הספר לוקח מושגים בוטניים מורכבים ומפשט אותם לקריאה נוחה ומהנה, תוך שהוא נשען באופן מלא על עולם המחקר האקדמי.

דניאל סוקר בשיטתיות את ה"חושים" השונים של הצמחים ומראה כיצד הם מגיבים לאור, מרגישים מגע ואף זוכרים אירועים. הקריאה בו משנה לחלוטין את חווית השהייה בטבע, ומעניקה ממד חדש של מודעות לסביבה החיה והרוחשת שמקיפה אותנו.

לסיכום, האם לצמח יש תודעה? הספר מראה שבהחלט כן, גם אם מדובר ב"סוג של תודעה" שונה לחלוטין משלנו. מומלץ בחום לכל מי שרוצה להביט בעולם הצומח במבט חדש ומעריך.

עולם חדש מופלא הוא לא סתם סיפור על העתיד, אלא אזהרה חריפה מפני דיסטופיה מסוג אחר.
בניגוד ל"1984" של ג'ורג' אורוול, שבו השלטון שולט באמצעות פחד, כאב ודיכוי אלים, האקסלי מציג עולם שבו השלטון שולט באמצעות עונג, נוחות והסחת דעת.

הספר מזהיר מפני מצב שבו אנשים יוותרו מרצונם החופשי על החירות שלהם תמורת נוחות, בידור וצרכנות.

הספר שואל שאלה פילוסופית קשה: אם כולם מאושרים, האם זה משנה שהאושר הזה מלאכותי?
ב"עולם החדש", המדע והטכנולוגיה חיסלו את המחלות, הזקנה, המלחמות והעוני. אבל המחיר שהאנושות שילמה הוא אובדן כל מה שהופך אותנו לאנושיים: אין אמנות, אין ספרות, אין משפחה, אין אהבה עמוקה, ואין חשיבה עצמאית.

דמיינו עולם בו יש צמחים עם אינטליגנציה ורצון להרוג בני אדם.
עכשיו, דמיינו עולם בו אנשים מתעוורים ביום בהיר אחד.
'יומו של השלושרגל' מספר את שני הסיפורים האלו במקביל.

רוב הסיפור עוסק במאמצים של הגיבור הראשי לשרוד במציאות החדשה - למצוא מזון וציוד, להתמודד עם כנופיות שנוצרו בעקבות הכאוס, למצוא בני ברית וכו'.

לדעתי הכתיבה קלישאתית, הדמויות שטוחות והסיפור לא מספיק מעניין.

סיפורו של אסיר משוחרר שמשתחרר מהכלא לאחר מאסר עולם ומנסה בכל כוחותיו להיטמע בחברה.
היופי של הספר הוא ברכות בו כתוב בעודו מייצג את מחשבותיו של רוצח שאינו חש אשמה.

לאחר שחרורו הכל נראה שונה - הוא עתה בודד וחסר כל, העיר שהכיר השתנתה מקצה לקצה, הוא אינו מתמצה בטכנולוגיה החדשה.
הדבר היחידי שלא שונה זה היחס שלו כלפי מעשי העבר.

יחד עם הגיבור, הקורא מרגיש חוסר אונים שהולך ומתעצם לקראת הסוף המר.

ספר שעוסק בילד שבחר לברוח מבית הוריו מסיבה לא ידועה אל הלא נודע- המדבר הצחיח.במהלך הסיפור הוא מכיר רועה זקן שמסייע לו ומלמד אותו כיצד לשרוד.
רוב הספר מתאר בצורה קשה וברוטלית את הקושי בהישרדות ללא אמצעים.

במהלך הקריאה חיפשתי מסר מסויים שמסתתר לו מאחורי התיאורים הקשים והאלימות שאופפת את הספר בכל עמוד ועמוד אך לשווא. בסוף הקריאה נשארתי עם זכרונות קשים מהעלילה, אך ללא יכולת להפיק ממנה הרבה. אין לי בעיה לקרוא זוועות וסיפורים אלימים כל עוד הם משרתים את הסופר ככלי להעברת מסר כלשהו. במקרה הזה, מרגיש שהסופר בחר באלימות לצורך האלימות.

מסתבר שקשה לשרוד במדבר בלי מים ואוכל, מי היה מנחש?

פסיכיטאר בן 40 בשם לוק חיי חיים שגרתיים לחלוטין- נשוי באושר לאישה אוהבת בשם ליל, עובד בעבודה טובה ויציבה מבחינה כלכלית ויש לו בית ושני ילדים חמודים. לוק אדם משכיל שהצטיין בלימודיו, אדם הפועל על פי הגיון ומחפש רציונליות במעשיו ובמעשי המטופלים שלו.
נראה שיש לו הכל, אך הוא שוקע בדכאון. הוא מרגיש שחייו חסרי תכלית וריגושים, וכל יום נראה כמו קודמו. בערב פוקר שגרתי עם החברים הוא מהרהר לעצמו- עד עכשיו נהגתי באופן רציונלי לחלוטין והגעתי למצב בו אני לא מאושר- איך אהיה מאושר בעתיד? הוא מגיע למסקנה שעליו לנטוש את ההגיון ולהפקיד את חייו ואת רצונו החופשי לטובת הגורל. כל החלטה מתבצעת על ידי הטלת הקוביות, וכל יום הוא מחליף זהות ומתנהג בצורה שונה לחלוטין. יום אחד הוא מאמין בישו, ואילו יום אחר הוא רודף שמלות. יום אחד הוא אוהב את אשתו אהבה עזה אך יום למחרת הוא מפגין כעס ללא סיבה.
הזהות האישית שלו לאט לאט הולכת ונעלמת בבד בבד כשהשיטה צוברת תאוצה בקרב מטופליו.

עד כמה רחוק ילך לוק עם האידיאולוגיה ההרסנית? מה יהיה סופו של אדם שמוותר על חירות המחשבה והולך לפי מזל הגורל?

לוק לאשתו ולחברתה: "עליכן לחדול מלהיות מוטרדות. עליכן לפרוק עצמכן מהכל, לערטל עצמכן מהכל. להתמסר! וותרו על כל תקווה, כל אשלייה, כל תשוקה."
(ליל)"ניסינו, ניסינו ובכל זאת אנחנו עדיין משתוקקות. אנחנו משתוקקות לא להשתוקק ומקוות לחיות בלי תקווה ושתהיה לנו האשליה שאנחנו יכולות לחיות בלי אשליות.
"ותרו על הכל. היעשו כאותם עשבי בר הצומחים ונובלים בשדות בלא שתבחין בהם עין."

בשנת 2211 לפני הספירה שלה דייג דג נדיר שיודע לדבר.יותר מ4000 שנה אחר כך, הועמד הדג למשפט.

לפי האגדה הנורדית (כפי שכתובה בסיפור), בעבר הרחוק לכל שבט היה אישה שהיא הייתה הסמכות לקבוע ולהחליט לגבי כלל ה"סוגיות" שפקדו את חברי השבט. שמה היה "אואה" ולה היו 3 שדיים.הגברים היו כנועים ועליהם הייתה מוטלת מלאכת הדיג:הם שמחו בחלקם ולא התנגדו למצב הקיים(הנשים סיפקו להם חלב אם מידי יום). כל שבט היה בטוח שהוא היחידי בעולם, ולא קיים אף אחד מלבדו. יום בהיר אחד משה דייג דג מסתורי שחשף בפניו את מסתורי היקום: הוא לימד אותו לגבי כלי ציד, אומנות, שאר השבטים החיים סביבם, החשיבות של כלי נשק ועוד. הדג המסתורי הוא זה שגרם להתפתחות המהירה של בני האדם- הוא גרם לגברים להתנער מ"האחיזה" הנשית ולצאת לכיבושי שטחים ולפיתוח טכנולוגי.
שנים עברו, ופמניסטית (כלשון הסיפור) תופסת בחכה את אותו הדג. היא בוחרת להעמידו למשפט- ומכאן אפשר להגיד שהסיפור המרכזי מתחיל.

לעומת ההתחלה הסוחפת מרגע זה ואילך הספר מוריד הילוך. הזמנים מתערבבים, התרגום קשה מאוד להבנה , ובתכלס- פשוט משעמם. הדג המסתורי מספר סיפורים ללא סדר כרונולוגי - וחלקם פשוט לא מעניינים (לדוגמא סיפור המספר כיצד הדג המציא מתכון נורדי שעד היום נתפס כמאכל מסורתי).

לסיכום,
ספר בינוני שהיה לו פונטציאל אדיר.

נ"ב אני רוצה להגיד מילה טובה על רשת "סיפור חוזר". למי שלא מכיר- זוהי רשת שמוכרת ספרים במחירים זולים(25 שקלים לספר), ומעסיקה אנשים עם מוגבלויות בסניפים. מעבר לקטע האקולוגי , יש פה יוזמה יפה מאוד- אז בקרו שם בהמוניכם :)

לכל אחד יש "דברים שצריך" באיזו מגירה.

המון חפצים עם ערך אישי
על פניו זה נראה כה טפשי.
דברים שלעולם לא נעז לזרוק
ומפעם לפעם יוצא לנו אותם לסרוק.

החפצים מזכירים לנו תקופות טובות מהנעורים
אז שעדיין לא היו הרהורים.
את האהבה הראשונה או הילדות
אבל להעמיק בעבר לפעמים זו טעות.

העבר מתעתע,פרטים מתערבבים
הסיפורים נזכרים כחד צדדיים.
וכך כוחם של החפצים מתגבר
ואנו מייחסים להם תכונות של חבר.

אי שם באחד היערות באמריקה נמצא בסיס קטן וסודי של קבוצת הkkk. למי שלא מכיר, זוהי קבוצה חשוכה הדוגלת ב"כח האדם הלבן" ו"עליונות הגזע הלבן על השחור". לצער דן (היהודי) וכריסטופר השחור שעוברים טירונות על מנת להפוך להיות rangers בצבא ארה"ב, מפקד הקורס הוא בנו של מוביל המחנה הkkk.

הספר עוסק רבות בערכים של הrangers, בניווטים, מארבים וכדומה. מאוד הזכיר לי את השירות הצבאי שלי מהבחינה הזאת.

בסך הכל ספר נחמד מאוד וקליל.