ביקורת ספרותית על מלחמת הזומבים הגדולה - עדויות בעל פה מהמלחמה בזומבים מאת מקס ברוקס

---

קראתי את הספר פעמיים. בפעם הראשונה אהבתי אותו והמשכתי הלאה. בפעם השנייה קראתי אותו בגלל שסגר ולא נשאר לי מה לקרוא אז התחלתי לקרוא ספרים שוב.
גליתי שהוא גאוני.
אין ממש ספויילרים כי זה לא באמת ספר שאפשר לעשות לו ספוילרים. מה קורה בסוף ברור כבר מהאקספוזיציה. אבל בכל זאת, אני חושפת פרטים מהעלילה. אז... נקודות
.
.
.
.
.
לקרוא את מלחמת הזומבים הגדולה בזמן הקורונה זו חוויה אחרת. כל ניסיון הטיוח בהתחלה בסין. חברות התרופות שמנסות להוציא פתרונות שאפשר למכור (גם אם הם לא יעילים)כמה שיותר מהר. ההתקדמות של המחלה כשבהתחלה שומעים רק על משהוא רחוק שקורא במדינות אחרות ואז על כמה מקרים קרובים ופתאום זה מתפרץ אצלנו. הכל הרגיש די מוכר.
הספר בנוי בצורת ראיונות עם מגוון אנשים שחוו את הזוועה במקומות שונים ומנקודות מבט שונות ומראה יפה כמה הדברים נראים שונים ממקומות שונים.
הדמויות כל כך אמינות שלמרות שאף אחת לא מלווה אותנו יותר מראיון לא ארוך, אתה ישר מפתח רגש כלפיה.
מה שחסר לי בספר זה המימד הרגשי. בכל הראיונות אין אפילו אחד שנאלץ להרוג אדם אהוב כי הוא נגוע. תמיד הזומבים הם האחרים. הזוועה האמיתית בזומבים היא שאלו השכנים שלך, החברים שלך, ההורים או הילדים שלך. ואת זה הספר מפספס.
ובקשר לפרק על ישראל. אין מצב. מילא שישראל תוותר על כל השטחים כדי ליצור רצף טריטוריאלי שקל להגן עליו מפני זומבים, אבל שתחיל את זכות השיבה לפלסטינים מכל העולם בזמן שיש מגפת זומבים? איפה ההיגיון?
אבל כמובן יש שם גאווה ישראלית בסגנון ביבי "אנחנו היינו הראשונים לזהות" "מנהיגי כל העולם מתקשרים לשאול איך להתמודד עם הזומבים" שזה די מצחיק

» ביקורות נוספות של אזדרכת
» ביקורות נוספות על מלחמת הזומבים הגדולה - עדויות בעל פה מהמלחמה בזומבים