אין כמעט סופרי מד"ב כמו היינלין
תמיד הוא מגלה (גילה יותר נכון) דברים חדשים על האנושית וגם עלינו (כמה שאנחנו צבועים, שבירים...)

"השערה מציאותית על ארועים עתידיים אפשריים, המבוססת בצורה מוצקה על ידע והכרות של העולם האמיתי...תוך הבנת הטבע וחשיבותו..." זו ההגדרה של היינלין למדע בדיוני, ז'אנר בו היה אחד המשפיעים. הז'אנר הזה הוא די עתיק אבל קיבל תאוצה באמריקה של שנות השלושים והלאה (בערך, בערך...אל תתפסו אותי במילה...) אני מתארת לעצמי שפריחת הסיפורים המדהימים של אותה תקופה - וסיפורי המדע הבדיוני בכללם - היתה קשורה לחיפוש בידור בתקופה בה הבידור היה במשורה ושעות הפנאי הלכו והתרבו.

ולנטיין מיכאל סמית - מייק בשבילכם - הוא אדם שחי והתחנך מרגע היוולדו במאדים בחברה מפותחת פי כמה מהחברה האנושית, ומובא לכדור הארץ על ידי ספינה שביקרה במאדים ונתקלה בו. ההנהגה בכדור הארץ, שאינה מכירה את תרבות בני המאדים, ומרגישה עליונות בסיסית של בני האנוש על תרבויות זרות, אינה מבינה את התנהגותו ותופסת אותו כאיום. תושבי כדור הארץ פשוט חילקו את היקום והחוק מאפשר לראשון שהגיע למקום להכריז עליו כשלו, והתעלמו בהתאם למסורת ארוכת שנים מקניין של אחרים שהיו באותו מקום קודם. לפי חוקי בני האנוש הוא יכול להחשב "הבעלים" של המאדים. הניסיון הראשון של ההנהגה הוא לרמות אותו (משהו כמו החרוזים הצבעוניים שניתנו לאינדיאנים תמורת אדמותיהם) ואם זה לא מצליח, ינסו להשמיד אותו ואת האיום הגלום בו.

היינלין כדרכו כורך יחד סיפור הרפתקאות מעניין עם משנה חברתית סדורה הכוללת התנגדות עזה לסמכות המדינה על הפרט (כאמריקאי, יליד מיזורי, בעל השכלה ושירות בצבא זה לא מפתיע) התייחסות למוסכמות חברתיות - הספר הזה נחשב לאחד הבולטים שהובילו את המהפכה המינית של שנות השישים, אמונה ביכולתו של היחיד להתמודד עם מוסדות המדינה ואף לנצחם (הא!!!), התנגדות עזה לעירוב דת ומדינה, ולגלוג על תרבות "הקודקודים" המוקפים בכל כך הרבה עוזרים-מזכירים-מאבטחים שמי שמחליט למעשה על המדיניות הם העוזרים, לא הנבחר...

אהבתי את הספר גם בקריאה הנוכחית שלו. השתעשעתי קצת מהעולם של שנות החמישים (הספר יצא לאור בשנת 1961) שלמרות שהוא מנסה לנבא את העתיד - כשראש המדינה מחכה לטלפון עליו פשוטו כמשמעו לשבת ליד המכשיר... למרות שספורי מדע בדיוני מתאפיינים בכך שהם מכניסים את הקורא לעולם אחר שעליו להתרגל לחוקיו, קראתי את התאור של אשת ראש המדינה המעלה ומורידה אנשי צוות ושרים, זאת שכל אנשי הממשל מפחדים ממנה ויודעים שעליהם ללקק לה אם הם רוצים להמשיך להיות בכירים ומשפיעים, ופתאום הרגשתי כל כך בבית...

*

גר בארץ נוכרייה נחשבת לעבדותו המבריקה ביותר של רוברט היינלין(1907-1988), ספר זה יצא ב1961 לאחר "לוחמי החלל" (ולאחר שהיינלין הואשם בדעות פאשיסטיות בגינו), והפך לגמרי את הקערה על פיה .
לספר יש כל כך הרבה רבדים כשניסיון לנתח את הספר ברובד אחד, מיד נוגעת ברובד אחר, הבא ננסה לפרוס את הספר דק דק ורק לצורך מבני, נחלק אותה לרבדים שונים, התמונה בספר היא כאמור חיבור הרבדים לתמונה אחת.
עלילת הבסיס(ספויילרים):הספר מספר את סיפורו של ולנטין מיכאל סמית(המכונה מייק), בן אנוש אשר הוריו מתרסקים במהלך משימה כושלת על המאדים, התינוק הוא הניצול היחיד. התינוק גדל אצל בני המאדים עד בגרותו ושב לכדור הארץ (כבן אנוש אמנם) אולם זר מוחלט לתנאים, לחברה, ואפילו לשפה – אכן זר בארץ זרה.
האחות הרחמנייה , גילאן בורדמן מבינה עד מהרה שהזר הופך לאיום על בעלי ה"הון שלטון" של כדור הארץ היות ובמצבו החוקי הוא נחשב לבעלים של כוכב הלכת "מאדים". גילאן מבריחה את מייק החוצה מבית החולים. בעזרת ידידה העיתונאי בן קקסטון החבורה בורחת ומוצאת מקלט בבייתו רחב הידיים של הסופר (המיליונר) ג'באל הרשו, שם מסתגל מייק לתנאים ומתחיל (במהירות על טבעית) ללמוד על כדור הארץ, במהרה מובן לכולם כי מייק מסוגל בקלות לבצע פעולות שמוגדרות על ידינו כ"ניסים" כגון הזזת חפצים בכוח המחשבה או העלמת חפצים.
סמית אוסף סביבו מאמינים ומייסד את "כנסיית כל העולמות", ומייסד כחברה אשר מאמצת אליה את התרבות המאדימית, תרבות אשר אמות המוסר שלה שונות לחלוטין מתרבות כדור הארץ ומושגים כמו הוללות מינית, נודיזם או קניבליזם מוגדרות כנורמות לצד פתיחות מוחלטת.
הכנסייה צוברת לה איבה בעיקר מצד הכנסייה השמרנית (המכונה בספר הכניסיה הפורסטרית) , מיקומם מתגלה וה"קן" מוצת, המון זועם מקיף את המלון שבו מייק נימצא, ובדיאלוג האחרון עם הרשו שוטח בפניו מייק את עקרונותיו משנתו ואז יוצא אל הקהל, שם עובר לינץ אכזרי ומחוסל, חבריו אוכלים את גופתו ומייק עולה השמימה ופוגש את פוסטר המלאך.
עבודה נאה של ניתוח העלילה ברובד בגלוי נעשתה כאן, כולל מראה מקומות ועמודים לצד סיכום ממצה של "התרבות המאדימית"
https://www.hayadan.org.il/stranger-in-a-strange-land-2201113
הנגיעה בדת :
כותרת הספר לקוחה מספר שמות (פרק ב), כאשר משה בורח מארץ מצריים כדי להתחמק מפרעה לאחר שהרג איש מצרי וטמן אותו בחול, בארץ מדיין מתחתן משה עם ציפורה אשר יולדת לו בן "ויקרא את שמו גרשום, כי אמר "גר הייתי בארץ נוכרייה". הספר נוגע, לא נוגע כל העת בדיון פילוסופי תאולוגי על מהות הדת, על מושגים של טוב ורע ועל כוחות או חוסר כוחות האל. העלילה שתוארה קודם לכן היא רק כסות חיצונית, קליפה ותו לו, לסערה סביב אמות המוסר של החיים המודרניים, שעל כולם מנצחת הדת. כמעט כל החיים על פני כדור הארץ מוצגים בספר כבעייתיים , הדת האנושית מוצגת בספר בצורה נלעגת וחומרית ושונה לגמרי מאמות המוסר הגבוהות המתוארות (לשם השוואה כמובן) מול "הדת של מייק".
מייק הוא סוג של נביא, סוג של "אל" בעל כוחות מיסטיים חזקים, אין הסופר מכביר מילים על מוצא כוחות אלה והמציאות משוטחת לנו כעובדה מוגמרת שאדם בעל אמונה וחינוך מאדימי מסוגל להעלים חפצים או אנשים, ללמוד מאות ספרים תוך דקות וכדומה.
"אתה הוא האלוהים" – תפישה זו אשר חוזרת לכל אורך העלילה , מוצגת על ידי מייק כעובדה ברורה, בכל אחד מאיתנו לא קיים רק "ניצוץ אלוהי" או שבריר של צלם או דמות, אנחנו אלוהיים בעצמינו, העבודה שטרם גילינו אותה או חווינו אותה נעוצה בחוסר יכולתנו להבין או להפנים את המסרים (אשר ניתנים בחינוך המאדימי). המשמעות של "אני הוא האלוהים" היא האחריות שאנו נושאים למעשינו והיכולת (או אי היכולת במקרה של אדם מין הישוב) להבין את משמעות מעשינו. התפסה הדתית המוצגת בספר כה עמוקה עד שבהשפעת הספר נוסדה כת של ממש המכונה "כנסיית העולמות" כת אשר מאמצת חלקים מתוך תורתו של מייק המאדימי – חלוקה לקינים, טקס המים המסורתי וההבנה שבכל אחד מאיתנו יש את אלוהים. ממדע בדיוני לדת?! מוזר ומעניין , לא מעט שנים לאחר מכן סופר מדע בדיוני אחר לגמרי יסד דת אחרת (האברד \סיינטולוגיה)
פעולת ה"גריקה" – הפועל לגרוק To Grok הינו מטבע לשון ופועל שמגיע ממאדימית, הפועל מדבר הרובד הגלוי על "שתיית מיים" אבל כוונתו האמיתית היא להבין לעומק ולמעשה להזדהות ולקבל חלקים מתוך התמונה כשלעצמה ואת התמונה הכוללת . אם פעולת "הגריקה" מתבצעת בצורה נכונה הרי שכוחות העל יכולים להיות מנת חלקו של זה ש"גורק" נכון. אגב הפועל "גריקה" הפך כבר למטבע לשון רשמי שניכנס למילון אוקספורד האנגלי
https://en.oxforddictionaries.com/definition/grok
ג'ובאל הרשו –הרשו ברובד בגלוי הינה הדמות האקסצנטרית, המצחיקה הצבעונית והשוביניסטית לצד חוכמת חיים והבנה עמוקה של "איך כדור הארץ הרקוב עובד", לא מעט דיונים ישנן בין הרשו לבין מייק, למעשה הרשו כדמות משנית היא הקטליזטור שמניע את העלילה בכך שהוא מעניק למייק את תובנותיו על החיים בכדור הארץ, הדיאלוגים העמוקים בין מייק להרשו מציגים לנו את דעת המחבר (היינלין) דרך דמותו של הרשו על "איך פועל העולם" מהם יחסי הכוחות בין שלטון, משטר ודת לצד נשים ואלכוהול. שום דבר לא מפספס את החרב החדה של העיתונאי המשכיל הרשו\היינלין , מייק גורק בצורה העמוקה ביותר את הרשו ומציג את תורתו שלו, אותה אלטרנטיבה לכדור הארץ – היא זו שהיינלין מניח לפתחינו (הקוראים) ולמעשה מזעזע אותנו באמות מידה חלופיות הנמצאות (לכאורה) על כוכב אחר (מוסד הנישואין הוא המלצה בלבד, בגדים הם מעמסה ועוד).
הספר מוגדר כספר "מדע בדיוני" אולם הוא רחוק מאוד מכך, ספר זה הוא למעשה ספר פילוסופיה הקורא תיגר על אמות המידה הקיימות ומציג אמות מידה אלטרנטיביות. אין כלל מיקוד בטכנולוגיה יוצאת דופן, חרבות אור או פעלולים מרשימים, יש כאן שימוש במדיום כמעבדה לחקר האנושות. בכל דיאלוג פעולה או תיאור מתגלה המציאות על כדור הארץ במערומיה ומוצגת אלטרנטיבה, זו שעל מאדים – טובה יותר או פחות זו כבר שאלה פילוסופית מיסטית או תאולוגית והייתי מסווג את הספר לסוגה הזו הרבה יותר מאשר מדע בדיוני.

במאמר מוסגר וצניעות – ספרים של ממש נכתבו וניתחו את היצירה הזו, אני רחוק מאוד מכתיבה ביקורתית הולמת על יצירה מהסוג הזה, אבל לטעמי היא אמורה להיות קריאת חובה לכל בן נוער שהוא
אתם האלוהים ! גורקים אותי?
הוצאת כתר , 1980, תרגום דפנה לוי , 420 עמודים

לפני מספר חודשים הקוראת גלית הגיבה לי על הודעה שהיינליין הוא שובניסט. לא לגמרי הסכמתי עד אז כיוון שהספרים שהוא כתב וקראתי עד אז, לא הכילו נימה שובניסטית קשה.
גר בארץ נוכריה הוא ספר שנכתב בשנות השישים והוא ארכאי מידי. הוא כתוב רע והוא מאוד שובניסטי. לא טרחתי ולא הצלחתי לעבור את אמצע הספר.
זה אכן ספר של היינליין שצריך לוותר עליו.

ספר מעורר מחשבה מז'אנר המד"ב הרך שעוסק בדת, פוליטיקה ופסיכולוגיה של ההמונים. אין ספק שהיינליין הוא אחד מהכותבים המוכשרים בתחום המד"ב מה שניכר בכל ספר שלו, למרות זאת הספר נוטה להיות קצת ארוך מדי לטעמי - בנוסף לזה התבטאויות שוביניסטיות והומופוביות בספר קצת קילקלו לי את חוויית הקריאה. לא יצירת מופת אבל בהחלט ספר מעניין.

הברקה מעולה מאת היינליין. מוגדר כ"מאסטרפיס" שלו יחד עם "עריצה היא הלבנה".

הספר הצחיק אותי לכל אורכו, אבל גם שמר על מידה טובה של רצינות ועניין אמיתי. התחברתי אל דמותו של ג'ובאל הרשו, עם כל היתרונות והחסרונות שלה.

רעיון יפה שהוצג בספר הוא האובייקטיביות של האדם. בעולם שמתואר בספר ישנו תפקיד בחברה בשם "עד מהימן", שתפקידם לדווח בדיוק על מה שהם ראו, אך מה שהם ראו בלבד. זה מוצג מאוד יפה בספר, כשג'ובאל מבקש מעדה מהימנה (שהיא במקרה גם אחת משלושת ה"תורניות", המזכירות/כתבניות האישיות שלו) לתאר את ההר שהיא רואה, והיא דואגת לספר ולהדגיש שהתיאור נוגע רק לצד שהיא רואה, ושאין לה מושג איך נראה הצד השני של ההר.

לא לחינם זכה בפרס "הוגו". באמת היה תענוג צרוף לקרוא אותו :)

"ואלנטיין מיכאל סמית הוא אדם שהתחנך אצל בני המאדים. הוא מגיע לכדור הארץ כשהוא מחונן בתכונות על אנושיות ובפילוסופיית החיים של מחנכיו ומביא לאנושות את בשורת התרבות החדשה. האם מיכאל סמית הוא משיח חדש, היוצר דת חדשה, או שהוא עומד להרוס את מוסר האדם ואת תרבותו?"
כך הכריכה האחורית חוסכת ממני את הצורך לספר על מה הספר ומשחררת אותי להתחיל מיד בביקורת.
מה שאני אוהבת במיוחד במדע בדיוני הוא החופש של המחבר לערוך ניסוי מחשבתי ב"מה היה אילו": אילו הייתה החברה מתנהלת על פי מוסר אחר מזה שאנו רגילים לו, מה היה קורה? אילו היה השלטון בנוי אחרת, איך היה העולם נראה? היינלין משתמש ביתרונות הז'אנר כדי לקרוא תיגר על חוקי המוסר של החברה השמרנית בתחילת שנות השישים, בהן נכתב הספר, ועל פי הכתוב על הכריכה האחורית הייתה לספר השפעה רבה על התפתחות החברה המתירנית של הדורות האחרונים.
ההתנגשות שמוצגת בספר בין ערכי היסוד של החברה האנושית לבין הערכים שמביא אליה האיש מן המאדים מעלה אל פני השטח שאלות בדבר "טבעיותו" של המוסר המערבי, מנתץ מוסכמות מקובלות על רכוש, מיניות, חוקים, דת, מלחמה, שלטון, זמן ומוות. האיש מן המאדים אינו מכיר בחוקי המוסר ומייסד מוסריות חדשה, המשלבת את הפילוסופיה של המאדים עם תובנות שרכש על טבעו של המין האנושי כאן על פני הארץ. תובנות אלה מציגות את המין האנושי באור לא כל כך מחמיא, כמו הרגע שבו מבין סמית מהו צחוק: "גיליתי למה אנשים צוחקים. הם צוחקים מפני שזה כואב... מפני שזה הדבר היחיד שמפסיק את הכאב. אמרו לי שדבר מצחיק הוא משהו טוב. זה לא כך. זה אף פעם לא מצחיק בעיני האיש שזה קורה לו. הטוב הוא בצחוק עצמו. אני גורק את זה בתור העזה... ושותפות... כנגד הכאב, הצער והכישלון. המוות הוא דבר כל כך עצוב עד שאנחנו מוכרחים לצחוק עליו". כשקראתי זאת ניסיתי למצוא משהו מצחיק שאינו כרוך בהשפלה או בכאב של מישהו אחר, ולא מצאתי.
עם כל הפתיחות ושבירת המוסכמות של הספר, התאכזבתי לגלות בו שמרנות מפתיעה לגבי יחסים הומוסקסואליים. בחברה האוטופית של מיכאל סמית מין הוא דרך להתקרבות שלמה לאדם קרוב, אך הוא שולל יחסים חד מיניים בשמרנות נוסח ארצ'י בנקר.
ספר מעורר מחשבה ומומלץ לשואלי השאלות באשר הם.

אתם האלוהים.

רומן שמתאר למה מה שיכול להידמות לנו כאוטיזם חברתי, הוא בעצם תפיסה מתקדמת ופוריה יותר של מערכות יחסים בין בני אדם.

מבחינה עלילתית הספר מאד פשוט. היא מתארת את מה שקורה כשבן אדם שגדל במאדים (עם יצורים מהמאדים) מגיע לכדור הארץ. לא מה שחשבתם.

בספר תמצאו מבוכה חברתית (הרבה), דת (יותר), כוחות על (לא מעט), הומור עצמי עלינו בני האדם (במידה הראויה) והמון עירום.

ספר מדע בדיוני טוב. אהבתי יותר את ההתחלה , את התמימות . הגלישה בהמשך לדת ולפוליטיקה בכיעורן הפריעה

אבל זה ממש כמו בחיים- אז יש פה נקודה. איזה כייף להכנס למצב של גולם ולהעלם לתקופה , איזה כיף .