, דבר לא יסייע להם. "הכדור הבא עלול לחסל אותו. בבהילות נואשת הסיט מחטים וענפים דקים ותר בעיניו אחר המסוק שריחף ממעל, להביו טורפים את האוויר.
מולו. בגובה בית מעליו. ומבעד לחלון הפתוח של תא הטייס השתרבב ראשו של הצלף. רמבו ראה בבירור את פניו העגולים, גדולי-החוטם, כאשר התכונן האיש לירות פעם נוספת. רמבו לא נזקק ליותר ממבט חטוף. בתנועה חלקה ומיומנת הרים את קנה הרובה לענף שמעליו, ייצב אותו שם, והעלה .על הכוונת את מרכז הפנים העגולים, את קצה החוטם הגדול.
לחיצה עדינה על ההדק. קליעה בול.
בתוך תא הטייס חפן הצלף את פניו המחוצים. הוא מת לפני שהיה לו סיכוי לפתוח את פיו ולצרוח" (עמוד 89).

המאבק המתנהל בין רמבו לבין השריף הוא סיפור מתח פסיכולוגי עוצר נשימה של קרב מוחות וקרב נפשות, עד שאין עוד לדעת מי רודף ומי נרדף. זהו ספרו הראשון, ולדידי הטוב ביותר, של מורל, יליד קנדה החי כיום בארצות-הברית ומשמש כפרופסור לספרות אמריקנית באוניברסיטת איווה. הספר שימש בסיס לסרט עם סילבסטר סטאלון כג'ון רמבו. התרגום, אגב, מצוין. במהלך קריאה נוספת של הספר עלה בזיכרוני דיאלוג מן הסרט "רמבו 3", בו תובע מפקד הקומנדו הסובייטי, "ספצנאז", ממפקדו של רמבו, הקולונל טראוטמן, הסבר מדוע הוא משוכנע כי רמבו יגיע ויחלץ אותו מן השבי. "מי אתה חושב שהאי הזה? אלוהים?"
"לא. אלוהים יגלה רחמים. הוא לא!" משיב לו טראוטמן בשלוות נפש.

מומלץ בחום רב!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על משחק הדמים