ביקורת ספרותית על אוגוסטוס מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

ציטוט מאחרית הדבר אותה כתבה נטע גורביץ:

“אוגוסטוס כתוב כרומן אפיסטולרי - מן המילה היוונית "אפיסטול", מכתב - והוא בנוי כולו מרצף של מסמכים, מכתבים, קטעי יומנים, דוחות, פקודות ומזכרים. הרומן האפיסטולרי מתייחד בהיעדרו של מספֵּר מתווך: התפאורה מונחת, העלילה מתקדמת, המלאות ההיסטורית מושגת, והדמויות מתאפיינות אך ורק באמצעות הטקסטים שהן עצמן כותבות. מן הבחינה הסגנונית, רומן כזה מקנה לטקסט מיידיות בלתי־אמצעית ותחושה של אותנטיות היסטורית. "ידעתי שאם אכתוב את הרומן כנרטיב קלאסי הוא יהיה פשוט רומן היסטורי, ולא רציתי לכתוב את גרסת המאה העשרים לתקופה הרומית”.

זהו הרומן האחרון אותו כתב ג׳ון ויליאמס, הזכור לטוב מספרו המרשים ״סטונר״. אין ספק שמדובר בספר שהוא מאסטרפיס בכל קנה מידה ואופן הכתיבה שלו כרומן אפיסטופלי מקנה לו ייחוד מסויים. למזלי הטוב אני סיימתי את קריאת הספר זמן קצר לאחר סיום קריאת יצירת מופת אחרת: טרילוגיית ״קיקרו״ של רוברט האריס עליה אני ממליץ בחום רב גם כאן. אני ממש ממליץ להתחיל עם טרילוגיית ״קיקרו״ המופלאה ורק אז לקרוא את ״אוגוסטוס״ וזאת משני טעמים: הטעם הראשון הוא כרונולוגי. קריאת הטרילוגיה איפשרה לי לקרוא את ״אוגוסטוס״ תוך היכרות עם שיטת הממשל הרומית, בעלי התפקידים וחלק מהדמויות שמוזכרות אצל שני המחברים האריס ויליאמס. הטעם השני נובע מכך שקיקרו הוא דמות הרבה יותר מעניינת מ״אוגוסטוס״ והשפעתו על הרפובליקה הרומית , שקדמה לקיסרות, הייתה מכרעת לא פחות מזו של ״אוגוסטוס״

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על אוגוסטוס