הטבע יכול להיות נפלא: פרחים, פרפרים, צדפים על החוף ועוד. אבל הטבע גם אכזרי מאוד, כי בסופו של דבר כולם אוכלים את כולם. וזו לא קלישאה. ככה זה בחיים.
אני עדיין זוכרת את המראה הראשון שגרם לי להבין את זה. הייתי ילדה, בת 7 או 8, טיילתי בחצר הבית (בתוך הבית עבדו פועלי בניין על הוספה של חדר) ועיני נתקלו בקורי עכביש דבוקים על מחסן קטן. לאורך הקורים טיילו 3 עכבישים. אחד גדול - כנראה נקבה - ושניים קטנים. הם היו עסוקים במה שנראה כמו תחזוקה. צפיתי בהם זמן מה, ותוך כדי כך זמזם זבוב מעל ראשי. עוד לא הספקתי לגרש אותו וכבר הוא נלכד בתוך הקורים. הוא ניסה להשתחרר אך הניסיונות שלו לכדו אותו בעוד ועוד קורים. העכבישים, בשלב זה, עצרו ממלאכתם וצפו בו. לבסוף הוא הפסיק לזוז. אז מיהרה העכבישה לעברו, צפתה בו והתרחקה. הייתי קצת בהלם. לא אהבתי עכבישים ולא אהבתי זבובים, אבל זו היתה הפעם הראשונה שראיתי תהליך של צייד ומוות בטבע בלי התערבות של בני אדם, והמראה הזה בלבל אותי. אלא שהחיים המשיכו ואני לא חשבתי על זה יותר מדי.
ג'רלד דארל היה מרותק לסוג כזה של חיים. הוא היה יושב שעות וצופה בכל מה שזז. לעיתים גם היה צד את בעלי החיים ושומר אצלו. חלק שמר אחרי שהרג וחלק השאיר בחיים כדי ללמוד את ההתנהגות. הוא לא נבהל משום בעל חיים, ארסי ככל שיהיה. והוא גם לא סלד מצייד של בעל חיים קטנים כדי להאכיל בהם את האחרים. הטבע ריתק אותו והוא השתלב בו באופן נפלא.
הספר הזה מספר על ג'רלד ומשפחתו בזמן ששהו באי קורפו. שהות שאפשרה לג'רלד חקר של בעלי חיים רבים, וגם אפשרה לו לבחון את התנהגותם של בני האדם. התנהגות שמתוארת בספר בהומור רב.
יש משהו ילדותי בסיפור הסיפורים. בסופו של דבר ילד מספר את מה שקורה. אבל ברגע שנכנסים לאווירה קשה לצאת ממנה.
מומלץ בחום לכל אוהבי בעלי החיים, אבל בעיקר ממליצה עליו לכל אלה שרק רוצים לרצף את הארץ בבטון.
![משפחתי וחיות אחרות [מהדורת הרפתקה - 2014]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers22/227143.jpg)










![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




