ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 במרץ, 2020
ע"י Tamas
ע"י Tamas
מה את/ה רוצה להיות כשתהי/ה גדול/ה? מי לא מכיר את השאלה הזו כשהיה קטן. רוב האנשים (אני מניחה) לא זוכים להגשים את רצונם המלווה אותם מגיל קטן. אבל יש כאלה שכבר מגיל צעיר ידעו מה הם ירצו להיות כשיהיו גדולים, ואף מימשו את רצונם. ג'רלד (ג'רי) דארל הוא אחד כזה. זואולוג קטן בהתהוות שהפך לימים את אהבתו לטבע ולחקר בעלי חיים לעיסוקו במציאות – זואולוגיה.
בהיותו בן עשר מגיע ג'רי עם משפחתו לאי קורפו שביוון ונכבש בקסמו של עולם הטבע והחי שיש לאי להציע. אהבתו לחקר החי, וסקרנותו הבלתי נדלית לוקחים אותו ואת הקורא למסע הרפתקאות בעולמות אחרים ולא שגרתיים. אל עולם הג'ונגל הלא מתוייר הרוחש חיים מתחת למים, אל עולם מיקרוסקופי מלא חיים מרתקים של מיני חרקים ועכבישנים, אל עולם ההסוואה של הזוחלים, אל עולם הפרחים המדברים. הוא מתבונן, חוקר, מתעד, מאמץ בעלי חיים שונים (עקעקים, שחפים, קרפדות, עקרבים, נחשים...), נעזר במדריכים ומורים מקומיים ורותם את כל משפחתו, בעל כורחה, לחגיגת האהבה שלו לטבע והבריאה. ההתבוננות של ג'רי על אורחות החי לא פוסחת על בני משפחתו. משפחה בהפרעה המנסה לתפקד בתוך כל הקקופוניה של עולם החי והתלונות, המריבות והוויכוחים הבלתי פוסקים של בני המשפחה. לארי (23), הבכור, חובב שירה וספרות, אגואיסט החושב על הנוחיות של עצמו, לא מוכן אף פעם לשאת באחריות ודואג להאשים את הסובבים אותו, וטוב שיש את אמא לשאת באשמה "זאת אשמתך המלאה, אמא.....לא היית צריכה לחנך אותנו להיות אנוכיים כל כך", לזלי (19), חובב כלי נשק וציד ומרגו (18), חובבת האופנה. ועל כולם מנצחת באיפוק אנגלי בחום היווני, אם אלמנה, חובבת ניסיונות בבישול, שלמרבה הפלא לא מאבדת את שפיותה לנוכח שיגיונותיהם ושיגעונותיהם של ילדיה.
התגליות והתצפיות של ג'רי הציפו לי את חקר בעלי החיים שהתנסיתי בו בתיכון במסגרת עבודת הביוטופ. הנושא שבחרתי היה - דבורים. ביקרתי במכוורת, ערכתי תצפיות ולמדתי על אורחות חייהן, דרכי התקשרותן, הרגלי החיזור והרבייה של המלכה ועוד. הלימוד היה מרתק ומעניין. אבל אז קרה אירוע לא נעים (בלשון המעטה) שנבע מטעות בשיפוט ואפילו סתם טיפשות. באחד מביקוריי במכוורת נכנסתי אליה ללא אמצעי המיגון המקובלים (סרבל, כפפות ומכשיר העישון). לפתע פרץ נחיל דבורים ותקף. דבורים התיישבו לי בשיער, בפנים, נכנסו לפה, לאוזניים (לאן לא...). הזמזום של הדבורים, הזעקות ונפנופי הידיים, תוך שאני מתרוצצת ומנסה לנער את הדבורים מעלי, זכורים לי עד היום. מצאתי עצמי לבסוף בבית חולים, מקבלת זריקה והנחייה ברורה מהרופאים כי מעתה ואילך עלי להיזהר מדבורים. במשך תקופה הייתי כל כך כאובה ונפוחה מעקיצות עד כדי כך שכמעט ולא היה ניתן לזהות אותי.
הספר הזה דורש מידה רבה של סבלנות (שלא תמיד נמצאה) בשביל לצלוח את הקריאה. הוא גדוש בתיאורי טבע מפורטים שהיו לעיתים טרחניים ודי משעממים, והדגש על תיאורים אלו האפיל במקצת על עיצובם של הדמויות האנושיות. עם זאת, תיאורי אורחות חיי היצורים השונים והאינטראקציה ביניהם היו מרתקים ומשעשעים - הרגלי החיזור של הצבים, הרגלי האכילה של העקרבים וריקודי החיזור, הרגלי הציד של השממיות, הרגלי הרבייה של גמל שלמה ותיאורי הקרבות בין זוחלים (שממית) לבין חרקים (גמל שלמה). גם הדיאלוגים השנונים עתירי הוויכוחים בין בני המשפחה ותיאור ההווי המקומי ומערכות היחסים האנושיות עם שלל הטיפוסים השונים באי, היו מלאי חן והומור.
אהבתו הרבה ומסירותו של ג'רי לבעלי חיים, אותם הוא מחשיב כחלק ממשפחתו, גרמו לי לתהות שאולי בשם "משפחתי וחיות אחרות" מסתתרת לה קריצה ילדותית שובבה לפיה, בעלי החיים הם משפחתי האמיתית והחיות האחרות הם בני משפחתו (או אפילו כל יצור אנושי שפגש באי) שהתנהגותם המוזרה לא שונה מזו של בעלי החיים.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ישי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תתחילי להסתובב עם מזרק וכדורים.
זה מציל חיים. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
זה סופר אחד
|
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה לכולם על התגובות.
ראובן - כמו הרבה ילדים שרצו...יש כאלה שמימשו. ישי - אם אתה מתכוון לסופר שהפך לזואולוג, הרי במקרה שלו התחביב הפך למקצועו. אברש - מעניין יהיה לקרוא את סקירתך לספר. באשר לביוטופ - העקיצות נרפאו אבל החרדות מדבורים נותרו:) חני - חייכת אותי עם ה"מלח מים" יש המשך למשפט : "מלח מים שום בצל". לא ידעתי אז על האמונה הטפלה זו, חבל:) יעל - צלקת חרדתית שקיימת עד היום, לצערי. תתפלאי שגם בעיר מסתובבות להן דבורים ( כעירונית ובורחת סדרתית מהן). פאלפ - לא מכירה את הסיפורים, אבדוק. פרפר - זה כל היופי שבקריאה - פתוחה לפרשנות בת-יה - חן, חן לך. הביקורת שלך הייתה מאוד משכנעת. בשבילי דבורים היו כיף עד העקיצות, שקטעו את החוויה. אדמה - אין דבר כזה יותר מדי זמן, כל ספר בעתו:) |
|
|
אדמה
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה Tamas על סקירה יפה. הספר הזה ממתין לי יותר מידי זמן.
|
|
|
בת-יה
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
דבורים זה כיף - למרות העקיצות. המקצוע הראשון בחיי היה: כוורנות. היום קוראים לזה: דבוראות.
וזה די הגשים את מה שרציתי להיות כילדה. אבל אחר כך התחילו חיים אחרים... והטבע נשאר בחוץ -:) והביקורת: משובחה! כתובה טוב יותר מזו שלי -:) |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה על קלאסיקה אהובה.
הפירוש שלך לשם קצת מרחיק לכת אבל אפשרי. :-) בגלגול הבא נסי לבחור ביוטופ פחות עוקצני. מה רע בשבלולים? :-) |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
סקירה יפה.
הזכיר לי לרגע את סיפוריו של ארנסט סטון -תומסון.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת חביבה על ספר חביב.
רופאים הזהירו אותי כשהייתי ילדה (בעקבות אירוע שאינו קשור לדבורים) להימנע מעקיצות. מאז אני חוששת מדבורים... בינתים הצלחתי להימנע מעקיצות (לא חוכמה, אני גרה בעיר...) הסיפור שלך הוא שיא החרדה, עבורי. |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
יופי של סקירה טאמס.
לשרוד מה ששרדת זה כמו להיות בתוך הסרט
"הציפורים" של היצ'קוק. גם אני אלרגית אחרי 3 עקיצות. כנראה שכחנו לומר "מלח מים"... |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
סקירה מקסימה!
מאד אהבתי את התובנות וכנראה שאקרא בספר בעקבותייך.
מצטער על זכרונות הביוטופ הכואבים ומקווה שגם הנפש, כמו הגוף, העלתה ארוכה. :) |
|
|
ישי
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
יש משהו מאד תמים ונאיבי בהיבט חיובי לקרוא ולצפות באדם מבוגר שמתייחס ביראת קודש לתחביב של אספנות, צפייה ומחקר בפרוקי רגלים, חסרי חוליות ושאר מיני בע"ח.
|
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
סקירה נחמדה.
כילד שגדל בארה"ב רציתי להיות כבאי או בוקר...אז רציתי ;)
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
