אפשר להגיד הרבה על מה שנתפס כספר פולחן בעיני חלק מקוראיו.
שונה. מבריק, מטורף, שובר כללים, לא צפוי. משנה תפיסה, אולי.
צריך לציין- לוק ריינהרט הוא שם העט של ג'ורג' קוקרופט שאכן פיתח במציאות מודל של חיים על פי קובייה והגה את המושגים 'חייקוביה' ו'לעבוד את אלקובים' ואף הקים 'מרכז קובייה' בניו יורק.
ולעלילה- ד"ר לוק (לוקיוס) ריינהרט חי בשגרה קבועה כפסיכיאטר ניו יורקי החבר בכמה מסגרות מקצועיות, בעל משפחה-נשוי ואב לבן ובת, גבר גדל מימדים וחזק. באוגוסט 1975 מחליט לשבור את המעגל ולהתחיל להניח לקוביות לקבוע את גורלו כדרך חיים חדשה. ההחלטות יכולות להיות קטנות או גורליות.
יש ברעיון איזה אבסורד מובנה. לוק מחליט להכפיף את חייו ומעשיו לטוב ולרע בידי קובייה או קוביות. זו יכולה להיות אחת משש אפשרויות, לעתים פחות או יותר- בהטלת יותר מקובייה אחת ולפי סכום המספרים. זו עשויה להיות גם החלטת 'כן/לא'. אבל הוא זה שבוחר את האפשרויות להן הוא חייב לציית. הוא יכול גם להחליט שאחת מהן תהיה להניח לקוביות פרק זמן או לא לציית לתוצאת ההטלה הבאה. נקודת מפתח היא שהאפשרויות משקפות את אישיותו ולו נותר לציית בסופו של דבר להחלטה שהגה מלכתחילה ולא גורל עיוור לגמרי.
מצד אחד הוא משועבד וכבול לגורל שהקובייה מחליטה עבורו, מצד שני תחושת חופש ושחרור- הוא פורק עול, מסיר מעצמו אחריות ומגבלות חברתיות, מצפצף על החוק והמוסר, מטיח עלבונות כי כך החליט אלוהי הקובייה. בין מטופליו הפסיכוטיים בולטים שני צעירים- ארטורו ג'ונס השחור ואריק קנון ההיפי, עושי צרות בעלי השפעה על השאר שהיו מעורבים בתקריות כולל יריקה בפניו של ראש העיר ומהומה בקתדרלה. הוא גם מסייע להם בתכנית גרנדיוזית אבל הקובייה אשמה, אלא מי. יהיה להם תפקיד בסוף.
לוק נגרף למערבולת של טירוף, מעשים לא רציונליים, עבירות של ממש ובגידה. הוא יכול להיות הגיוני וצלול או ללהג שטויות. הופך למוקצה ומוערך. מעודד חלק ממטופליו ואת בנו בן ה-7 ליטול חלק בשיגעון ומפתח טכניקת 'תראפיית הקובייה' המתבססת על סוג של בחירה חופשית ולא טכניקות טיפוליות רגילות.
לוק ריינהרט אף מקים 'מרכזי קובייה' המכונים "מאנסג"- 'מרכזים לניסוי בסביבות אקראיות לגמרי'. המצטרפים נכנסים למקום לחודש עם אפשרות יציאה לסביבה לקראת סיומו. חודש של פריקת עול, טירוף ואנרכיה מאורגנת, משחקי תפקידים. מגיש האוכל יכול להיות במציאות מנכ"ל בכיר. חלק עוברים שינויי אישיות של ממש וחלקם נדחפים לקצה. תורתו הופכת לסוג של דת לא ממוסדת המורדת בנצרות ויהדות- דת אלקובים.
הספר יוצא הדופן כתוב בסגנון שצריך להתרגל אליו.ישיר,בוטה וגס, תיאורים מיניים ללא כחל וסרק. עלבונות, חרפות וגידופים. אין עכבות. מתריס ומעורר מחשבה על בחירה חופשית וגבולותיה.
איינשטיין אמר פעם לנילס בוהר "אלוהים לא משחק בקובייה". אחרי הספר, לא בטוח.
"לא חפצי, אלקובים, כי אם חפצך ייעשה".

אפשר להגיד הרבה על מה שנתפס כספר פולחן בעיני חלק מקוראיו.
שונה. מבריק, מטורף, שובר כללים, לא צפוי. משנה תפיסה, אולי.
צריך לציין- לוק ריינהרט הוא שם העט של ג'ורג' קוקרופט שאכן פיתח במציאות מודל של חיים על פי קובייה והגה את המושגים 'חייקוביה' ו'לעבוד את אלקובים' ואף הקים 'מרכז קובייה' בניו יורק.
ולעלילה- ד"ר לוק (לוקיוס) ריינהרט חי בשגרה קבועה כפסיכיאטר ניו יורקי החבר בכמה מסגרות מקצועיות, בעל משפחה-נשוי ואב לבן ובת, גבר גדל מימדים וחזק. באוגוסט 1975 מחליט לשבור את המעגל ולהתחיל להניח לקוביות לקבוע את גורלו כדרך חיים חדשה. ההחלטות יכולות להיות קטנות או גורליות.
יש ברעיון איזה אבסורד מובנה. לוק מחליט להכפיף את חייו ומעשיו לטוב ולרע בידי קובייה או קוביות. זו יכולה להיות אחת משש אפשרויות, לעתים פחות או יותר- בהטלת יותר מקובייה אחת ולפי סכום המספרים. זו עשויה להיות גם החלטת 'כן/לא'. אבל הוא זה שבוחר את האפשרויות להן הוא חייב לציית. הוא יכול גם להחליט שאחת מהן תהיה להניח לקוביות פרק זמן או לא לציית לתוצאת ההטלה הבאה. נקודת מפתח היא שהאפשרויות משקפות את אישיותו ולו נותר לציית בסופו של דבר להחלטה שהגה מלכתחילה ולא גורל עיוור לגמרי.
מצד אחד הוא משועבד וכבול לגורל שהקובייה מחליטה עבורו, מצד שני תחושת חופש ושחרור- הוא פורק עול, מסיר מעצמו אחריות ומגבלות חברתיות, מצפצף על החוק והמוסר, מטיח עלבונות כי כך החליט אלוהי הקובייה. בין מטופליו הפסיכוטיים בולטים שני צעירים- ארטורו ג'ונס השחור ואריק קנון ההיפי, עושי צרות בעלי השפעה על השאר שהיו מעורבים בתקריות כולל יריקה בפניו של ראש העיר ומהומה בקתדרלה. הוא גם מסייע להם בתכנית גרנדיוזית אבל הקובייה אשמה, אלא מי. יהיה להם תפקיד בסוף.
לוק נגרף למערבולת של טירוף, מעשים לא רציונליים, עבירות של ממש ובגידה. הוא יכול להיות הגיוני וצלול או ללהג שטויות. הופך למוקצה ומוערך. מעודד חלק ממטופליו ואת בנו בן ה-7 ליטול חלק בשיגעון ומפתח טכניקת 'תראפיית הקובייה' המתבססת על סוג של בחירה חופשית ולא טכניקות טיפוליות רגילות.
לוק ריינהרט אף מקים 'מרכזי קובייה' המכונים "מאנסג"- 'מרכזים לניסוי בסביבות אקראיות לגמרי'. המצטרפים נכנסים למקום לחודש עם אפשרות יציאה לסביבה לקראת סיומו. חודש של פריקת עול, טירוף ואנרכיה מאורגנת, משחקי תפקידים. מגיש האוכל יכול להיות במציאות מנכ"ל בכיר. חלק עוברים שינויי אישיות של ממש וחלקם נדחפים לקצה. תורתו הופכת לסוג של דת לא ממוסדת המורדת בנצרות ויהדות- דת אלקובים.
הספר יוצא הדופן כתוב בסגנון שצריך להתרגל אליו.ישיר,בוטה וגס, תיאורים מיניים ללא כחל וסרק. עלבונות, חרפות וגידופים. אין עכבות. מתריס ומעורר מחשבה על בחירה חופשית וגבולותיה.
איינשטיין אמר פעם לנילס בוהר "אלוהים לא משחק בקובייה". אחרי הספר, לא בטוח.
"לא חפצי, אלקובים, כי אם חפצך ייעשה".