“ספר טוב עם פוטנציאל אדיר. אני חייב לציין שהחלקים בספר שדיברו על לילנד גאונט, המוכר של החנות "דברים שצריך", ריתקו אותי מאד. וחבל לי שלא כל הספר התמקד בו. החלקים האחרים בספר שלא דיברו על החנות היו די משעממים ולא ברורים. כבר אמרתי פעם שיש לי יחסים מורכבים עם סטיבן קינג. מצד אחד הרעיון וההתחלה מאד מושכים אותי ואז אני נתקל בספר בינוני פלוס. וזה פשוט חבל כי לדעתי סטיבן קינג הוא אדיר. לא סתם הוא אחד הסופרים הטובים בעולם (ובצדק). אבל מצאתי את עצמי קצת מאוכזב מהספר. זו פעם שנייה שאני קורא אותו. אם אני לא טועה קראתי אותו בגיל 17 וזה לקח לי 3 ימים. בגלל זה החוויה זכורה לי לטובה. סה"כ ספר טוב. מומלץ בחום. כנראה שאעשה הפסקה קצרה מסטיבן קינג כרגע. ואחזור אליו מאוחר יותר. שארצה שוב לנסות ואולי אולי להיות מופתע שכל הספר יהיה טוב ולא רק חלקו.

תיהנו לכם ...

נדב”

“מה כבר לא נאמר על סטיבן קינג? כעת אני מבין מדוע היקום סידר לו שם משפחה כל כך עוצמתי.
זהו סיפרו הראשון של קינג שקראתי. סיימתי אותו ממש לפני מספר דקות ולא יכולתי לחכות לכתוב עליו ביקורת. מיד הרגשתי רצון לצעוק לעולם על נפלאותיו וקסמיו של הספר השובה הזה.
קינג מיטיב לתאר כל רגע בספר. כל תנועה שדמויותיו עושות, וכל מחשבה שעוברת בראשן. הרגשתי את כאבי הידיים של פולי, את תסכולו של ברייאן אחרי קניית הקלף בחנות, ואפילו הצלחתי להתאהב בתחילת הספר בלילנד גאונט. במהלך קריאת הספר נעשיתי תושב קסטל-רוק. התהלכתי ברחובות, בין הבתים, בין התושבים, כאילו אני אחד מהם. הרגשתי שאני מכיר את כולם כאילו הם השכנים המציאותיים שלי.

מה הופך כתיבה למוצלחת? חודרת? שממלאת אותך ומנתקת אותך מהעולם שלך ותוך שניה פולטת אותך לעולם שנבנה אך ורק על ידי מילים?
איני יודע את התשובה, אבל אני מבין שכשקינג כותב הוא מכיר את העולם שעולה לו על הנייר כמו שהוא מכיר את עצמו. הוא מכיר את כל הדמויות כאילו הן הוא. הוא אוהב את כל הדמויות, הטובות והרעות כאחד, כאילו הן ילדיו האמיתיים. וזה מה שהופך אותו לקינג-למלך.

לא הייתי מגדיר את הספר 'דברים שצריך' בתור ספר אימה, אבל הוא לגמרי לוכד אותך ולא משחרר עד שסיימת אותו. וגם עכשיו, אני בספק אם אצליח להשתחרר ממנו בקרוב.

מומלץ לכל אוהבי המילים והסיפורים של כל הסגנונות.”

“כה אמר אלבוס דמבלדור: "כסף רב וחיים כאוות נפשך - אלה שני הדברים שמרבית בני־האדם היו מבקשים לעצמם מעל לכול. הצרה היא, שאנשים נוטים לבקש לעצמם בדיוק את הדברים שמזיקים להם ביותר." (הארי פוטר ואבן החכמים, עמוד 309)
בעלילה רווית דמויות, יריבויות ואימה, מראה לנו סטיבן קינג למה בדיוק התכוון המשורר - לא רק בכסף וחיים, אלא גם בדברים פשוטים, כמו קלף בייסבול אגדי, בובת חרסינה ותיבת נגינה ישנה. הכלל הוא שאם אתה חומד משהו, תדע לך שהחמדה הזאת תביא עלייך, בסופו של דבר, את האסון שלך. ולא רק עלייך, גם על כל האנשים הסובבים אותך והיקרים לך ביותר. והדמויות הראשיות בספר יהפכו ליקרים גם לכם, כמו שרק סטיבן קינג יודע לעשות.
יוצא שזהו בהחלט אחד הספרים האלה של קינג שמהם אפשר לצאת לא רק אחוזי אימה, אלא גם מלאי תובנות ולקחים לחיים שלנו, כי במלאכת מחשבת קינג הצליח ליצור כאן ספר שנוגע בדברים שכל אחד מאיתנו יכול להכיר ולזהות - חמדה, רכושנות וקנאה. ליליאנד גאונט הוא לא רק מוכר של חפצים שמרעילים את הנשמה, הוא לא רק דמות מיסטית ושטנית דמוי 'פלאג' שממררת את חייהם של בני האדם לאורך ההיסטוריה (דמות נבל שמופיעה בספרים ה"עמדה", "עיני הדרקון", סדרת "המגדל האפל" של קינג). ליליאנד גאונט הוא בעצם השטן שיושב בתוך כל אחד מאיתנו, ברגע זה ממש. הספר הזה ידבר אליכם.”

“לכל אחד יש "דברים שצריך" באיזו מגירה.

המון חפצים עם ערך אישי
על פניו זה נראה כה טפשי.
דברים שלעולם לא נעז לזרוק
ומפעם לפעם יוצא לנו אותם לסרוק.

החפצים מזכירים לנו תקופות טובות מהנעורים
אז שעדיין לא היו הרהורים.
את האהבה הראשונה או הילדות
אבל להעמיק בעבר לפעמים זו טעות.

העבר מתעתע,פרטים מתערבבים
הסיפורים נזכרים כחד צדדיים.
וכך כוחם של החפצים מתגבר
ואנו מייחסים להם תכונות של חבר.”