ביקורת ספרותית על ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

בעולם בו מידע הוא המשאב היקר ביותר, שני גופים, "המערכת" של הקלקוטקים ו"המפעל" של הסמיוטקים, נאבקים זה בזה. גיבור העלילה, הוא קלקוטק שתפקידו להצפין מידע, ובכך לשמרו. אולם מתברר שהגיבור מתקיים בעולם נוסף, שהקשר בינו לבין העולם הראשון נסתר בהחלט.

העולם השני אפוף מסתורין ופליאה, נטול זמן או רוע. הגיבור נחשף אט אט לטיבו, לפשטות ולמורכבות המתקיימות בו במקביל.

היצירה פורשת לפנינו את עלילת הגיבור בשני העולמות ומעלה תהיות בנוגע לקשר ביניהם - השערותיי לאורך הקריאה – עבר והווה שקשה להבחין ביניהם, ייצוג לחיי הגיבור וייצוג לחיי צלו (נפשו) או עולם המודע של הגיבור אל מול עולם התת-מודע (נדמה שפגעתי באחרון).

על מנת להצפין מידע, יצר הפרופסור, עילוי בתחומו, מערכת קוגניטיבית נוספת מלבד מערכת המודע והתת-מודע המוכרת, המשתנה ומתעצבת בהתאם לחוויות חיינו. הפרופסור מצא שיטה להקפיא בזמן את התת-מודע (כך שלא יהיה חשוף לשינויים), ולטמון בתוכו את הנתונים שכה חפצים להסתיר. "ליבת התודעה" או "הקופסה השחורה", לדבריו, היא השלב הבא באבולוציה של שימור ואבטחת מידע.

אולם הפרופסור השתעמם, ויצר לנחקריו מערכת קוגניטיבית שלישית – ייצוג ויזואלי לנפש, כמו סרט אותו הוא ניסה לערוך, עם דמויות ועלילה המייצגים את הנפש עצמה.
שלושת המערכות הקוגניטיביות הושתלו למועמדים הבכירים במסגרת ניתוח, במהלכו הוטמנה קופסה האחראית לחיבור ביניהם ולהפרדה. ומה קורה כשהקופסה מתקלקלת? המערכת הקוגניטיבית הראשונה (המציאות), מתחברת בטעות למערכת השלישית (ייצוג הנפש). זהו העולם בו עתיד הגיבור להיתקע.

יותר ממחצית הספר עבר עלי בשיממון יחסי, אבל אז הגיעה התפנית בעלילה.
כותרות הפרקים היו סתמיות בעיניי, באותה מידה יכול היה מורקמי למספר את פרקיו. אולם בשלב מסוים, שמתי לב למגמתיות - כותרת בת שלוש מילים עבור הוויה אחת, וכותרת בת מילה עבור האחרת. מין קידוד פנימי של מורקמי שגם עליו עלינו לתת את הדעת. אותה חלוקה (3 ל1), מופיעה גם בשם היצירה – "ארץ פלאות קשוחה" (3) ו"סוף-העולם" (1, בסמיכות).

קשה להתחבר לדמויותיו של מורקמי, כך היה עבורי מאז ומעולם, אבל הגיבור כמו היצירה כולה, התאפיין בסרקזם משובח, מעלה חיוך.
הרעיון בלב הסיפור ראוי לשלל שבחים על היצירתיות שבו (כיאה למורקמי), הוא היה מרתק בעיניי, ובקלות יכולתי לראות כיצד כריסטופר נולאן הופך אותו לעוד סרט עטור פרסים (סטייל "inception" או "interstellar").

דמותו של הקולונל התחבבה עלי, כמו גם דמויותיהן של שתי הספרניות.
אם כלל הבריות בסוף העולם הן תולדה של נפש הגיבור, מהו הוא בדיוק השוער? טרם הצלחתי לפענח את טיבו המרושע.
סוף הסיפור הפתיע אותי, גם מאחוריו עומדת מחשבה מעוררת הערכה.

מרגש בלי להיות רגשני כתבו בתקציר, ודייקו למדי.

ארבעה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם