ביקורת ספרותית על ספר יוסף מאת יואל הופמן
ספר טוב

---

בספרו הראשון של יואל הופמן יש ארבעה סיפורים.
הראשון מתוכם - "קצכן" - הוא פנינת ספרות מקסימה ומיוחדת.

קצכן, חתלתול בגרמנית, הוא ילד בגיל הרך שחווה בדרכו שלו את כל הקשיים של עולם המבוגרים סביבו. אמו האהובה הלכה לעולמה זה עתה, אביו מתמודד עם מחלת נפש ולא מסוגל לגדל אותו, ולכן קצכן מיטלטל בין דודתו הרווקה, הבודדה, הכמהה לבן זוג, ובין דודו המבוגר והחולה.
קצכן מביט במבט חודר ותמים על המבוגרים, מזדהה איתם ולומד מהם, ומוצא משמעות משלו ותובנות משלו על העולם.
משפט חוזר בסיפור, אחרי כל מיני התרחשויות, הוא: "בלבו של קצכן נצטיירה תמונה...", וכך הסופר מכניס אותנו אל תוך עולמו הנפשי-פנימי של הילד.
לאורך כל הסיפור נשמר הפער בין הקשיים שחווים המבוגרים לבין השותפות התמימה תמיד של קצכן לאירועים.
זהו סיפור מקסים ונוגע ללב באמת, באופן יוצא דופן בעוצמתו.
עוד הערת רקע - זירת הסיפור היא מרכז הארץ, תחילת שנות ה-40', משפחה יקית.
הופמן לוקח את גיבורו הצעיר גם לקיבוץ, למפגש בלתי צפוי עם ערבי, וגם עם משפחה תימנית ביישוב פריפריאלי.
גם במפגשים אלה הקסם של קצכן נשמר.

לו הייתי קורא כל השנה רק סיפור אחד, והיה זה "קצכן" - דייני!

הסיפור השני היה קשה לקריאה בהרבה - סבך גיבורים ואירועים שהתקשיתי למצוא בו את ידיי ורגליי.

הסיפור השלישי - בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת - הבריק בעיקר בשיתוף הבלתי פוסק של הופמן בשיקוליו כסופר. מדי פעם זה הצחיק אותי מאד.

להופמן יש חוש הומור חמוד וחכם, וגם מודעות רבה לצלילים של המילים. מדי פעם הוא עושה שימוש מכוון במילים מסוימות בגלל האפקט הצלילי שלהן על הקורא.

הסיפור הרביעי מורכב מקטעים קצרים, כל אחד על מישהו אחר במשפחתו של המספר - אמא, אבא, דוד, סבא. קטעים מיוחדים ומצחיקים.

שמעתי על הופמן מזה זמן רב, אך זהו מפגשי הראשון עם כתיבתו.
"ספר יוסף" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו למבוגרים. יצא ב-1988.

ממליץ מאד על חווית קריאה ייחודית, מהנה וגם מתאגרת לפרקים.
רק בשביל "קצכן" שווה לעשות מאמץ ולהגיע אליו.
חמדת לב מובטחת.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על ספר יוסף