הספר הינו כרך שני מתוך שישה כרכים של "כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים" מאת ק. צ'טניק (יחיאל די-נור). קראתי את הכרך הראשון "סלמנדרה" וכעת את הכרך השני. הספר הודפס לראשונה בשנת 1953, ויחד עם הספרים האחרים מהווה "מדריך למורה, למנחה, לתלמיד בנושא "השואה ותקומת ישראל בספרי ק. צ'טניק".
להלן ציטוט מפסקה בספר:
"רכבות באות, רכבות הולכות. התנועה רבה. גמרנים. גרמנים. גרמנים. מלוא כל העולם לשונם – רועמת, מפקדת חדות ופסוקות, מטילה אימה. מכל קצות גרמניה נקהלו ובאו הלום. כל אחד אליל. כל אחד – מושל עולם.
אותם השמים, אותן רכבות. עולם כמנהגו נוהג. רק נערות יהודיות, כצרורות-מטען בירכתי נמלים, ממתינות שיטעינון."
אינני זוכר בדיוק את עלילתו של הספר הראשון אולם אין קשר בין הספרים. ה"כרוניקה" אינה של משפחה אחת ואינה לקוחה כולה מחוויותיו האישיות של הסופר בתקופת השואה. ספר זה מתרכז בקורות אח ואחות צעירים בוגרים, תחילה בגיטו ובריכוזי יהודים בערים, כל אחד בנפרד, תוך קטעי זכרונות קצרים מתקופת ילדות משותפת בחיק המשפחה. האח והאחות מוצאים עצמם במחנות עבודה, משם הספר ניתן להבין את מהות הגף מחנה העבודה שבו נמצאת האחות (נושא זה לדעתי אינו המרכזי). קורות האחים מסופרות תוך בנית העלילה ויצירת מתח, לעתים נקטעים קורותיהם באמצע או ממעבר מאולץ ממקום אל מקום אחר ובלתי נודע, והסיפור עובר לעקוב אחרי קורות האחר. אכן סיפור קריא, סוחף ומעניין. כספר ללימוד תקופת השואה כפי שמצוין בתחילת הספר ממחיש הספר, ולו במעט, את מאורעות התקופה שבה המציאות עולה על הדימיון.
האם כח שפיותם יצלח את התקופה האכזרית? קראו!


















