ביקורת ספרותית על אבן מקיר מאת מריה ברבל
ספר בסדר

---

ברבל מביאה את סיפורה של אישה כפרית מקטלוניה העוזבת את בית הוריה בגיל 13 ועוברת לגור אצל הדודה והדוד חשוכי הילדים, לעזור להם במשק ביתם. מגיל קטן חונכה קונשה, יחד עם חמשת אחיה ואחיותיה, לעבוד ולחסוך. זו הייתה מהות ותמצית החיים בבית איכרים, דבר שגזל מאמה את עיקר מרצה ותשומת לבה, שגם לא נהגה להחצין רגשות ולהרעיף גילויי חיבה מיותרים. הפעלתנות במשק הכפר החקלאי של הדודים מרחיקה אותה מכל סוג של רחמים עצמיים והמשמעת הנוקשה של דודתה, שאין להמרות את פיה, הופכים אותה לאישה צייתנית. המפגש של קונשה עם ז'אומה, בחור צעיר ומרדן, בעל רוח חופשית שהשכיל לפלס את דרכו בחיים ולא להתפרנס מנחלת הוריו, שכן בהיותו הבן השני נבצרה ממנו הירושה, פוקח את עיניה לחשיבות סדרי העדיפויות בחיים. ז'אומה מרומם את רוחה וגורם לה להכיר בערך האדם: " קודם כל אנשים. ורק אחר כך העניינים". כי אותה לימדו שדווקא ההיפך הוא הנכון :" רק משקיבלו האדמה והחיות את שלהן, מגיע תור האנשים". ברבל דואגת גם להעביר ביקורת על מעמדה הנחות של האישה, שלא עושה פחות מגבר, והחשיבות הרבה שמעניקה הסביבה הכפרית להולדת בן זכר, יורש: "האישה מביאה ילדים לעולם, מגדלת אותם, קוצרת בשדה, מטפלת ברפת, בלול ובארנבים. היא גם דואגת לכל מלאכות הבית ועוסקת גם באינספור דברים אחרים: מטפחת את גינת הירק, מכינה שימורים, עושה נקניקים.... ומה עושה הגבר? מציג עצמו בכל מה שקשור לקשריו של המשק עם העולם החיצון". "..... בשום דבר לא ניכר שהגבר עושה יותר או עולה בדבר מה על האישה, ובכל זאת חזרו הכל ושיננו: איזה מין משק שאין בו גבר? ואילו אני חושבת: איזה מין משק זה שאין בו אישה?".

סיפור יפה, פשוט ונקרא בקלות על זיכרונות חייה של אישה, מילדות ועד זקנה, החווה גם את מאורעות מלחמת האזרחים בספרד. הכתיבה מתונה ומאופקת, דבר שלא תמיד מתכתב עם האירועים והחוויות שעוברים על הגיבורה ודורשים תיאור רגשי. יש ספרים שהתמציתיות והאיפוק שלהם מהדהדים עוצמה פנימית שקטה ומייצרים תחושה מקרבת. לא כך הדבר בספר זה. ברבל אינה מצליחה לפתח בקורא איזה סוג של תחושת מעורבות במתרחש. תחשבו על מסמך תיעודי של קורות חיים – ממוקד, מדויק וענייני – ללא כל קישוטים וסממנים רגשיים, ושהמקסימום להפיח בו חיים הוא על ידי פונט צבעוני, גרפיקה מיוחדת או פעילויות ייחודיות ולא שגרתיות (של תחביבים או התנדבות) רק שכאן הוא כתוב בגוף ראשון, מפורט ומעניין יותר אבל תחושת הריחוק נותרת בעינה.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על אבן מקיר