ביקורת ספרותית על אבן מקיר מאת מריה ברבל
ספר מעולה

---

החיים בקטלוניה הכפרית בתחילת המאה הקודמת ועד למלחמת האזרחים האכזרית שהסתיימה במשטר הפשיסטי תחת שלטון פרנקו, מסופרים דרך עיניה וזכרונותיה של גיבורת הסיפור קונשה.
הספר מחולק לשלושה חלקים כאשר כל חלק מוקדש לתקופה אחרת בחייה לפי סדר כרונולוגי: תקופת הילדות, תקופת הנערות והבגרות וכלה בתקופה בה קונשה כבר זקנה (או לפחות כך היא מרגישה), אם לילדיה הנשואים וסבתא לנכדים.

קונשה, בת חמישית למשפחה כפרית קשת יום, עוברת בילדותה לחיות בביתה של דודתה החיה בכפר אחר יחד עם בעלה המבוגר ממנה בשנים רבות. המעבר, שנועד להקל על משפחתה מבחינה כלכלית, משרת את שתי המשפחות שכן הדודה ובעלה חשוכי ילדים וכך בפועל קונשה הופכת לבת בית וליד ימינה של דודתה בכל מה שקשור בעבודות הבית והשדה היום יומיות.
בהמשך מתארת המספרת את סיפור אהבתה לז׳אומה, נישואיהם וחיי השגרה בכפר בביתה של הדודה.

אם אתם מתרשמים עד כה שבעצם מדובר בשעמום אחד גדול, אז זהו שממש לא. הקריאה אמנם מצריכה סבלנות כיוון שהקצב איטי ותואם את חיי השגרה בכפר, אבל הקריאה שוטפת, הכתיבה ישירה וכנה ואותי היא כבשה.

החלק השלישי בסיפור, שהוא גם המעניין ביותר, מתחיל בתיאור עולמה של קונשה ושתי בנותיהן, אשר מתהפך עליהן בשל מעורבותו של בעלה ז׳אומה במלחמת האזרחים ומסתיים כאמור בתקופת זקנתה.
.
הקצב האיטי כאמור והכתיבה המאופקת והאמינה, בסופו של דבר משרתת את הסיפור כולו ובמיוחד את חלקו האחרון. בהקשר זה מעניין שתיאור מלחמת האזרחים כמעט ואינו קיים ומה שנכתב ממקוד בהקשר של קונשה ומשפחתה. גם חלק זה, למרבה ההפתעה, ממשיך את אותו איפוק, לכאורה חסר רגשנות אבל זה רק לכאורה. אני הרגשתי הזדהות עם המספרת וסגנון הכתיבה הנ״ל במבט לאחור תואם את אישיותה הכנועה והצייתנית הטבועה בה מקטנותה.

זהו מסוג הספרים שרק לאחר סיום הקריאה אתה מפנים עד כמה מדובר בספר מעולה ובסופרת גדולה ובהזדמנות זו גם אציין שהשורה האחרונה בספר היא אחת המרגשות שקראתי.
לסיום, מומלץ במיוחד לקרוא את אחרית הדבר של המשורר והמתרגם הרב לשוני והמעולה רמי סערי, שמזמן הייתי מעניק לו את פרס ישראל על מפעל התרגומים שלו לעברית משלל השפות בהן הוא שולט.

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על אבן מקיר