ביקורת ספרותית על אני קלודיוס - כריכה קשה מאת רוברט גרייבס
ספר מעולה

---

בזמן הקורונה נגמרו לי הספרים (למרות שדאגתי להצטייד) וזה אילץ אותי לקרוא ספרים שהיו לי בבית שוב. אני שומרת בבית רק את הספרים שאני אוהבת במיוחד ואחד מהם הוא "אני קלאודיוס". עברו בערך 15 שנים מאז הפעם האחרונה שקראתי אותו וזו דעתי עליו בקריאה חוזרת.
בפעם הראשונה שקראתי אותו הייתי באמצע התואר הראשון בהיסטוריה ונאבקתי בהבנה של מי נגד מי בראשית הקיסרות הרומית (זה ממש לא קל, בעיקר כשלכולם שם יש את אותם השמות) והספר הזה ממש עשה לי סדר בראש. הרבה יותר קל לזכור לאיזה דרוסוס או גאיוס מתכונים אחרי ששמעת עליו קצת רכילות. עכשיו, שאני כבר די רחוקה מהתואר הבנתי כמה הספר הזה קשה ולמה אנשים שהמלצתי להם עליו נהנו פחות ממני. הספר עמוס בדמויות, תיאור מנהגים ואירועים היסטוריים ואם אין לך שום רקע, אתה עלול ללכת לאיבוד. גם הכתב הקטנטן לא ממש מקל על הקריאה-אולי בתרגום החדש זה יותר טוב.
אבל למרות שזה לא ספר קל, עדיין נהניתי בטרוף. הוא עדיין הרומן ההיסטורי הטוב ביותר שנכתב אי פעם לדעתי. ואלו הסיבות:
דבר ראשון היסטוריה:
הוא מטורף הרוברט גרייבס הזה. איזה מחקר מקיף ולא יאמן הוא עשה כדי לכתוב את הספר הזה. הכל מדויק. אם הוא כותב שמשלוח כלשהו התעכב בגלל מרידה במצריים, הייתה באותה שנה מרידה במצריים. הוא מתאר ארוחה, לא תמצא בה מאכל אחד שלא הוזכר בתיאורים רומים (בניגוד לכל העניים בימי הביניים שאוכלים תפו"א או תירס במלא רומנים "היסטוריים"). התיאורי בניה, האישים והביגוד. הכל מדיוק. אחרי שקראתי לא מעט רומנים היסטוריים שהמחבר שלהם ידע בערך מה קרה באותה תקופה ולא טרח לברר פרטים ממש, הספר הזה ממש מעורר הערצה.
דבר שני, רוח הזמן.
בלא מעט רומנים היסטוריים הגיבורים הם בעלי חשיבה מערבית וערכים מודרניים לחלוטין. הפמיניסטיות מדברות כאילו כבר קראו את וירג'ניה וולף וסימון דה בובאר. אלו שכופרים בכנסיה חושבים כמו אדם חילוני מודרני והדמיות הטובות לעולם לא יפלו להט"בים או בני מיעוטים. ואם מישהו כבר מתנהג כבן תקופתו הוא תמיד צריך להסביר למה הוא משתמש בעבדים/ הורג כופרים/ צד חיות בר/ ועוד. למרות שלאנשי התקופה העניין לא מצריך אפולוגיטיקה. גרייבס לא נופל במלכודות האלו, קלאודיוס לא מסביר או מצדיק צפייה בגלדיאטורים, זה פשוט משהו שהוא עושה. כשהוא מבקר לחימה של שבויים בחיות בר הביקורת היא על עלות החיות. הוא מתואר כאיש רציונלי, אך הוא מתיחס ברצינות לאותות לנבואות. יש כותבים שרואים בכך שרומאים דחו קרבות או הסכמים בגלל אותות למיניהן הוכחה לזה שהם האמינו בכשפים והיו לא רציונליים. וזה ממש לא כך, הם יכלו לתכנן תוכניות מדויקות וגאוניות ולהתייחס לפרמטרים רבים וביניהם גם לאותות כי זה היה מערך האמונות שלהם. אני חושבת שזה הספר היחיד שבו מצליחים לתאר את הדמות של בן הזמן באופן שלם כזה.
הסיבה השלישית והחשובה ביותר שהספר הזה הוא מושלם היא הדמויות.
הדמיות שלו עגולות כל כך ואמיתיות כל-כך שקשה להאמין שלא היו בדיוק כך במציאות. הדמויות מוציאות ממך רגש טהור. לפעמים של שנאה ולפעמים של הערצה אך הנפלאה מכולן היא כמובן הדמות של קלאודיוס. הסופר לא מנסה לעשות לה שום אידיאלזציה אלא לתאר אדם שלם, הוא מתאר את עצמו כנלעג אך גם כחכם למדי. הוא מראה איך במקרים רבים היה האדם הנכון במקום הנכון אבל גם איך הוא עשה טעויות מפגרות. כל פעם שהוא מנסה ליצר מעמד מכובד ומלא הוד, הוא מצליח לפשל ולהפוך אותו למגוחך בצורה כל כך אמיתית ומעוררת הזדהות שזה נהדר. הוא גאה בחוש ההומור שלו ומספר בדיחות קרש כמו דוד זקן, הוא מספר כמה הוא נדיב ולא חושב פעמיים שצריך לעזור כלכלית לחבר בעת צרה, אבל הוא לא מתאפק ומזכיר בנקדנות בכל מיני נסיבות שעדיין לא החזירו לו את הכסף. הסצנה שבה והא לא מצליח להתאפק ומתגלגל מצחוק בזמן שהוא צריך להקריא לפני קהל היא הסצנה שאני הכי מזדהה איתה בכל הספרות כולה.

» ביקורות נוספות של אזדרכת
» ביקורות נוספות על אני קלודיוס - כריכה קשה