ביקורת ספרותית על איש הקובייה מאת לוק ריינהרט
ספר טוב

---

פסיכיטאר בן 40 בשם לוק חיי חיים שגרתיים לחלוטין- נשוי באושר לאישה אוהבת בשם ליל, עובד בעבודה טובה ויציבה מבחינה כלכלית ויש לו בית ושני ילדים חמודים. לוק אדם משכיל שהצטיין בלימודיו, אדם הפועל על פי הגיון ומחפש רציונליות במעשיו ובמעשי המטופלים שלו.
נראה שיש לו הכל, אך הוא שוקע בדכאון. הוא מרגיש שחייו חסרי תכלית וריגושים, וכל יום נראה כמו קודמו. בערב פוקר שגרתי עם החברים הוא מהרהר לעצמו- עד עכשיו נהגתי באופן רציונלי לחלוטין והגעתי למצב בו אני לא מאושר- איך אהיה מאושר בעתיד? הוא מגיע למסקנה שעליו לנטוש את ההגיון ולהפקיד את חייו ואת רצונו החופשי לטובת הגורל. כל החלטה מתבצעת על ידי הטלת הקוביות, וכל יום הוא מחליף זהות ומתנהג בצורה שונה לחלוטין. יום אחד הוא מאמין בישו, ואילו יום אחר הוא רודף שמלות. יום אחד הוא אוהב את אשתו אהבה עזה אך יום למחרת הוא מפגין כעס ללא סיבה.
הזהות האישית שלו לאט לאט הולכת ונעלמת בבד בבד כשהשיטה צוברת תאוצה בקרב מטופליו.

עד כמה רחוק ילך לוק עם האידיאולוגיה ההרסנית? מה יהיה סופו של אדם שמוותר על חירות המחשבה והולך לפי מזל הגורל?

לוק לאשתו ולחברתה: "עליכן לחדול מלהיות מוטרדות. עליכן לפרוק עצמכן מהכל, לערטל עצמכן מהכל. להתמסר! וותרו על כל תקווה, כל אשלייה, כל תשוקה."
(ליל)"ניסינו, ניסינו ובכל זאת אנחנו עדיין משתוקקות. אנחנו משתוקקות לא להשתוקק ומקוות לחיות בלי תקווה ושתהיה לנו האשליה שאנחנו יכולות לחיות בלי אשליות.
"ותרו על הכל. היעשו כאותם עשבי בר הצומחים ונובלים בשדות בלא שתבחין בהם עין."

» ביקורות נוספות של חילזון עם קפוצו'ן
» ביקורות נוספות על איש הקובייה