ספר הביכורים של הסופר והקופירייטר הספרדי <mark>חסוס קראסקו</mark> הוא רומן אווירה עצמתי ומהפך קרביים. ילד נטול שם נמלט מביתו בכפר נידח באישון לילה. אין אנו יודעים את שמו של הילד, את המקום או את הזמן. גם רודפיו נטולי שם אך הטבע והאימה הראשוניים והקמאיים נוכחים בעלילה ואינם זקוקים לשם ולהצגה. קראסקו הוא אמן של תיאורי טבע, אווירה ורגשות. אנו חווים את פחדיו של הילד, חשים את רעבונו וצימאונו, את חום השמש הקופחת ואת

ספר שאבני הבניין שלו הן בסך הכל נער, רועה, מדבר ובצורת. מידי פעם חמור, עז, שוטר או פצע דם שותת. הנער מתחיל את סיפורנו מכורבל ומכווץ בתוך בור, בתחילתו של מסע בריחה מביתו (שלא ברור בתחילה מה הוביל לו), ובמשך ימים רבים אנחנו עדים לקורותיו ובעיקר למערכת היחסים המופלאה והמרגשת שנרקמת בינו לבין רועה זקן שפגש בתחילת מסעו.

המון ספרים לכאורה נכתבו על כל אלה, אבל רק לכאורה. בעמודים הראשונים עדיין שאלתי

בית הורי לא היה "בית של ספר". למרות שהיו לנו ספרים רבים, לא זכור לי שדיברנו רבות עליהם. יחד עם זאת אבי היה מנוי על ספריית עם עובד ובאופן תדיר היינו אוספים מהדואר את אותם ספרים מלבניים קטנים שהעשירו את עולמנו הרוחני בהתאם לחזונו של ברל כצנלסון וההסתדרות הכללית. היום אני מביט בהשתהות אנכרוניסטית על העובדה שבחירת הספר לא הייתה בידינו אלא הוכתבה לנו ממוסדות התנועה, אולם אין בכך לשנות את העובדה שזיכרונ

וואו. אחד מהספרים הטובים שקראתי השנה.
הופתעתי לגלות כי זהו ספר ביכורים של הסופר הספרדי, <mark>חסוס קראסקו</mark>.

ילד מסתתר מרודפיו. במהלך הספר אנו נחשפים ממי הוא בורח ולמה.
הילד מתבגר לאורך המסע והסיפור.
רועה עזים זקן נחלץ לעזרתו ומלמד אותו לשרוד.
כל מילה נוספת תהיה ספויילר לסיפור המצמרר הזה.

זהו ספר על כאב ועל סבל, סבלם של ילדים עניים ומוזנחים.
זהו סיפור על התבגרות ועל הישרדות, מול פגעי טבע ומול ב

הקופירייטר הוא אומן של מילים, לאו דווקא במובן הציורי או השופע של המושג, אלא במובן המדויק.
המוטו שלו הוא פשוט - להגיד כמה שיותר, בכמה שפחות, לכמה שיותר אנשים.
אבל לא התמציתיות המהדהדת או שם הספר המלוטש הם שסחפו אותי, אלא כריכתו המהפנטת, המשקפת נאמנה את העולם הכאוטי הבוער אליו אנו פוסעים.

בתחילת השנה שקלתי להצטרף לקורס קופירייטינג, חשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות טובה להעשיר את היצירתיות שלי, להע

בדרך כלל סופרים לא מעניינים אותי. אני לא מתעניינת בפרטי ביוגרפיה או רכילות, נמנעת מכל פגישה עם סופרים בכינוס ספרותי זה או אחר וגם לא קוראת ראיונות איתם. פשוט הסופר מבחינתי הוא רק יוצר הספר והספר הוא הדבר היחיד המעניין אותי. במקרה הזה התחלתי להתעניין בסופר ונסיתי לנחש איזה מין בן אדם כתב את הסיפור הזה. כי הספר הזה נראה לי כהתבוססות באלימות וגועל, מין התענגות של קראסקי על הפרטים האלימים והמזוויעים ו

ספר שעוסק בילד שבחר לברוח מבית הוריו מסיבה לא ידועה אל הלא נודע- המדבר הצחיח.במהלך הסיפור הוא מכיר רועה זקן שמסייע לו ומלמד אותו כיצד לשרוד.
רוב הספר מתאר בצורה קשה וברוטלית את הקושי בהישרדות ללא אמצעים.

במהלך הקריאה חיפשתי מסר מסויים שמסתתר לו מאחורי התיאורים הקשים והאלימות שאופפת את הספר בכל עמוד ועמוד אך לשווא. בסוף הקריאה נשארתי עם זכרונות קשים מהעלילה, אך ללא יכולת להפיק ממנה הרבה. אין לי

אז נכון, קראתי אותו למרות אי ההמלצה של yaelhar, וזאת אי המלצה מאד נחשבת בעיני, אבל במקביל המליצה עליו חברה טובה, אחת שהיא טובה באופן כללי, אדם טוב, בטח טוב הרבה יותר ממני, כזאת שאכפת לה מכל האנשים, הרעים והטובים, אז קראתי.

הספר הזה נראה כמו נסיון של מי שזה הספר הראשון שהוא מפרסם לכתוב מאסטרפיס. הוא כנראה קרא כבר כמה יצירות כאלה, על זמניות, אז הוא יודע מה צריך. כדאי שזה יהיה סימבולי, שלא יהיה מח

בררר....איזה סיפור נורא. לקחתי את הספר לקראת חופשה בספרד אבל מהר מאוד הבנתי שלקחתי ספר לא מתאים.
גם לקח לי המון זמן לסיים אותו למרות שהוא ספר קטן ודקיק כי זה לא ספר לקריאה לפני השינה.
הסיפור מעלה את העליבות האנושית במלוא עוצמתה תחת הטבע האדיש והאכזרי. לא מתאים לבעלי קיבה רגישה.
יש פה נער שבורח משילטון החוק והחוק הוא חוק אכזר ומקומם.
במהלך הבריחה הוא זוכה לעזרה מרועה עיזים, שהוא דמות קשה בפני