ביקורת ספרותית על האמריקאי השקט - פרוזה # מאת גרהם גרין
ספר מעולה

---

אמריקאי שקט, סוג של אוקסימורון, בוודאי בימים אלו, ומסתבר שגם בעבר.

הספר מסופר מנקודת מבטו של תומס פאולר, עיתונאי בריטי שמצא מפלט בווייטנאם של ראשית שנות החמישים. המדינה נמצאת בשליטה צרפתית, לפני ועידת ז'נבה ופלישת ארה"ב. אולם הקולוניאליזם גוסס והשליטה רופסת. מאבק פורץ, בין הכוחות הסדירים (הצרפתים), החתרניים (הוייט מין) והמושכים בחוטים (ארה"ב), מאבק אליו נקלעים התושבים המקומיים.
פאולר, שמאס במאבק, מתמסר לאדישות בחיקה של צעירה מקומית. אולם הכל משתנה כאשר פייל, צעיר אמריקאי אידיאליסט, נכנס לתמונה.

פאולר, מסמל את בריטניה - קולוניאליסט שהתפכח והתעורר עם חמרמורת, המתבטאת בשילוב של קדרות והומור ציני משובח. הוא מודע להשלכות הכיבוש ובטוח ביכולתו שלא לבחור צד.

פייל, מסמל את ארה"ב - הקולוניאליסט שבפתח, מין תערובת משונה של פשטנות ורצינות, של תמימות ויומרנות. הוא אופטימי ואידיאליסט, ומתכחש לעובדה שהאידיאליזם שלו רומס אחרים. הוא מתעקש כי התערבות (גם בטריטוריה לא מוכרת), היא אפשרית ונחוצה. מתיאוריו של גרין, פייל מצטייר כבעל לקות חברתית מסוימת (התואמת לביקורתו).

פואונג היא ווייטנאם, יבשת בתולית ששני אדונים קולוניאליסטיים נלחמים עליה. הראשון מטעמים אידיאליסטיים של פטרונות, והשני מאנוכיות שהשלים עמה. פואונג עבורם היא כמו רכוש שיש להכריז על בעליו, כדי שיוכל להמשיך במורשת הקולוניאליסטית או לרכך את בוא קִצה.

גרין מעביר ביקורת גם על התקשורת בשעתו, על גניבת הדעת הכרונית שלה – האדרת הניצחונות (ע"י דוברי הצבא) וגניזת המפלות (ע"י הצנזורה). בחירת נרטיב והצמדות עקשנית אליו. בימינו קוראים לזה הטיית הציבור, או פייק ניוז.

גרין פורש בפנינו את השקפותיו אודות טיב המלחמה, קולוניאליזם ואהבה.
הספר עודד אותי להרחיב אופקים, להשכיל אודות ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והתרבות של ווייטנאם.

גם חוסר מעורבות הוא סוג של החלטה, הקשיבו לצו לבכם ובחרו עמדה.

ארבעה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על האמריקאי השקט - פרוזה #