“גיבור המותחן "הכחשה מוחלטת" שכתב סופר המתח האמריקני דיויד מורל (הוצאת נירם, 1996) הוא איש המבצעים של הסי.אי.איי סטיבן דקר. עלילת הספר נפתחת ברומא, שם מתנהל מבצע חשאי ללוחמה בטרור שמטרתו איתור וסיכול קבוצת טרור שרצחה את שגריר ארצות הברית באיטליה. דקר "שירת ביחידה הצבאית למשימות מיוחדות, ואחר־כך כסוכן ביון אזרחי" (עמ׳ 66) באגף ללוחמה בטרור בסוכנות הביון המרכזית (CIA). בספר לא נכתב באיזו יחידה שירת ד”

“"משחק הדמים" - " "first bloodאחד הסרטים האהובים עלי, הספר מצויין גם הוא. שניהם צולחים את מבחן הזמן. מומלץ. מחילה מהקוראים הן מבחינת ספויילרים והן מבחינת דילוג בין הספר לסרט, אנסה לציין מה מאיפה, לעיתיים ייתכן ערבוב. ג'ון .ג'י. רמבו, לוחם ביחידה מובחרת - "הכומתות הירוקות", גיבור מלחמת ויאטנם, שמגיע לעיירה נידחת בצפון-מערב ארצות-הברית כדי לחפש את השריד האחרון שנותר מיחידתו. בגדיו המרופטים ושערו הא”

“לא יודע מה נסגר עם הסופר הזה ? ספר עם רעיון טוב אבל כלכך רע ! מתחיל מותח וממשיך עייף , מה זה עייף ? יותר עייף מהמסרק גבות של נוסבאום ! משפחה שבורחת ממתנקשים לאחר שהאב האהבל , כתב משהו על מתנקש כמו אידיוט והתנצל כמו דביל ! לא רוצה לעשות ספויילר אבל מצד שני לא רוצה שתסבלו כמוני ... התינוק מת בהתחלה , אח"כ אישתו , אח"כ הילדה שלו ורק הוא נשאר אם כוונת על המתנקש אבל מחליט לא לירות ! בא לי לירו”

“מכירים את זה, שאתה זקוקים לכמה קלוריות ספרותיות זמינות, וחם מדי להיכנס עכשיו לאיזה משהו שמחייב אותך גם לחשוב? אז הנה. הייתי בספריה. והנה, דייויד מורל, שהוא בדיוק מי שצריך לקרוא כשצריך איזה ספר פעולה לכמה שעות בלי לבזבז תאי מוח, כשעדיין לא יצא הריצ'ר הבא. דאם יו, לי צ'יילד! אז יש כאן סופר, רובן בורן, שעשה את טעות חייו וכתב ספר על מנהיג של איזו מיליציה מחתרתית. התוצאה, מסתבר, כל כך לא מצאה חן בעי”

“גיבור המותחן "הכחשה מוחלטת" שכתב סופר המתח האמריקני דיויד מורל (הוצאת נירם, 1996) הוא איש המבצעים של הסי.אי.איי סטיבן דקר. עלילת הספר נפתחת ברומא, שם מתנהל מבצע חשאי ללוחמה בטרור שמטרתו איתור וסיכול קבוצת טרור שרצחה את שגריר ארצות הברית באיטליה. דקר "שירת ביחידה הצבאית למשימות מיוחדות, ואחר־כך כסוכן ביון אזרחי" (עמ׳ 66) באגף ללוחמה בטרור בסוכנות הביון המרכזית (CIA). בספר לא נכתב באיזו יחידה שירת ד”

“"משחק הדמים" - " "first bloodאחד הסרטים האהובים עלי, הספר מצויין גם הוא. שניהם צולחים את מבחן הזמן. מומלץ. מחילה מהקוראים הן מבחינת ספויילרים והן מבחינת דילוג בין הספר לסרט, אנסה לציין מה מאיפה, לעיתיים ייתכן ערבוב. ג'ון .ג'י. רמבו, לוחם ביחידה מובחרת - "הכומתות הירוקות", גיבור מלחמת ויאטנם, שמגיע לעיירה נידחת בצפון-מערב ארצות-הברית כדי לחפש את השריד האחרון שנותר מיחידתו. בגדיו המרופטים ושערו הא”

“לא יודע מה נסגר עם הסופר הזה ? ספר עם רעיון טוב אבל כלכך רע ! מתחיל מותח וממשיך עייף , מה זה עייף ? יותר עייף מהמסרק גבות של נוסבאום ! משפחה שבורחת ממתנקשים לאחר שהאב האהבל , כתב משהו על מתנקש כמו אידיוט והתנצל כמו דביל ! לא רוצה לעשות ספויילר אבל מצד שני לא רוצה שתסבלו כמוני ... התינוק מת בהתחלה , אח"כ אישתו , אח"כ הילדה שלו ורק הוא נשאר אם כוונת על המתנקש אבל מחליט לא לירות ! בא לי לירו”

“מכירים את זה, שאתה זקוקים לכמה קלוריות ספרותיות זמינות, וחם מדי להיכנס עכשיו לאיזה משהו שמחייב אותך גם לחשוב? אז הנה. הייתי בספריה. והנה, דייויד מורל, שהוא בדיוק מי שצריך לקרוא כשצריך איזה ספר פעולה לכמה שעות בלי לבזבז תאי מוח, כשעדיין לא יצא הריצ'ר הבא. דאם יו, לי צ'יילד! אז יש כאן סופר, רובן בורן, שעשה את טעות חייו וכתב ספר על מנהיג של איזו מיליציה מחתרתית. התוצאה, מסתבר, כל כך לא מצאה חן בעי”