• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

מאת רוברט היינליין

הביקורת של yaelhar

תמונה של yaelhar
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
ביקורת נבחרת
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

מאת רוברט היינליין

הביקורת של yaelhar

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
ביקורת נבחרת
תמונה של yaelhar
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:1981
סדרה:כתר - מדע בדיוני
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/15
ביקורות על גר בארץ נוכרייה
הבאה
אלזה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 5 שנים

“האיש מן המאדים ולא זיגי סטארדסט אלא מיכאל סמית, נולד וגדל במארס הכוכב האדום, וחונך על ידי תושביו, בע”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

"השערה מציאותית על ארועים עתידיים אפשריים, המבוססת בצורה מוצקה על ידע והכרות של העולם האמיתי...תוך הבנת הטבע וחשיבותו..." זו ההגדרה של היינלין למדע בדיוני, ז'אנר בו היה אחד המשפיעים. הז'אנר הזה הוא די עתיק אבל קיבל תאוצה באמריקה של שנות השלושים והלאה (בערך, בערך...אל תתפסו אותי במילה...) אני מתארת לעצמי שפריחת הסיפורים המדהימים של אותה תקופה - וסיפורי המדע הבדיוני בכללם - היתה קשורה לחיפוש בידור בתקופה בה הבידור היה במשורה ושעות הפנאי הלכו והתרבו.

ולנטיין מיכאל סמית - מייק בשבילכם - הוא אדם שחי והתחנך מרגע היוולדו במאדים בחברה מפותחת פי כמה מהחברה האנושית, ומובא לכדור הארץ על ידי ספינה שביקרה במאדים ונתקלה בו. ההנהגה בכדור הארץ, שאינה מכירה את תרבות בני המאדים, ומרגישה עליונות בסיסית של בני האנוש על תרבויות זרות, אינה מבינה את התנהגותו ותופסת אותו כאיום. תושבי כדור הארץ פשוט חילקו את היקום והחוק מאפשר לראשון שהגיע למקום להכריז עליו כשלו, והתעלמו בהתאם למסורת ארוכת שנים מקניין של אחרים שהיו באותו מקום קודם. לפי חוקי בני האנוש הוא יכול להחשב "הבעלים" של המאדים. הניסיון הראשון של ההנהגה הוא לרמות אותו (משהו כמו החרוזים הצבעוניים שניתנו לאינדיאנים תמורת אדמותיהם) ואם זה לא מצליח, ינסו להשמיד אותו ואת האיום הגלום בו.

היינלין כדרכו כורך יחד סיפור הרפתקאות מעניין עם משנה חברתית סדורה הכוללת התנגדות עזה לסמכות המדינה על הפרט (כאמריקאי, יליד מיזורי, בעל השכלה ושירות בצבא זה לא מפתיע) התייחסות למוסכמות חברתיות - הספר הזה נחשב לאחד הבולטים שהובילו את המהפכה המינית של שנות השישים, אמונה ביכולתו של היחיד להתמודד עם מוסדות המדינה ואף לנצחם (הא!!!), התנגדות עזה לעירוב דת ומדינה, ולגלוג על תרבות "הקודקודים" המוקפים בכל כך הרבה עוזרים-מזכירים-מאבטחים שמי שמחליט למעשה על המדיניות הם העוזרים, לא הנבחר...

אהבתי את הספר גם בקריאה הנוכחית שלו. השתעשעתי קצת מהעולם של שנות החמישים (הספר יצא לאור בשנת 1961) שלמרות שהוא מנסה לנבא את העתיד - כשראש המדינה מחכה לטלפון עליו פשוטו כמשמעו לשבת ליד המכשיר... למרות שספורי מדע בדיוני מתאפיינים בכך שהם מכניסים את הקורא לעולם אחר שעליו להתרגל לחוקיו, קראתי את התאור של אשת ראש המדינה המעלה ומורידה אנשי צוות ושרים, זאת שכל אנשי הממשל מפחדים ממנה ויודעים שעליהם ללקק לה אם הם רוצים להמשיך להיות בכירים ומשפיעים, ופתאום הרגשתי כל כך בבית...

*

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של פרפר צהוב
פרפר צהוב
תמונה של ברק
ברק
תמונה של רונרון
רונרון
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של On The Road
On The Road
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של טופי
טופי
תמונה של מירית
מירית
28קוראים|גיל ממוצע57|46%נשים

על המבקרת

תמונה של yaelhar

yaelhar

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
1,528 ביקורות•87 נבחרות•41,609 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של yaelhar
yaelhar
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות1,528
ביקורות נבחרות87
לייקים שקיבלה41,609
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת804מתח ריגול והרפתקאות260מדע בדיוני ופנטזיה149

דיון על הביקורת

14 תגובות
yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים

חן חן, פרפ"צ.

פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

אהבתי את הסקירה, תודה!

yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

תודה רבה, טופי!

אני משתדלת לקרוא שוב ספרים שאהבתי. לפעמים זו אכזבה מרה, לפעמים תגליות.
טופי
טופי•לפני 12 שנים

ואם כך הגיע הזמן לקראו שוב.. תודה על התזכורת!

yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

תודה רבה, מירית!

אם לא נרתעים מדפים צהבהבים וכריכה מרוטה, אפשר להנות מהם בכל מקום. וחלקם שלי מהבית...
מירית
מירית•לפני 12 שנים

ביקורת טובה. איך את מגיעה לספרים הישנים האלה? וחשוב מכך, איך את משיגה אותם??

yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

תודה רבה, רץ!

אם תחליט שאתה רוצה לנסות מדע בדיוני, כדאי לך לקרוא את "המוסד" של אסימוב. נראה לי שהוא יתאים לנטיותיך כפי שהשתקפו בביקורות שכתבת: יש בו ניתוחים של מדיניות, קרבות, התפתחות האנושות ומושג שאסימוב טבע "פסיכו-היסטוריה" (נדמה לי, קראתי אותו די מזמן). אבל מדובר בסדרה של ספרים וחשוב לקרוא אותו לפי הסדר.
yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

תודה רבה, בלו-בלו!

כדאי לקרוא אותו מפעם לפעם ולראות מה השתנה ומה נותר כשהיה.
yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

תודה רבה, אנקה!

אכן, אין חדש תחת השמש. ואין חדש גם בנו, הכבשים, המאפשרים לתופעות האלה להתקיים כשכל מה שאנחנו עושים זה לספר עליהן בדיחות...
yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

תודה רבה, נוריקוסן!

אכן עמד במבחן הזמן. והקטעים בהם יש פער? הם פשוט משעשעים...
רץ
רץ•לפני 12 שנים
יעלר - אני לא בטוח שאקרא מדע בדיוני - אולי אנסה מכיוון אחר שמרתק לא פחות מכניזם של שלטון ואנטי שלטון, את כרגיל כותבת נפלא, ואהבתי את הסיום לכך שאת מרגישה בבית...
בלו-בלו
בלו-בלו•לפני 12 שנים

איזו נוסטלגיה. אני רצה לחפש אותו, זוכרת שהיה לי.

אנקה
אנקה•לפני 12 שנים

אז מה ?אין חדש תחת השמש !

ממשלות נפלו וממשלות קמו ועדיין פוחדים מאשת הרוה"מ :)
נוריקוסאן
נוריקוסאן•לפני 12 שנים

טוב לדעת שהספר עמד במבחן הזמן...

14 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של yaelhar

ארץ הקוקיות השמימית

ארץ הקוקיות השמימית

אנתוני דואר

#
מספרו הקודם של דואר, "כל האור שאיננו רואים", התפעלתי מאד. גם וועדת פרס פוליצר התפעלה, בצדק. היה לי ברור שאקרא את הספר הזה, שבת-יה שיבחה בביקורתה וכתבה "אני גם לא ממש יכולה להבין מה כל כך מצא חן בעיני בספר, אבל הופתעתי לטובה." (תודה רבה! גם אני). הנושא בספר הזה שונה מאד מנושא ספרו הקודם, אם כי גם הספר הזה עוסק בהיסטוריה. בכל מיני היסטוריה, בדמויות שונות מתקופות שונות ומזמנים שונים. דואר מנסה לנסח סוג של היגיון הקשור בהיסטוריה של המין האנושי ומה שאפשר ללמוד ממנה. ניסיון נועז, שרבים נכשלו בו. גם דואר.

קשה להגדיר ולתמצת את הספר הזה. דמויות שונות מתקופות שונות לוקחות בו חלק, כולל נערה אחת החיה בעתיד הקרוב שלנו. רוב הדמויות בספר הם ילדים או נערים, אם כי חלק מהן מתבגרים במהלך הסיפור. נערה אחת חיה בקונסטנטינופול בשנת 1453 בדיוק בזמן בו העיר נופלת לידי השולטן העותומני ותושביה הנוצרים הופכים לעבדים או מתים. או גם וגם. לא רחוק משם – לפחות מבחינת המורגלים בתיירות סילונית, בהרים שהיום הם חלק מבולגריה, גר נער שנולד שסוע חיך ומשפחתו נודתה מהכפר בו חיה בגלל המפלצת שנולדה לה. הנער גוייס בכפיה, עם השוורים של המשפחה, לצבא האימפריה העות'ומנית שצר וכבש את קונסטנטינופול. שני הנערים האלה ייפגשו ויניעו את העלילה. ביבשת אחרת חי זינו – ילד שאביו הגיע לאוהיו בתחילת המאה ה 20 לעבוד (קשה) ולגדל לבדו את בנו. באותה יבשת גדל סימור, בתחילת המאה ה 21, בן לאם חד-הורית שעובדת עבודה קשה ומפרכת לפרנס את בנה. שני האחרונים ייפגשו יום אחד ויניעו את העלילה. החוט המקשר את הסיפור(?) הוא קודקס עתיק, הכולל סיפור קומי ופנטסטי, שנכתב ביון העתיקה כדי לשעשע ילדה חולה על ידי אחד, דיוגנס. הקונטרס ההרוס משנים והזנחה, מלווה איכשהו את רוב הדמויות ואת הסיפור, וגורם למי שנפגש בו להתחבר באופן לא מודע לשאר הדמוות ולהיסטוריה בכלל.

היכולת הסיפורית של דואר ממש פנומנלית. למרות הגיחה אל דמויות שונות שלא תמיד ברור איך הן קשורות לסיפור. למרות שהקורא(ת) צריכה לפענח את המוני ההקשרים הספרותיים, שדואר טומן בספרו. למרות שחלקו של הספר מתאר תקופות עתיקות והתנהגויות קשות להבנה, הספר פשוט ריתק אותי. מהערת המחבר בסוף הספר הבנתי, שדואר כיוון ל"ספר על ספרים" ושהסיפור על הקודקס העתיק שנמצא הוא שהוביל את הספר. אבל אני – חובבת סיפורים שכמוני, המתעניינת יותר באנשים מאשר בפאפירוסים עתיקים, נטלתי לעצמי חירות להבין אחרת את הספר, נשאבתי ואהבתי אותו מאד.

25.1.26

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
החיים שגנבתי

החיים שגנבתי

ניקולה סקוט

#
באמת ציפיתי לראות, איך תצליח סקוט לחלץ את הגיבורה שלה מהתסבוכת אליה היא קלעה אותה. שיטת החילוץ גרמה למידה מסויימת של חוסר אמינות, אם כי גם התסבוכת לא נראתה אמינה במיוחד.

הספר עוסק בעולם של שנות החמישים באנגליה המלקקת את פצעיה אחרי המלחמה שהשאירה הרס ומחסור. סטודנטית צעירה לרפואה מנסה להתמודד עם עולם שמרן, שרפואה בו נועדה לגברים, רצוי ממשפחות טובות, ונשים הן אחיות (או מזכירות, מורות או משרתות) ולרופאות מתייחסם בזלזול ואם יש ברירה – נמנעים מטיפולן. הסטודנטית הצעירה מנסה להשתלב בעולם הקשוח של רפואה בשנות החמישים, ואם להוסיף לקושי הכמעט בלתי נתפס של עבודה מפרכת, לימודים קשים בתנאים קשים, מה שסטודט לרפואה מכיר גם היום. סקוט תולה על כתפייה הצרות של הגיבורה שלה גם עול כבד של סוד שמקשה על חייה.

ביולי 1948 הועבר בבריטניה חוק הרפואה הציבורית. מדובר בחוק מתקדם מאד, שהחלתו אפשרה לכל אזרח, ללא קשר למצבו הכלכלי לקבל טיפול רפואי איכותי במוסדות הרפואה של הממלכה. זה יפה ומוערך, אם כי אנחנו הקדמנו את בריטניה הגדולה. קופת החולים הראשונה בישראל נוסדה ב 1911 ואחריה, עד 1940, עוד 3 קופות חולים, המרכיבות את השירות הרפואי בישראל. חוק ביטוח בריאות ממלכתי נחקק ב 1995, ואישר פורמלית את זכותו של כל אזרח לקבל טיפול רפואי, בלי קשר להכנסתו או למקום מגוריו. מסתבר שב 2015 ישראל דורגה במקום השביעי בין כ 50 מדינות, בשירות הרפואי שמקבלים אזרחיה. סלחו לי על ההרצאה – יש כל כך מעט דברים שאפשר להתגאות בהם מתחילת 2023, שאני מתרפקת על מה שאפשר.

הספר כתוב היטב ומעניין. למרות שהוא, כנראה, שייך לסוגת "ספרי נשים" הוא מצליח להימנע לרוב מגלישה לרומנטיקה, שמאפיינת את הסוגה. החלק הרומנטי פה די בטל בשישים, ומתרכז בתיאור ההתנהגות והמנטליות באותו זמן. שמרנות שאינה נבוכה מעצמה, ניסיון להחזיר את הנשים – שמילאו בתקופת המלחמה את מקום הגברים – למקומן הראוי, כבנות זוג, אמהות שאינן מתחרות בגברים. התייחסות הצדקנית לנשים "שחטאו", נכנסו להריון (לבדן! אף אחד לא עזר להן פרט לשטן הפיתויים!) ועליהן לשלם, כמובן, את מחיר החטא. קצת שיטוט במחשבות הזכיר לי חברת כנסת חסודה, ששואפת שכל הנשים, היום, במיוחד חילוניות שיש להציל מעצמן, ישמרו נגיעה עד חתונתן. גברים מבוגרים ונשואי פנים מסרבים להתרגל למציאות החדשה... סיפור מעניין ודי רלבנטי.

30.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
אנחנו מתחילים בסוף

אנחנו מתחילים בסוף

כריס ויטאקר

#
אתם מכירים את עצי הבונזאי? אותם זוועתונים ממוזערים, שאנשים קונים לפעמים כמתנה לחג, שכל כולם תהילה ליוהרה ואכזריות האדם? אמנם במקרה הזה הוא מתאכזר לצומח, שאני מקווה שבהיעדר מערכת עצבים הוא לא כל כך סובל, אבל עדיין הוא מתערב בגידולו של עץ, מונע ממנו את מה שהוא צריך כדי לגדול כמו שהטבע התכוון, מכתיב לו תבנית שמחייבת אותו להפוך ננס והכל כי הוא יכול להפוך עץ מפואר למודל ממוזער שמקשט את השולחן בסלון.

הספר הזה עוסק אמנם באנשים אבל דן במקרה בו תבנית לתוכה נוצקה הילדה שהיא גיבורת הסיפור, מחייבת אותה להתנהגות מסויימת, למבנה אישיות מסויים ולהבנה מסויימת. אין פה ניסיון זדוני, אלא נסיבות. הילדה הזו – בת 13 בזמן הסיפור – מטפלת באחיה הקטן, כי אמא שלה ויתרה על התפקיד. היא רואה את עצמה בתפקיד מסויים, מדגימה במעשיה למה עץ, שימנעו ממנו מים ואור שמש יגדל עקום. הסביבה בה מדובר היא עיירה די נידחת בקליפורניה, שמסיבות גיאוגרפיות וטופוגרפיות, שלא להזכיר אופנה, יש לה פוטנציאל להפוך לזהב. ההשקעה הנדרשת אינה דווקא לעבד את האדמה, להיפך.

אסון ותיק מניע התנהגויות בהווה, ואפשר לכתוב ספר על מה שהדמויות לא מבינות. וויטאקר כתב את הספר, על התנהגויות אנושיות בעת מצוקה, בצורה שהיטיבה מאד עם כשרון הכתיבה הנהדר שלו. הספר מוגדר ספר מתח, בגלל תעלומה בבסיסו ותוצאה של התנהגות אלימה. אבל יכול היה להיות מוגדר רומן על אנשים שהלכו לאיבוד בגלל אשמה, בושה, והשקפת עולם אמריקאית, הגורסת שגם קטין צריך לשלם על עבירה, אפילו אם היא בעצם תאונה. הספר מפצל את המציאות לפצלים וגורם לקורא(ת) להבין אנשים שרחוקים מעולמה יותר מהאיש הירוק בירח. את זה עושה וויטאקר באמצעות כתיבה, שמאפשרת לקורא להבין לבד דבר או שניים, שמאפשרת גם להזדהות עם הדמויות ולחמול עליהן.

הישגתי את הספר בזכות הביקורת של אפרתי ואני מודה לה מאד על חוויית הקריאה שזכיתי לה, בזכותה. ועכשיו יש לי דילמה: ספר נוסף של הסופר תורגם. האם 1) לקנות אותו ולקרוא אותו מיד או 2) לקנות אותו ולהמתין זמן מה או 3) לא לקנות ולחכות שיזדמן לי. כי מה הסיכוי שספרו השני של הסופר יתמודד בהצלחה עם הנעליים הגדולות של הראשון?

13.1.26

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
שלי ורק שלי

שלי ורק שלי

גבריאל טאלנט

#
קחו את "משכילה" והפחיתו ממנה את הכמיהה ללמוד. קחו את "שירת סרטני הנהג" והוסיפו אב נוכח. קחו את "הלבד הגדול" והפחיתו את האמא. הספר הזה כתוב טוב יותר משלושת הספרים שהזכרתי וגם הרבה יותר מחריד. יש כמובן עוד המון ספרים שקראתם ומהדהדים את הסיפור של אבא ובת החיים באופן שונה מהמקובל. לפעמים זה סיפור אופטימי, לפעמים לא. הסיפור הזה רחוק מלהיות אופטימי או לנסח כללים חדשים וטובים לאבהות.

נושא הספר הזה אינו הזנחת ילדים, לא בדיוק. גם לא הקושי של אב יחידני לגדל ילדה, לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר תמהוני לברוא לעצמו משק אוטרקי, המקיים את עצמו. לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר להמציא לעצמו עולם בו התנהגותו והדאגה לצרכיו קודם כל, תהיה מקובלת. לא בדיוק. כל הסיפור מסופר מעיניה של בת 14 שרחוקה מלהיות ילדה ואפילו רחוקה מלהיות בת. היא גודלה בלי הסברים, עם מעט מאד מלים, עם כללים חמורים שהעיקרי שבהם הוא לעולם לא לשתף אחרים בחייך. המלים השגורות בפיה הן מילות עלבון לעצמה. ככה היא מדרבנת את עצמה לעשות דברים שאף אחד לא מעלה בדעתו שילדה יכולה לעשות. להסתובב ביער, לקלוע למטרה, לטפל באקחים או ברובים. להתמודד עם ילדים בבית ספר – היא חייבת להגיע לבית ספר, החוק הזה אפילו חזק מאביה – ולעולם לא להתחבר עם אחרים, לא להחליף מילה עם איש. לנסוע לבית ספר בהסעה ולחזור, לדאוג לעצמה, לחיות בבית שאין בו תנאים מינימליים. ואבא שלה, כמובן.

הערעור היחיד לאמינותו הרבה של הסיפור, שכולו לזכות כתיבתו המצויינת של טאלנט, היה העובדה שג'וליה/טרטל/קצוצית/פרח, מוקפת באנשים זרים או זרים למחצה המתעניינים בה ומציעים עזרה שהיא לעולם לא מבקשת. הפעם היחידה שהיא מבקשת עזרה מיוזמתה, לא עבור עצמה, היא נענית בשלילה. נראה לי שחוסר ההתעניינות במה שעובר על ילדה זרה, יותר מתאים למה שקורה בסיפור מאשר התעניינות והצעות עזרה של זרים, וגם יותר מתאים למה שאנחנו מכירים לגבי יחסי שכנות מרוחקים והקפדה על אי התערבות. פרט לנקודה הזו, הספר אמין מאד, למרות הסיפור החריג בכל קנה מידה שהוא מספר.

טאלנט הצליח, בכתיבה מצויינת ותיאורים מופלאים, לברוא את עולם הסיפור שלו, לתאר את הדמויות באופן מצויין, למרות מיעוט המלים והמשפטים שהן מוציאות מפיהן. המציאות שחווה הילדה הזו - הנה, גם אני קראתי לה "ילדה" למרות שפרט לגיל הכרונולוגי היא לא ילדה בכלל – אין בה כדי להסביר את האב, ואין שום צורך בכך. מניעים אינם חלק מהסיפור הזה, רק מה שקורה בפועל. חשוב לדעת – הסיפור כולל קטעים די מחרידים וקשים לקריאה ולדמיון. אנשים רגישים, או אנשים עם השקפת עולם רומנטית, עדיף להם להימנע מקריאת הספר הזה.

12.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
איש אחד

איש אחד

קייאיצ'ירו היראנו

#
יצא שקראתי לא מעט ספרות יפנית. קצת ספרות קלאסית כמו יאסונרי קוובטה ואחרים, קצת ספרות יותר מודרנית כמו אקירה יושימורו ונוספים, קצת ספרות כאילו מתח, כמו קייגו היגשינו ואחרים, קצת ספרות בנאלית עלובה ועכשווית כמו "עד שהקפה יתקרר" או "סיפורו של חתול נודד" ועוד כמה שלא זכרתי את שמם ואין לי דרך לחפש אותם היום. הסופרים היפנים מפגינים כתיבה פשוטה ורגשנות מפתיעה, שהרגשתי שאין לי כלים לפענח אותה, בעיקר כי אני קוראת ספרות יפנית בעברית, מה שנראה לי משמעותי יותר מאשר לקרוא ספרות אמריקאית/אנגלית/צרפתית בעברית. לא יתכן שעם מיוחד ושונה מכל העמים האחרים, מוציא ספרות כל כך... פשטנית. בטוח שיש משהו נוסף שלא הצלחתי לפענח.

הסיפור עוסק באדם (לא אצטט את השמות, זה גדול עלי) שנפטר. אלמנתו מגלה לבהלתה שהוא אינו האיש שהכירה בשמו, למרות סיפורי עברו התואמים לשמו, שסיפר לה בשנים שהיו נשואים באושר. עורך דין מתגייס לברר את התעלומה – לא פרו בונו אבל בשכר נמוך. וכך אנחנו קוראים על השקפתו (של עורך הדין) על החיים ועל המוות, על זוגיות ועל הורוּת, על גזענות ועל זכויות אדם. חלק מהסיפור מוקדש לקוריאנים שחיים ביפן ומעוררים שם רגשות שליליים, כמו כל מיעוט שחי עם רוב.הכתיבה פשטנית מאד. היראנו מספר סיפורים בנליים כדי לקדם(?) את הסיפור העיקרי שלו, שהוא החלפת זהויות ומחיקת עבר שנראה כאילו אנשים רבים ביפן מפנטזים על הפיתרון הזה.

עיקר ערכו של הספר בתיאור אורחות החיים ביפן העכשווית. האזנה למוזיקה מערבית, שתיית אלכוהול מערבי במועדונים ומסעדות. הם שותים קפה(!). ילדים אוכלים מזון מערבי כמו פסטה או פיצה. לא בטוח שזה באמת המצב, אבל ניכרת היקסמותו של הסופר מאלמנטים אמריקאים ומערביים. החיים שהוא מתאר יכלו להתקיים במדינות רבות במערב, לאו דווקא ביפן. אני מניחה שבהרבה ממדינות אירופה מאכילים ילדים בפסטה והמבורגר, אנשים שותים קפה או יין, השיחות גולשות לענייני מצב וזכויות אדם. לגבי עצם התעלומה – מודה שלא הצלחתי להבין את ההסבר לגבי החלפת זהויות כפולה ולמה זה טוב.

ספר שיש לו רגעים יפים ומעניינים. אם היראנו היה מצליח לקצץ באסרטיביות את רוב ההגיגים הפילוסופיים, שמטרתם להוכיח שבעליהם הוא ליברלי ונאור, למרות שהוא קוריאני. אם היה עושה אתזה, ספרו יכול היה לקבל יותר משני כוכבים מתוך החמישה האפשריים. כמו שזה הוא יצטרך להסתפק בציון פחות מבינוני.

24.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
עשרת הנעלמים

עשרת הנעלמים

אנתוני מקארטן

#
זה ספר שאספתי מספריית הבניין שלנו, לפני שנבזזה בידי אלמוני/ם. מה שגרם לי לקחת אותו היה האיזכור על הכריכה האחורית של ספרו הקודם של הסופר "שעה אפלה" שאהבתי מאד. במקרה הזה התפוח הנוכחי לא נפל רחוק מדי מהעץ. זה ספר מתח מצויין, שגורם לך לחשוב (שוב) על נושאים שלרוב לא חושבים עליהם, כי באנו להנות, לא להתמודד עם שאלות קשות.

ארגון מצליח שעוסק בתחום הסייבר, מאתגר את ה CIA ומציע להם מבחן. הם יבחרו 10 אזרחים רנדומליים. מי מהאזרחים האלה שיצליח לא להימצא במשך חודש, יזכה ב 3 מליון דולאר. החברה ש(חושבת) שתצליח לאתר בתוך חודש את כל העשרה, תזכה בחוזה חלומות עם ה-CIA, שיהפוך אותה למעשה לשותפתו ויכניס לה סכום דמיוני. לעשרת המועמדים – שהסכימו להיבחר - ניתנות שעתיים קדימות, בהן הם רשאים לעשות כמיטב יכולתם כדי להסתתר ולברוח מצוות החיפוש.

מפעם לפעם עולה לדיון אובדן הפרטיות המובנה בחוזקה לתוך חיינו. הערים מרושתות במצלמות העוקבות אחרי האזרחים. טכנולוגיית זיהוי פנים משולבת במכשירים החיוניים לשגשוגינו. הטלפון החכם שלנו – הוא חכם מאיתנו ויש לו יותר סודות מאשר לנו – מצביע גם כשהוא לא בשימוש איפה אנחנו נמצאים ועם מי אנחנו מדברים. רחפנים למיניהם סורקים אותנו מלמעלה, שלא להזכיר לוויינים ומטוסי ריגול. מכשירים תמימים יכולים להפוך למרגלים אחרינו בבית בעזרת בינה מלאכותית וזה רק קצה קצהו של הקרחון, של המעט שידוע לי.

חלקו השני של הספר נהפך על פיו. הוא עדיין מותח מאד אבל "המנוע" שלו אחר ופחות מקורי. פה כבר צצים גורמי ממשל, שמסרבים לעשות מה שנכון וצריך (רמז – לדאוג לאזרחים שנפלו בשבי אוייב) בגלל סיבות שאינן הגנה על אזרחים, אלא הגנה על אינטרסים פרטיים. זה יכול, אולי, להפתיע את מי שלא היה פה בשנתיים ויותר שחלפו מאז 7.10 הארור.

ספר מתח מותח, נקודות למחשבה. כוכב חמישי לא ניתן לו, בגלל התפנית העלילתית שהפכה אותו לפחות מקורי ויותר מופרך, אם כי מתאר מציאות שאנחנו, לדאבון הלב, מכירים באופן אישי.

27.11.25

0

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מפעל הבובות

מפעל הבובות

אליזבת מקניל

#
בגלל הכריכה דחיתי את קריאתו של הספר הזה. לרוב אני לא מתייחסת לכריכה, אבל היא נראתה לי מתאימה לאיזה ספר נוער אידילי... טעות, כמובן. הכריכה מספרת את הסיפור אבל זה סיפור רחוק מלהיות אידילי. זה סיפור על עוני ורפש, על שרידות של חזקים, על חלומות שכנראה לא יתגשמו אם אתה עני ובור. כל זה במעטפת של סיפור אימה, של רכושנות והכנעה.

בלונדון 1850 אורגנה תערוכה עולמית של הכל. מסיפורים של סופרים בני התקופה אפשר להבין שהוצגו בה מהמצאות חדשות בתחום התעשייה ועד... כל דבר. הסיפור הזה מתרכז באמנות – ציורים ופסלים וכל מה שציירים זקוקים לו. כמו כל דבר באותה תקופה "מודרנית" (בעיני עצמה) האמנים נחלקו לשבטים שכל אחד מהם מאמין בסיגנון מסויים. נשים, כמובן היו מחוץ למודרנה. הן הוחזקו בבידוד אם היו בנות משפחה אמידה. ועבדו קשה אם היו עניות. אם לא רצו או לא יכלו לעבוד במפעל – היתה שמורה להן הזכות לסחור בגופן. זונות, או מודלים לציירים שנחשבו כזונות. לא היתה מגבלת גיל. אם את ילדה ענייה את יכולה להיות זונה, אם אבא שלך מכר אותך. היכולת לפדות את עצמך רחוקה מאד מיכולותיך להשתכר.

הסיפור מעביר את התקופה בדרך מאד אמינה. כמעט אפשר להריח (איכס...) את צחנת הרחוב, לשמוע את רעשי הרחוב באותה תקופה ולנסות לאבחן את המרחק שעברנ(?) מאז. סיפור כתוב היטב, מרתק מאד, מותח לפעמים. אהבתי מאד את הדרך המקורית בה תיארה מקניל "מה קרה אחר כך" שהוא אבן נגף לסופרים רבים, שמנסים לסגור קצוות.

מקניל, קדרית ואמנית שחיה בלונדון, כתבה ספר ביכורים טוב והצליחה להימנע מפחים טריוויאליים, האורבים לסופרים שבוחרים את ההיסטוריה כרקע הולם לסיפורם.

• 7.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מזל של מתחילים

מזל של מתחילים

רעות וייס

אסטרולוגיה תמיד מתממשת. במיוחד הפרקים הקטנים שיש בחלק מהעיתונים או ברשתות חברתיות. תראו דוגמה: "זה שבוע שמחזיר אתכם לקרקע ומחייב התבוננות מפוכחת קדימה. נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות דורשים מכם חשיבה ארוכת טווח ולא פתרונות של כאן ועכשיו." לא משנה לאיזה מזל זה נכתב, מה כאן לא יתממש? יש שבוע שלא מחזיר אתכם מתישהו לקרקע? נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות לא דורשים חשיבה? ככה שאני מאמינה בכל לבי לאסטרולוגייה, כי היא תמיד מתממשת.

וייס כתבה פה ספר קטן – לא מבחינת העמודים, מבחינת הסיפור שהיא מספרת – וחמוד, שנקרא כחטיף. הוא מתאר דמות אמינה של איזו שרונה, עוד רגע בת 30, שחיה רוב חייה בכפר לא כל כך קטן, בו כולם מכירים את כולם. היא מורה, שרונה, ואתם הייתם מתים שתהיה לילדים שלכם מורה כזאת. או שילמדו בבי"ס כמו בית הספר (הדמוקרטי) בו היא מלמדת. טוב, אולי בלי ה"דמוקרטי" בשם שלו, מילה שנחשבת היום פרובוקטיבית. שרונה זו היא מורה כל כך מוצלחת כי כשהיתה בכתה יב' חוותה בגידה והשפלה כל כך מזעזעת, ש"דיכאון" הוא "חיים תותים" בהשוואה למה שחוותה. עד היום היא נבוכה וביישנית, נרתעת מהתמודדות ובורחת מעימותים וכל זה. ובכן שרונה מגיעה דרך מקרה לכתוב באופן אנונימי טור אסטרולוגיה במקומון שקוראים לו "ביש" והפתעה! הטורים נכתבים לא רק בכישרון ושנינות, מסתבר שהם גם מתממשים לקוראיהם.

לוייס יש כישרון כתיבה וכישרון לספר סיפור גם אם אין בו פסגות מרהיבות וטוויסטים מדהימים. היא משתמשת נפלא בשפה, ממציאה שמות נהדרים כמו "נֶמֶש" למשתלה, "שָחֶמֶת" לפאב, או "ינשוף" לבית הספר. משתמשת בשפה מדוברת, שאני אוהבת לקרוא בה, אם כי עושה שימוש מופרז ב"בן זונה" הקשיש, שנראה לי שקרנו ירדה כבר מזמן. מצד שני וייס כותבת שהתחילה לכתוב את הספר הזה ב 2002 ואולי אז הביטוי היה עוד בשיאו. היום אין "זונה" יש "אישה בזנות" והבן שלה מן הסתם יהיה "הבן של אישה בזנות" וזה קצת ארוך לקללה.

חיבבתי מאד. סופרת ישראלית שעושה צחוק מהאמון הבסיסי שלנו, שיש עתיד קבוע, ואם רק נתפלל או נפנה למי שיודע(ת), נגלה מהו ונהפוך מאושרים ועשירים. סופרת ישראלית שלמעט כמה סצינות קומיות לא מתעסקת בבעיות משפחתיות ועל אחת כמה וכמה גורמת לך לגחך על חלקן. סופרת ישראלית שבאומץ מאפשרת לאחת מדמויותיה "לגלות" לקוראים את חוקי הז'אנר! אם נמשיך ככה לא רק סדרות טלוויזייה ישראליות יימכרו היטב לעולם הגדול, לצופים רעבי תוכן, אולי אפילו ספרים אם נותרו כמה קוראים של מלים ומשפטים.

3.1.26

1/2

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
יש אלוהים בקהל

יש אלוהים בקהל

טל קינן

טל קינן מסתכל על העולם מזווית ייחודית. הוא נולד בארה"ב, בן שלישי לאביו, שהיה מתחתן סידרתי. מכתה ו', בערך, גדל בפנימיות בזמן שהוריו היו עסוקים בגירושים ובנושאים נוספים שלילדים אין כניסה אליהם. אביו היה שייך לדור בו כישרונות ויכולת לא היקנו ליהודי כרטיס כניסה לחברה האמריקאית הנחשבת. טל התקבל, לשמחת אביו, לפנימייה תיכונית נחשבת במיוחד. בגיל 20 הוא עלה לארץ – תחילה בתוכנית חילופי סטודנטים ואחר כך התגייס, יצא לקורס טיס וסיים כטייס קרב ישראלי למופת, ללא מבטא זר וכנראה ללא יכולת לחזור ולהיטמע בקהילה היהודית-אמריקאית בה גדל.

כל הוגי הדעות שנחשפתי להגותם, כותבים על החלק של הפיל אליו הם נחשפים. חלקם רואים חלק גדול מהפיל מאחרים, חלקם מנסחים אמיתות שהופכות אכסיומה לרובנו, אבל אף אחד מהם לא מצליח לראות פ י ל. טל משקיף על ההווייה הישראלית-יהודית דרך נסיונו הנדיר, להיות חלק מאלה גם מאלה, להיות האליתה המוסכמת על רוב הישראלים (לפחות עד 7.10) טייס קרב, כמו שהיה קודם אליתא אמריקאית-יהודית בקהילה שדרשה התנהגות עם קודים ברורים ונתנה השתייכות. ועדיין הוא מסתכל, להבנתי, על המציאות דרך הפריזמה של נסיונו ואינו מצליח להשתחרר מהתמונה שהיא תוצאת הניסיון שלו.

קינן מחלק את החברה הישראלית לארבע קבוצות: חילוניסטים – קבוצה המורכבת מחילונים ודתיים, אנשים שעובדים, מתגייסים לצבא, משלמים מסים, מכירים את העולם ומהווים את "פניה היפים" של ישראל עבורו. טריטוריאליסטים. קבוצה המורכבת מאנשים המקדשים את הקרקע. לא כולם מתגוררים בשטחים. הם לרוב עובדים ומתגייסים לצבא, אבל לא מתעניינים בעולם ולא מכירים אותו או בו. תיאוקרטים שהיא קבוצה של אנשים שכולם דתיים, הם לא עובדים או לפחות לא משלמים מסים, לא מתגייסים לצבא, לא מתעניינים בעולם ולא מתעניינים בישראל. הקבוצה האחרונה היא ישראל הרביעית. חיים בפריפרייה, מקבלים פחות, עובדים ומתגייסים לצבא אבל שקועים בהישרדות. החלוקה שעשה קינן היא פחות או יותר זו המקובלת עלינו, אם כי אנחנו משתמשים בשמות שונים לקבוצות. הקבוצות האלה מתנגשות זו בזו, יש מתח רב וטינה בין כל אחת מהן לבין שאר הקבוצות. המבנה שנקבע בישראל בו קבוצה אחת, החילוניסטים, נושאת על כתפיה את שאר הקבוצות, הוא מבנה שעתיד, לדעת קינן לקרוס. החילוניסטים יעזבו טיפין טיפין וישאירו את האחרים להתמודד לבד ולשקוע למה שמקובל במדינות המזרח התיכון – עוני, בערות וחיסול על ידי בריונים.

יהדות היא נושא שלרוב אינו מעניין אותי. אני מתייחסת להשתייכותי הלאומית כמו שאני מתייחסת לצבע העיניים שלי או לשתי הידים השמאליות שקיבלתי בחלוקה הלא הוגנת. כלומר – כעובדה ביולוגית שאינה מחייבת עיון. כחילונית אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להצדיק את יהדותי או להתנצל עליה.

קינן חושש שהיהודים ייעלמו מהעולם. החזקים והעשירים ייטמעו בקרב קבוצות דומות להם בעולם הכללי, העניים והחלשים יהפכו מיעוט בקרב השכנים הרבים מהם. הפיתרון שלו הוא יהדות מעודכנת ומתקדמת, שתקרוץ גם לחזקים ולא תהיה מבוססת על מה שנקבע לפני אלפי שנים בעבר. הספר הזה מעניין, לדעתי, בגלל זווית הראייה הייחודית של הסופר. לא יודעת אם הפיתרון שהוא מציע (למה שאינו נראה בעיני כבעייה הדורשת פיתרון) הוא בר תוקף, אבל מעניין מאד לקרוא את דעתו של מי שבחירותיו הביאו אותו הנה, ונבנו על מנטליות שונה משאנו מכירים ומאתרים סכנה שאם היא קיימת אנחנו עיוורים אליה.

לפני 6 חודשים•yaelhar

ביקורות נוספות על "גר בארץ נוכרייה"

גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

אין כמעט סופרי מד"ב כמו היינלין
תמיד הוא מגלה (גילה יותר נכון) דברים חדשים על האנושית וגם עלינו (כמה שאנחנו צבועים, שבירים...)

לפני שנה•
★★★★★
•ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

האיש מן המאדים ולא זיגי סטארדסט אלא מיכאל סמית, נולד וגדל במארס הכוכב האדום, וחונך על ידי תושביו, בעל כוחות מיוחדים, מגיע כאורח לכדור שלנו, חסר אונים בהתחלה ומנסה לקלוט את הסביבה, אך בסופו של דבר משפיע את הפילוסופיה והתובנות שלו על המארחים.

אם תרצו ישו הנוצרי המד"בי העתידני, שכולו מלא באהבה, חמלה ובלי התיחסות מיוחדת לרכוש למרות שמתברר שהאיש עשיר כקורח, כבעל זכויות בלעדיות על המאדים. כישו הוא בונה לו כת של גברים ונשים שחיים לפי דרכו, חופשיים, מאושרים ושמחים.

אלא שאנשי הכנסיה וההמון שאיתם מתחילים לראות לא בעין יפה את כל ה"חוסר מוסריות" הזאת. צריך לעשות לזה סוף.

הספר מעניין מבחינה פילוסופית, האיש מן המאדים לא מבין בכלל את הגישה השתלטנית וצרת האופקים ששולטת בעולם, לא מבין קנאות או רדיפת בצע, ויש לו פילוסופיה שונה לחלוטין בקשר למוות למשל. בשבילו זו התאיינות שיש לשמוח לקראתה, כמובן בשונה לגמרי מהתפיסה של תושבי כדור הארץ.

היינלין כתב אולי ספר מדע בדיוני, אך חוץ מהדפים הראשונים הבדיוניים ברוח בשנות השישים, הספר מעניין על התפיסות השונות בו והגישה הכמעט היפית שלו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אלזה
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

גר בארץ נוכרייה נחשבת לעבדותו המבריקה ביותר של רוברט היינלין(1907-1988), ספר זה יצא ב1961 לאחר "לוחמי החלל" (ולאחר שהיינלין הואשם בדעות פאשיסטיות בגינו), והפך לגמרי את הקערה על פיה .
לספר יש כל כך הרבה רבדים כשניסיון לנתח את הספר ברובד אחד, מיד נוגעת ברובד אחר, הבא ננסה לפרוס את הספר דק דק ורק לצורך מבני, נחלק אותה לרבדים שונים, התמונה בספר היא כאמור חיבור הרבדים לתמונה אחת.
עלילת הבסיס(ספויילרים):הספר מספר את סיפורו של ולנטין מיכאל סמית(המכונה מייק), בן אנוש אשר הוריו מתרסקים במהלך משימה כושלת על המאדים, התינוק הוא הניצול היחיד. התינוק גדל אצל בני המאדים עד בגרותו ושב לכדור הארץ (כבן אנוש אמנם) אולם זר מוחלט לתנאים, לחברה, ואפילו לשפה – אכן זר בארץ זרה.
האחות הרחמנייה , גילאן בורדמן מבינה עד מהרה שהזר הופך לאיום על בעלי ה"הון שלטון" של כדור הארץ היות ובמצבו החוקי הוא נחשב לבעלים של כוכב הלכת "מאדים". גילאן מבריחה את מייק החוצה מבית החולים. בעזרת ידידה העיתונאי בן קקסטון החבורה בורחת ומוצאת מקלט בבייתו רחב הידיים של הסופר (המיליונר) ג'באל הרשו, שם מסתגל מייק לתנאים ומתחיל (במהירות על טבעית) ללמוד על כדור הארץ, במהרה מובן לכולם כי מייק מסוגל בקלות לבצע פעולות שמוגדרות על ידינו כ"ניסים" כגון הזזת חפצים בכוח המחשבה או העלמת חפצים.
סמית אוסף סביבו מאמינים ומייסד את "כנסיית כל העולמות", ומייסד כחברה אשר מאמצת אליה את התרבות המאדימית, תרבות אשר אמות המוסר שלה שונות לחלוטין מתרבות כדור הארץ ומושגים כמו הוללות מינית, נודיזם או קניבליזם מוגדרות כנורמות לצד פתיחות מוחלטת.
הכנסייה צוברת לה איבה בעיקר מצד הכנסייה השמרנית (המכונה בספר הכניסיה הפורסטרית) , מיקומם מתגלה וה"קן" מוצת, המון זועם מקיף את המלון שבו מייק נימצא, ובדיאלוג האחרון עם הרשו שוטח בפניו מייק את עקרונותיו משנתו ואז יוצא אל הקהל, שם עובר לינץ אכזרי ומחוסל, חבריו אוכלים את גופתו ומייק עולה השמימה ופוגש את פוסטר המלאך.
עבודה נאה של ניתוח העלילה ברובד בגלוי נעשתה כאן, כולל מראה מקומות ועמודים לצד סיכום ממצה של "התרבות המאדימית"
https://www.hayadan.org.il/stranger-in-a-strange-land-2201113
הנגיעה בדת :
כותרת הספר לקוחה מספר שמות (פרק ב), כאשר משה בורח מארץ מצריים כדי להתחמק מפרעה לאחר שהרג איש מצרי וטמן אותו בחול, בארץ מדיין מתחתן משה עם ציפורה אשר יולדת לו בן "ויקרא את שמו גרשום, כי אמר "גר הייתי בארץ נוכרייה". הספר נוגע, לא נוגע כל העת בדיון פילוסופי תאולוגי על מהות הדת, על מושגים של טוב ורע ועל כוחות או חוסר כוחות האל. העלילה שתוארה קודם לכן היא רק כסות חיצונית, קליפה ותו לו, לסערה סביב אמות המוסר של החיים המודרניים, שעל כולם מנצחת הדת. כמעט כל החיים על פני כדור הארץ מוצגים בספר כבעייתיים , הדת האנושית מוצגת בספר בצורה נלעגת וחומרית ושונה לגמרי מאמות המוסר הגבוהות המתוארות (לשם השוואה כמובן) מול "הדת של מייק".
מייק הוא סוג של נביא, סוג של "אל" בעל כוחות מיסטיים חזקים, אין הסופר מכביר מילים על מוצא כוחות אלה והמציאות משוטחת לנו כעובדה מוגמרת שאדם בעל אמונה וחינוך מאדימי מסוגל להעלים חפצים או אנשים, ללמוד מאות ספרים תוך דקות וכדומה.
"אתה הוא האלוהים" – תפישה זו אשר חוזרת לכל אורך העלילה , מוצגת על ידי מייק כעובדה ברורה, בכל אחד מאיתנו לא קיים רק "ניצוץ אלוהי" או שבריר של צלם או דמות, אנחנו אלוהיים בעצמינו, העבודה שטרם גילינו אותה או חווינו אותה נעוצה בחוסר יכולתנו להבין או להפנים את המסרים (אשר ניתנים בחינוך המאדימי). המשמעות של "אני הוא האלוהים" היא האחריות שאנו נושאים למעשינו והיכולת (או אי היכולת במקרה של אדם מין הישוב) להבין את משמעות מעשינו. התפסה הדתית המוצגת בספר כה עמוקה עד שבהשפעת הספר נוסדה כת של ממש המכונה "כנסיית העולמות" כת אשר מאמצת חלקים מתוך תורתו של מייק המאדימי – חלוקה לקינים, טקס המים המסורתי וההבנה שבכל אחד מאיתנו יש את אלוהים. ממדע בדיוני לדת?! מוזר ומעניין , לא מעט שנים לאחר מכן סופר מדע בדיוני אחר לגמרי יסד דת אחרת (האברד \סיינטולוגיה)
פעולת ה"גריקה" – הפועל לגרוק To Grok הינו מטבע לשון ופועל שמגיע ממאדימית, הפועל מדבר הרובד הגלוי על "שתיית מיים" אבל כוונתו האמיתית היא להבין לעומק ולמעשה להזדהות ולקבל חלקים מתוך התמונה כשלעצמה ואת התמונה הכוללת . אם פעולת "הגריקה" מתבצעת בצורה נכונה הרי שכוחות העל יכולים להיות מנת חלקו של זה ש"גורק" נכון. אגב הפועל "גריקה" הפך כבר למטבע לשון רשמי שניכנס למילון אוקספורד האנגלי
https://en.oxforddictionaries.com/definition/grok
ג'ובאל הרשו –הרשו ברובד בגלוי הינה הדמות האקסצנטרית, המצחיקה הצבעונית והשוביניסטית לצד חוכמת חיים והבנה עמוקה של "איך כדור הארץ הרקוב עובד", לא מעט דיונים ישנן בין הרשו לבין מייק, למעשה הרשו כדמות משנית היא הקטליזטור שמניע את העלילה בכך שהוא מעניק למייק את תובנותיו על החיים בכדור הארץ, הדיאלוגים העמוקים בין מייק להרשו מציגים לנו את דעת המחבר (היינלין) דרך דמותו של הרשו על "איך פועל העולם" מהם יחסי הכוחות בין שלטון, משטר ודת לצד נשים ואלכוהול. שום דבר לא מפספס את החרב החדה של העיתונאי המשכיל הרשו\היינלין , מייק גורק בצורה העמוקה ביותר את הרשו ומציג את תורתו שלו, אותה אלטרנטיבה לכדור הארץ – היא זו שהיינלין מניח לפתחינו (הקוראים) ולמעשה מזעזע אותנו באמות מידה חלופיות הנמצאות (לכאורה) על כוכב אחר (מוסד הנישואין הוא המלצה בלבד, בגדים הם מעמסה ועוד).
הספר מוגדר כספר "מדע בדיוני" אולם הוא רחוק מאוד מכך, ספר זה הוא למעשה ספר פילוסופיה הקורא תיגר על אמות המידה הקיימות ומציג אמות מידה אלטרנטיביות. אין כלל מיקוד בטכנולוגיה יוצאת דופן, חרבות אור או פעלולים מרשימים, יש כאן שימוש במדיום כמעבדה לחקר האנושות. בכל דיאלוג פעולה או תיאור מתגלה המציאות על כדור הארץ במערומיה ומוצגת אלטרנטיבה, זו שעל מאדים – טובה יותר או פחות זו כבר שאלה פילוסופית מיסטית או תאולוגית והייתי מסווג את הספר לסוגה הזו הרבה יותר מאשר מדע בדיוני.

במאמר מוסגר וצניעות – ספרים של ממש נכתבו וניתחו את היצירה הזו, אני רחוק מאוד מכתיבה ביקורתית הולמת על יצירה מהסוג הזה, אבל לטעמי היא אמורה להיות קריאת חובה לכל בן נוער שהוא
אתם האלוהים ! גורקים אותי?
הוצאת כתר , 1980, תרגום דפנה לוי , 420 עמודים

לפני 8 שנים•elminister
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

לפני מספר חודשים הקוראת גלית הגיבה לי על הודעה שהיינליין הוא שובניסט. לא לגמרי הסכמתי עד אז כיוון שהספרים שהוא כתב וקראתי עד אז, לא הכילו נימה שובניסטית קשה.
גר בארץ נוכריה הוא ספר שנכתב בשנות השישים והוא ארכאי מידי. הוא כתוב רע והוא מאוד שובניסטי. לא טרחתי ולא הצלחתי לעבור את אמצע הספר.
זה אכן ספר של היינליין שצריך לוותר עליו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Mero
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

ספר מעורר מחשבה מז'אנר המד"ב הרך שעוסק בדת, פוליטיקה ופסיכולוגיה של ההמונים. אין ספק שהיינליין הוא אחד מהכותבים המוכשרים בתחום המד"ב מה שניכר בכל ספר שלו, למרות זאת הספר נוטה להיות קצת ארוך מדי לטעמי - בנוסף לזה התבטאויות שוביניסטיות והומופוביות בספר קצת קילקלו לי את חוויית הקריאה. לא יצירת מופת אבל בהחלט ספר מעניין.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ברק
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

הברקה מעולה מאת היינליין. מוגדר כ"מאסטרפיס" שלו יחד עם "עריצה היא הלבנה".

הספר הצחיק אותי לכל אורכו, אבל גם שמר על מידה טובה של רצינות ועניין אמיתי. התחברתי אל דמותו של ג'ובאל הרשו, עם כל היתרונות והחסרונות שלה.

רעיון יפה שהוצג בספר הוא האובייקטיביות של האדם. בעולם שמתואר בספר ישנו תפקיד בחברה בשם "עד מהימן", שתפקידם לדווח בדיוק על מה שהם ראו, אך מה שהם ראו בלבד. זה מוצג מאוד יפה בספר, כשג'ובאל מבקש מעדה מהימנה (שהיא במקרה גם אחת משלושת ה"תורניות", המזכירות/כתבניות האישיות שלו) לתאר את ההר שהיא רואה, והיא דואגת לספר ולהדגיש שהתיאור נוגע רק לצד שהיא רואה, ושאין לה מושג איך נראה הצד השני של ההר.

לא לחינם זכה בפרס "הוגו". באמת היה תענוג צרוף לקרוא אותו :)

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קורנליוס
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

"ואלנטיין מיכאל סמית הוא אדם שהתחנך אצל בני המאדים. הוא מגיע לכדור הארץ כשהוא מחונן בתכונות על אנושיות ובפילוסופיית החיים של מחנכיו ומביא לאנושות את בשורת התרבות החדשה. האם מיכאל סמית הוא משיח חדש, היוצר דת חדשה, או שהוא עומד להרוס את מוסר האדם ואת תרבותו?"
כך הכריכה האחורית חוסכת ממני את הצורך לספר על מה הספר ומשחררת אותי להתחיל מיד בביקורת.
מה שאני אוהבת במיוחד במדע בדיוני הוא החופש של המחבר לערוך ניסוי מחשבתי ב"מה היה אילו": אילו הייתה החברה מתנהלת על פי מוסר אחר מזה שאנו רגילים לו, מה היה קורה? אילו היה השלטון בנוי אחרת, איך היה העולם נראה? היינלין משתמש ביתרונות הז'אנר כדי לקרוא תיגר על חוקי המוסר של החברה השמרנית בתחילת שנות השישים, בהן נכתב הספר, ועל פי הכתוב על הכריכה האחורית הייתה לספר השפעה רבה על התפתחות החברה המתירנית של הדורות האחרונים.
ההתנגשות שמוצגת בספר בין ערכי היסוד של החברה האנושית לבין הערכים שמביא אליה האיש מן המאדים מעלה אל פני השטח שאלות בדבר "טבעיותו" של המוסר המערבי, מנתץ מוסכמות מקובלות על רכוש, מיניות, חוקים, דת, מלחמה, שלטון, זמן ומוות. האיש מן המאדים אינו מכיר בחוקי המוסר ומייסד מוסריות חדשה, המשלבת את הפילוסופיה של המאדים עם תובנות שרכש על טבעו של המין האנושי כאן על פני הארץ. תובנות אלה מציגות את המין האנושי באור לא כל כך מחמיא, כמו הרגע שבו מבין סמית מהו צחוק: "גיליתי למה אנשים צוחקים. הם צוחקים מפני שזה כואב... מפני שזה הדבר היחיד שמפסיק את הכאב. אמרו לי שדבר מצחיק הוא משהו טוב. זה לא כך. זה אף פעם לא מצחיק בעיני האיש שזה קורה לו. הטוב הוא בצחוק עצמו. אני גורק את זה בתור העזה... ושותפות... כנגד הכאב, הצער והכישלון. המוות הוא דבר כל כך עצוב עד שאנחנו מוכרחים לצחוק עליו". כשקראתי זאת ניסיתי למצוא משהו מצחיק שאינו כרוך בהשפלה או בכאב של מישהו אחר, ולא מצאתי.
עם כל הפתיחות ושבירת המוסכמות של הספר, התאכזבתי לגלות בו שמרנות מפתיעה לגבי יחסים הומוסקסואליים. בחברה האוטופית של מיכאל סמית מין הוא דרך להתקרבות שלמה לאדם קרוב, אך הוא שולל יחסים חד מיניים בשמרנות נוסח ארצ'י בנקר.
ספר מעורר מחשבה ומומלץ לשואלי השאלות באשר הם.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שירה
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

אתם האלוהים.

רומן שמתאר למה מה שיכול להידמות לנו כאוטיזם חברתי, הוא בעצם תפיסה מתקדמת ופוריה יותר של מערכות יחסים בין בני אדם.

מבחינה עלילתית הספר מאד פשוט. היא מתארת את מה שקורה כשבן אדם שגדל במאדים (עם יצורים מהמאדים) מגיע לכדור הארץ. לא מה שחשבתם.

בספר תמצאו מבוכה חברתית (הרבה), דת (יותר), כוחות על (לא מעט), הומור עצמי עלינו בני האדם (במידה הראויה) והמון עירום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•תומאש
גר בארץ נוכרייה

גר בארץ נוכרייה

רוברט היינליין

ספר מדע בדיוני טוב. אהבתי יותר את ההתחלה , את התמימות . הגלישה בהמשך לדת ולפוליטיקה בכיעורן הפריעה

אבל זה ממש כמו בחיים- אז יש פה נקודה. איזה כייף להכנס למצב של גולם ולהעלם לתקופה , איזה כיף .

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רונרון